דברים כט, יב

למען הקים אתך היום לו לעם. כל כך הוא נכנס לטרוח למען קים אתך לפניו לעם:

והוא יהיה לך לאלהים. לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באמה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם עד כאן פרשתי לפי פשוטו של פרשה. ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפיסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו:

היום. כיום הזה שהוא קים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקימין אתכם ומציבין אתכם לפניו ואף הפרשה של מעלה מזו פיוסין הם (לעיל פסוק א'), אתם ראיתם את כל אשר עשה. דבר אחר, אתם נצבים. לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם. וכן עשה יהושע, וכן שמואל (שמואל א' יב, ז) התיצבו ואשפטה אתכם, כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול:

בְּדִיל לַאֲקָמָא יָתָךְ יוֹמָא דֵין קֳדָמוֹהִי לְעַמָא וְהוּא יְהֵי לָךְ לֶאֶלָהּ כְּמָא דִי מַלִיל לָךְ וּכְמָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב

מִן בִּגְלַל לְקַיָימָא יַתְכוֹן יוֹמָנָא לֵיהּ לְאוּמָא בְּרִירָא וְהוּא יֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהָא הֵיכְמָא דְמַלֵיל לְכוֹן וְהֵיכְמָא דְקַיֵים לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב

[למען הקים אתך יקבל].

למען הקים אתך וגו׳. פרוש, טעם שאני מבקש להרבות בענשים ובאלות הוא למען הקים אותך לו לעם, ולא תכפרו בו כי תפחדו מעצם האלות אשר תתחיבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקימו לעם ה׳.

עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם: ״למה יעשה ה׳ כה לעבדיו להכביד עלם לחיבם במעשה הזולת?״ לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה, למען הקים אותך לו לעם, פרוש, שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם, היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה, והיו נשמטים מעדת הקדשה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה׳, ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עברה אחת קלה כבחמורה ויתקימו לעם סגלה. הא למדת שכל מעשה ה׳ אינו אלא לטובתנו להקימנו.

למען הקים אותך היום לו לעם וגו׳. עוד היום על תוקף העונשים מלבד פיוס הא׳ שנתבאר שנדרש להיות כן כדי שיגיע מזה קידוש שמו ית׳ שלזה נוצרו. וזה אינו פיוס אלא על יסורים שמגיע מאוה״ע שכסו עלינו צלמות. אבל על חליים רעים ונאמנים בעונשי שמים אשר אין בזה קדה״ש אין בזה פיוס כלל. ע״ז אמר עוד שהוא כדי להקים אותך להיות לו לעם. ומשמעות עם כבר ביארנו לעיל כ״ו י״ח מלשון אנשי חיל המיוחדים מכל המדינה. הן במה שהמה מושגחים ביחוד מן המלוכה במלוי כ״צ לכל אחד לפי ערכו. הן במה שנענשים ביותר על העותם בעונשי הגוף יותר מעונשי אנשי המדינה משום שנקראים על שמו ויש בהעותם בזיון המלך. כך ההבדל בין אוה״ע לכלל ישראל דאוה״ע המה כעבדים יושבי הארץ. ועדת ישראל בכלל המה אנשי חילו ואע״ג שביארנו שם דת״ח ביחוד המה נמשלים לבעלי מלחמתו של הקב״ה. והמה נקראים עמי ביחוד כדאיתא בב״מ דל״ג והגד לעמי פשעם אלו ת״ח וכו׳. מ״מ גם כל ישראל המה אנשי חילו אלא הנ״מ הוא כמו שיש במלוכה שני אופני אנשי חיל. א׳ שהם מופרשים לכך וחרבם על ירכם תמיד ואנשים אלו ניזונים מאוצר המלך. ב׳ שהמה עוסקים בצרכי עצמם כל היום אלא שמכ״מ אוחזים החרב שעה אחת בכל יום. למען שבעת המלחמה יהיו גם המה במלחמת המלך. כך ת״ח איש חרבו של תורה על ירכו תמיד והמון ישראל עוסקים בצרכי עצמם אלא שמניחים תפילין וקורין ק״ש שעה אחת בכל יום וזהו במקום חרבה של תורה כדכתיב בתפלין למען תהי׳ תורת ה׳ בפיך וכמו שביארנו בזה הפסוק ואחר שישראל בכלל עמו נושאי מלחמתו ע״כ העונשים על עונותיהם מוצקים יותר משל אוה״ע בעונשי הגוף וזהו דבר משה למען הקים אותך היום לו לעם שומרי מלכותו ונגד זה הוא יהיה לך לאלהים. משגיח ביחוד כאשר דבר לך בשעת מ״ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳. מש״ה העונשים חמורים משום שיש בזה חה״ש שהרי אתם נקראים על שמו:

למען הקים אותך היום לו לעם. התועלת שתהיה ע"י הברית שהמעמד הזה יעשה רושם חזק בכם שעי"ז יהיה דבר קיים, שתהיו לעם לה', ועי"ז שתקבלו לשמור את התורה, יבטיח ה' לכם והוא יהיה לכם לאלהים כאשר דבר לך. לפני מעמד הר סיני, כמ"ש שם. וכאשר נשבע לאבותיך גו' ורק ע"י המעמד הזה יתקיים מה שהבטיח ה' להאבות, ולא יגרום החטא לעכב מלחול עליכם ההבטחות:

ז ק"ל אם בא להודיענו בלמען זה אמה שכרת עמהם ברית זה לא יתכן הואיל וכתב אחריו למה כרת עמהם ברית דכתיב פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וגומר ואם כן אמה קאי למען הזה ל"פ כ"כ הוא נכנס לטרוח כו' כלומר רצונו דקרא לתרץ בלמען וגו' שלא תקשה למה היה הקב"ה מטריח ואוסר אותם בשבועה לא היה לו להזהירם אלא באזהרה בעלמא ואם ישמעו טוב ואם לא ישמעו יתן להם עונש כבכל שאר ציוויים אלא לכך נכנס כל כך לטרוח וכו' לפי שכבר נשבע לאבותיך שלא להחליף כו' לכך הוכרח להכניסם כו':

ח פי' שע"י הקללות אתם נזהרים מלעבור המצות לעולם ועוד שהם ממרקין העונות ותהיו חיים וקיימים לעולם וכן אמרו (פ"ק דע"ז דף ד ובמסכת ברכות דף ה):

ט בזה מוכח שדבר משה דברי פיוסים שלא תקשי איך שייך שדבר פיוסים הרי כל הפ' משמע תוכחה וגם לעיל מיניה הכל תוכחה:

י דלטעם ראשון קשה דהא לפי מצב ל' הפרשה הוא תוכחה ולא פיוס ל"פ ד"א כו' ולפי ד"א קשה למה אמר אתם נצבים היום יום דכתיב בקרא ל"ל: