דברים לב, כא

קנאוני. הבעירו חמתי:

בלא אל. בדבר שאינו אלוה:

בלא עם. באמה שאין לה שם, שנאמר (ישעיה כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ובעשו הוא אומר (עובדיה א, ב) בזוי אתה מאד:

בגוי נבל אכעיסם. אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים:

אִנוּן אַקְנִיאוּ קֳדָמַי בְּלָא דַחֲלָא אַרְגִיזוּ קֳדָמַי בְּפָלְחַן טַעֲוָן וַאֲנָא אַקְנִנוּן בְּלָא עַם בְּעַמָא טַּפְּשָׁא אַרְגֵזִנוּן

הִינוּן אַקְנוּן קֳדָמוֹי בִּדְלָא אֱלָהָא אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹי בְּהַבְלֵיהוֹן וַאֲנָא אַקְנִינוּן בְּאוּמָא דְלָא אוּמָא בְּבַּבְלָאֵי עַמָא טַפְּשָׁא נִרְגוֹז יַתְהוֹן

אִינוּן אַקְנוּן יָתִי בְּטַעֲוָון דְלָא מַה אַכְעִיסוּ קֳדָמוֹי בְּמֶרְחֲקַתְהוֹן וַאֲנָא אַקְנֵי יַתְהוֹן בְּאוּמָא דְלָא אוּמָא בְּאוּמָא טִפְּשָׁא אַכְעִיס יַתְהוֹן:

הם קנאוני בלא אל בדבר שאין אלוה לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ב:כ״א) ואם כן ירמוז לשדים הנזכרים והנכון שיאמר הם קנאוני בלא אל אמת כי אין אלוה מבלעדי ה' ומושיע אין בלתו כענין שנאמר (דהי"ב טו ג) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת:

כעסוני בהבליהם השדים ואני אקניאם בלא עם הכשדים שנאמר בהם (ישעיהו כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה שפירושו העם שלא היה נחשב לגוי והקב"ה גדל אותם לרדות בהם את עולמו כמו שאמר (ירמיהו נא כ) מפץ אתה לי כלי מלחמה בגוי נבל אכעיסם עשו שהוא נבל ולא זכר ברית אחים וירמוז לשני הגלויות:

קנאוני. קל העי״ן להקל על הלשון:

בלא אל. הטעם שאין לו כח להציל:

בהבליהם. ולא בדבר אמת:

אקניאם. מהבנין הכבד הנוסף והוא יצא לשני פעולים:

בלא עם. שלא הם עמי והנה פי' איך יכניסם שיביא עליהם לבדם צרות משונות ויותר מהכל:

גוי נבל שהכסיל והנבל איננו יודע ועל כן יהרוג ולא יחמול:

הם קנאוני בלא אל. האבות קנאוני בלא אל בבית ראשון:

כעסוני בהבליהם. בבית שני:

ואני אקניאם בלא עם. בבית ראשון שהחריבוהו כשדים שנאמר בהם הן ארץ כשדים זה העם לא היה:

בגוי נבל אכעיסם. שהחריבה אותו מלכות שלא היתה הוגנת שלא היה להם לא כתב ולא לשון:

ואני אקניאם בלא עם. מדה כנגד מדה ונר' שעל (החובלים ויקופש) הוא אומר שהם מצירים לישראל בכל מקום והם קרוין לא עם שהרי הם בזוין מכל טכסיסי בני אדם:

בלא עם בגימ' הם הבבליים:

הם קנאוני בלא אל. במי שאין בו כח להציל, וכן מפורש ביחזקאל (ח) סמל הקנאה המקנא, שפירושו המקניא, כי הסמל היה מקניא להקב"ה שהוא אל קנא.

ואני אקניאם בלא עם. זהו גלות בבל, שנאמר (ישעיהו כ״ג:י״ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור וגו'. בגוי נבל אכעיסם. זה גלות אדום וקראו הכתוב לאדום נבל כי התנכר את אחיו ועמד לו מנגד ביום החורבן, והוא שהזכיר עובדיה ע"ה (יא) ביום עמד מנגד ביום שבות זרים חילו וגו'. וכן תמצא שקראו דוד ע"ה בשם הזה במזמור (תהילים ע״ד:י״ח) זכר זאת אויב חרף ה' ועם נבל נאצו שמך, ואמר עוד (שם) קומה אלהים ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כל היום, וסמך לא אל תתן לחית נפש תורך, לבאר כי מה שהזכיר עם נבל היא החיה הרביעית שהזכיר עליהם במקום אחר (שם סח) גער חית קנה.

בלא עם אלו כשדים כדכתיב זה העם לא היה.

הם קנאוני בלא אל. במי שאינו לא אל ולא כלום, ואני אעשה להם מידה כנגד מידה שאקניאם בלא עם, בעם שאינו עם אלא בהמות. ורבותי' פי' כגון כשדים, דכתי בהו זה העם לא היה:

בגוי נבל אכעיסם. כגון בני ברכניא ובני מרטניא שהולכים ערומים בשוק שאין משוקץ ומתועב לפני הק' כמי שהולך ערום בשוק. והם מצירים לישראל וכגון אלו הנוצריים:

הם קנאוני בשאמרו שאיני אל ואני אקניאם בשאקרא אותם לא עמי אתם בשאקרא להם גוי נבל דכתיב עם נבל ולא חכם אכעיסם. או ירצה הם קנאוני בשאמרו אל תהפוך אותו ויאמר לא וזהו בלא אל וז"ש כי דור תהפוכות המה דור שהופכים שמי ששמי אל ואומרים לא:

הם קנאוני בלא אל. הוסיפו לחטוא משום הסתר פנים וכמש״כ בארוכה דזה היה ענין ע״ז של שפוט השופטים עי׳ לעיל ל״א י״ז והלאה:

כעסוני בהבליהם. בימי מלכי ישראל המחטיאים עשו להכעיס כדי שלא אשגיח עליהם עוד כמש״כ שם ה׳ והלאה:

ואני אקניאם בלא עם. בימי השופטים שסבלו צרות רבות בלא גלות עם שלא היו עמים חשובים:

בגוי נבל אכעיסם. בימי חרבן וגלות הארץ היה בגוי אבל נבל היינו הגוי המר והנמהר כשדים:

[כא] הם קנאוני בלא אל. שבחרו זרים. על הב' אמר כעסוני בהבליהם ותועבותיהם. נגד הא' ואני אקניאם בלא עם שאבחר עם אחר, נגד הב' בגוי נבל אכעיסם. שיכעסו ממעשים המכוערים שיעשו הנבלים עמהם: