דברים לב, כב

קדחה. בערה:

ותיקד. בכם עד היסוד:

ותאכל ארץ ויבלה. ארצכם ויבולה:

ותלהט. ירושלים המיסדת על ההרים, שנאמר (שם קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה:

אֲרֵי קִדוּם תַּקִיף כְּאֶשָׁא נְפַק מִקָדָמַי בִּרְגַז וְשֵׁצֵי עַד שְׁאוֹל אֲרָעִית וְאָסֵף אַרְעָא וַעֲלַלְתַּהּ וְשֵׁצְיַת עַד סְיָפֵי טוּרַיָא

אֲרוּם קִידוֹם תַּקִיף כְּאֵישָׁא נְפַק מִן קֳדָמַי וּבְעָרַת בִּתְקוֹף רוּגְזִי וְאַיְקִידַת עַד שְׁיוֹל אַרְעַיָא וּסְיָיפַת אַרְעָא וַעֲלַלְתָּהּ וְשַׁלְהוֹבַת יְסוֹדֵי טַוְורַיָא

אֲרוּם אֶשָא נַפְקַת בְּשַׁעַת רוּגְזִי וְאוֹקֵדַת עַד שִׁיוֹל אַרְעִיתָא וְתִכְלַת אַרְעָא וּמַלְיָהּ וּלְהָטַת יְסוֹדֵי טוּרַיָא:

קדחה. הקנאה או זאת שיעשו כי מצאנו זאת המלה יוצאת כמו כי אש קדחתם באפי ויתכן להיות קדחה כמו נקדחה כמו כל אלה חברו נחברו כל זה כנוי לחרון האף:

עד שאול תחתית. כטעם גפרי' ומלח שרפה כל ארצה:

ותאכל ארץ. ישראל:

ותלהט. מגזרת להט החרב:

הרים. הרי ישראל:

כי אש קדחה באפי. כי יסרתים כדי שישובו. ותיקד עד שאול תחתית. הוסיפו על חטאתם פשע באופן שהבעירו את חמתי עד שאורידם לשאול תחתית כענין אחז כאמרו ובעת הצר לו ויוסף למעול מעל בה':

ותלהט מוסדי הרים. הסירה מהם כל ראשי העם כאמרו מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה גבור ואיש מלחמה יועץ ונביא כו':

ותלהט מוסדי הרים. זש"ה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און:

כי אש קדחה באפי הקנאה קדחה ובערה אש באפי. ד״א קדחה כמו נקדחה דוגמא כל אלה חברו שהוא כמו נתחברו.

ותאכל ארץ ויבלה כדי להרעיבם.

ותלהט מוסדי הרים מה שהסתיר תחת ההרים להניס מפני פחד האויבים דוגמא עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים. ד״א ותלהט מוסדי הרים אפילו בשאול לא יוכלו להמלט מפני האש.

ותלהט מוסדי הרים שלא יוכלו להמלט אפי' בשאול לפני האש ואף לא ביסוד וז"ש אין חשך ואין צלמות וכו'. אספה עלימו רעות כלו' שלא אשאיר שום רעה שבעולם שלא אביא עליהם חצי אכלה בם כפל מלה הוא שלא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם:

כי אש קדחה באפי. באפי ובחמתי ובער' אש שתלהט עד שאול שלא יוכלו להמלט אפי' בשאול מפני האש ואף לא ביסוד ההרים לכסות עליהם, כדכתי' אין חושך ואין צלמות לסת' שם פועלי און. וכתי' אציעה שאול הנך וגו':

כי אש קדחה באפי פירוש אע"פ שאין דרך אלא לעלות עשן ולא אש כל כך הם רשעים כי אש קדחה באפי ואע"פ שדרך האש לעלות למעלה ולא לירד למטה עכ"ז ותיקד עד שאול תחתית ואף ע"פ שהאש אינו שורף הארץ ולא ההרים עכ"ז ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים ואכלה כל הרעות שבעולם ואביאם עליהם חצי אכלה בם שיהיו מזי רעב וגו' ועל העבירות שעושים בגלוי שזהו בחוץ תשכל חרב ועל העבירות שעושים בסתר יבא להם אימה לפי שגם בחור ויונק הוא עם איש שיבה פי' שאיש שיבה אין לו יותר שכל מבחורים ועמהם נמצאים ואמרתי אפאיהם אקח כעס עליהם ועכ"ז אשביתה מצד אנוש זכרם כלומר שאנשים חשובים ילכדום ולא פחותים וגוי נבל אלא שאם יהיו חשובים יאמרו הם שמצד גודלם ידם רמה וא"ת וכי לא יראו מעלת הש"י ושלא יוכלו לנו אם לא בעבור כי חטאנו לו לז"א כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה או ירצה וירא ה' וינאץ לבניו ולבנותיו והמיתם מצד הכעס ויאמר אסתירה פני מהם לפי שהם דור שאפילו שאני רוצה לעשות טובה עמהם מהפכים כוונתי מטובה לרעה בנים שאין בהם מדה טובה ויהיה אמון מלשון ויהי אומן וירצה אע"פ שהקב"ה נותן להם מדות טובות שז"ש אל אמונה אל שנותן ומלמד מדות טובות לישראל עכ"ז לא אמון בם:

ותיקד עד שאול תחתית. לשחת תבואת הארץ כדכתיב בפ׳ נצבים גפרית ומלח וגו׳:

[כב] כי אש. מבאר הטעם מה שלא יענישם בפועל כפיו רק בהסתרת פנים לבד. (האי כי הוא מלשון אם כמו כי תראה חמור שונאך) כי אם אש אשר קדחה באפי עליהם תיקד עד שאול תחתית. ואורידנו למטה לעונשם עד שתאכל ארץ ויבלה וכו':

ו הוסיף מלת בכם וכן מלת ארצכם דבלא"ה לא היינו יודעים את מי תוקד או לאיזה ארץ:

ז דאם לא כן מוסדי הרים ל"ל הרי כבר כתיב שתאכל הארץ בכלל. אלא ר"ל ירושלים שהיא מיוסדת על ההרי' ויחדה בפני עצמה לחשיבותה: