דברים כח, כב

בשחפת. שבשרו נשחף ונפוח:

ובקדחת. לשון (דברים לב, כב) כי אש קדחה באפי והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד:

ובדלקת. חמה יותר מקדחת, ומיני חלאים הם:

ובחרחר. חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט לשון (איוב ל, ל) ועצמי חרה מני חרב (ירמי' ו, כט) נחר מפוח מאש:

ובחרב. יביא עליך גיסות:

שדפון וירקון. מכות תבואה שבשדות:

שדפון. רוח קדים אשלי"דה בלע"ז (זאננפערבראננט):

ירקון. יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז:

עד אבדך. תרגום עד דתיבד, כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך:

יִמְחִנָךְ יְיָ בְּשַׁחֶפְתָּא וּבְקַדַחְתָּא וּבִדְלֶקְתָּא וּבְחַרְחוּרָא וּבְחַרְבָּא וּבְשִׁדְפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא וְיִרְדְפֻנָךְ עַד דְתֵיבָד

יִמְחֵי יַתְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ בְּשַׁחְפוּתָא וּבְקַדְחוּתָא וּבְאֵישָׁא דְגַרְמַיָא דְדַלְקָא מוֹחַיָא וּבְחַרְחוּרֵי דְלוּחֵי צִירְתָא דְלִבָּא וּבִשְׁלוּפֵי חַרְבָּא וּבְשִׁדָפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא דְמַקְדוֹנַיָא וְיִרְדְפוּנְכוֹן עַל שִׁוְויֵיכוֹן עַד דְתֵיבְדוּן

בשחפת. י״א שהם מיני חלאים:

בקדחת. בכל יום. מגזרת כי אש קדח' באפי. ומהומה ומגערת ושחפת וקדחת ודלקת שם התואר:

וטעם ובדלקת. שלישית או רביעית:

ובחרחור. מגזרת וחרה נחושת':

ובחרב. מגזרת חורב:

ובשדפון. נפיחות וכן שדופות קדים וי״א הפוך והטעם דקוק:

ובירקון. כמשמעו בלשון קדר וי״א כי אלה חליים בזרע ובשדפון כמו שדופות קדים והעד הכיתי אתכם בשדפון ובירקון. על כן אחריו והיו שמיך וכן בפרשת אם בחקותי:

בשחפת וגו' - מיני חלאים הם.

קדחת ודלקת וחרחר - מיני חמימות הם.

יככה ה' ד' פעמים כתיב בתוכחות יככה ה'. כנגד ד' גליות. ו. ש בזה הפסוק ז' ענינים בשחפת. ובקדחת. ובדלקת. ובחרחר. ובחרב. ובשדפון. ובירקון. כנגד ז' תועבות כלבו:

יככה ה' בשחפת. הזכיר השם המיוחד ולא אמר יככה אלהים, והנה הוא מדת הדין במקום זה, וכמוהו (בראשית ו׳:ז׳) ויאמר ה' אמחה, (שמות י״ד:י״ד) ה' ילחם לכם, שהוא מדת הדין, כי כן מצינו שם אלהים מדת הרחמים במקומות רבים, כמו (בראשית ח׳:א׳) ויזכור אלהים את נח, (שם כ) וירפא אלהים את אבימלך, כי כל אחת מן המדות זו כלולה בזו, ומפני זה הזכיר יככה בתוספת ה"א להורות על מדת הדין המיסרת את האדם, והוא שכתוב (ויקרא כ״ו:י״ח) ויספתי ליסרה אתכם שבע, בתוספת ה"א הנקראת שבע ומיסרת בשבע פורעניות, וכן הזכיר כאן שבע חליים בשחפת ובקדחת וכל השאר.

ובחרב אין זה חרב ממש אלא לשון חורב ויובש.

יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון אחר שקלל בדבר קלל בקדחת והקדחת ג' סוגים. סוג אחד ברוחות. סוג שני בליחות. סוג ג' באברים. והמשילו חכמי הרפואה כמרחץ שבו רוחות ומים וכותלי המרחץ לראשון שהוא ברוחות אמר שחפת וכן פי' רלב"ג וסוג הליחות נחלק לשנים נושנות וחדות לנושנות אמר קדחת לחדות אמר דלקת חרחור חרב וזה לפי שיש ג' מיני חדות. חדות ולא מאד. וחדות מאד. וחדות במאד מאד ונקראים בלשונם אגודאש פיראגודאש פירפיראגודאש לחדות אמר דלקת ליותר חדות אמר חרחור והם שגבולם לז' הימים לחדות במאד מאד אמר בחרב והם שגבולם לארבעה ימים שהורג כמו בחרב. וסוג קדחת האיברים הוא שהקדחת בבשר עצמו ובעצמות האברים והיא בלחות טבעי אותו שבו נתהוה העובר כמו הלחות שבו נתהוה הפתילה ואותו הלחות טבעי הוא בתוך הבשר ובו נדבקו חלקי הבשר זו עם זו כמו שכתבו חכמי הרפואה:

יככה וגו׳. במקום אחר יהיו מיני חלאים הללו:

עד אבדך. אבדן בית שלמה הוא ובני ביתו. אבל אינו מגיע לכליון כמו דבר:

מ ק"ל דהא עד כאן מנה מיני חלאים וחרב מה חולי הוא ומתרץ דקללה בפ"ע הוא שיביא עליך גייסות א"נ דק"ל היאך החרב מכה מעצמו:

נ גם כן קשה לו כמו כן ומפרש דמכות תבואה הן ועד כאן מנה מכות של גוף וכאן מונה מכות תבואה:

ס דלפי פשוטו משמע דירדפך הקב"ה עד שתאבד ממנו וימצאך אחר וזה אינו דאם יאבד מהקב"ה מי ימצאנו ויצילו מידו ולכן מביא התרגום עד דתיבד שהוא ל' כליון מן העולם וקשה לרש"י וא"כ הכנוי ל"ל לא ה"ל לומר אלא עד אבוד וע"ז פי' כלומר עד אבוד אותך פי' דאי לא נאמר ך' הכנוי ה"א מלת אבד הוא מקור כמו אבד תאבדון ופי' עד שתאבד אתה דבר מה ויהיה כפרת חטאתך לכן הוסיף ך' הכנוי כדי שישוב מלת אבד עליו כלומר עד אבוד אותך ומ"מ פירש כתרגומו שתכלה מאליך ודוק היטב. ובזה יתורץ מה שכתב רא"ם ולא ידעתי איך יתיישב מה שכ' תחלה עד דתיבד וסיים בו עד אביך אותך דמשמע שה פירושו עד דתיבד וכתב אחר זה שתכלה מאליך וזה אינו אלא לפי המתרגם עכ"ל: