דברים כז, ח

באר היטב. בשבעים לשון:

וְתִכְתּוֹב עַל אַבְנַיָא יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא פָּרַשׁ יָאוּת

וְתִכְתְּבוּן עַל אַבְנַיָא יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא כְּתַב חָקִיק וּמְפָרַשׁ מִתְקְרֵי בְּחַד לִישָׁן וּמִיתַרְגֵם בְּשִׁבְעִין לִישָׁנִין

וְתִכְתְּבוּן עַל אַבְנַיָא יַת כָּל מִלֵי שְׁבַח אוֹרַייתָא הָדָא כְּתַב חָקִיק וּמְפָרֵשׁ טַבְאוֹת מִתְקְרֵי וּמְתַּרְגֵם בְּשִׁבְעִין לָשׁוֹן:

באר היטב. הכתיבה:

וכתבת על האבנים את כל דברי וגו' - שכשנשבעו עתה בהר גריזים ובהר עיבל היתה התורה לפניהם, כתובה ונשבעו שיקיימוה.

התורה הזאת באר היטב בגימ' גם בשבעים לשונות. בפ' זו נעלם ס', לומר אף על פי שכתוב ביום אשר תעברו את הירדן, נתרחקו ס' מילין קודם שהקימו האבנים, כדאיתא בסוטה:

וכתבת על האבנים וגו׳. כבר פירשנו שבכאן פליגי ר״י ור״ש. והנה ר״ש מסיים וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. והדבר תמוה מה שייך זה הסיום למחלוקתן של ר״י ור״ש. אמנם מתחלה יש להבין לדעת ר׳ יהודה אמאי הי׳ הצווי שיסודו את הכתיבה והמה יקפלו אח״כ. למאי נצרכו לכך. אלא ודאי בא הקב״ה לרמז בזה עיקר גדול. ההבדל בין ישראל לאו״ה דאע״ג דבין ישראל בין אוה״ע נצטוו על ע״ז ובשבע מצות. והייתי אומר דעיקר הבדל לא היה אלא בשאר מצות שבתורה. ע״כ הראה בזה שגם בז׳ מצות עצמן נשתנו היינו כמש״כ בפ׳ בחקותי שהקב״ה מבקש את ישראל שיעשו את המוטל עליהם כדי שיקבלו שכר. משא״כ אוה״ע אין נוגע לקיום העולם ומה איכפת להקב״ה יעשו מה שלבם חפץ. ובזה יש לדמות ולהמשיל לרופא שנכנס לרפאות ויש הבדל בין אם נכנס לבנו או לאחר. דאע״ג דעצם הרפואה שוה לשניהם מ״מ אינו דומה באופן נתינת הרפואה בשני דברים. דלבנו הרופא ממתיק את הרפואה כל האפשר כדי שיהא קלה עליו ליקח. משא״כ לאחר. שנית דלבנו מבטיח מתנה אם יקח הרפואה משא״כ לאחר. ובשני דברים אלו נשתנו ישראל לאוה״ע. דלישראל פירש קללות וברכות משא״כ לאוה״ע. ושנית דלישראל צוה לכתוב על הסיד שיהא נוח לקרות. ולאוה״ע נצטוו לכתוב תחת הסיד והיו נצרכים בקושי לקפל את הסיד. ובא הקב״ה בזה ללמדנו ההבדל בין ישראל לאוה״ע. וכ״ז לר״י אבל לר״ש לא היה בזה נ״מ מש״ה ביאר נ״מ אחרת דלישראל היו האזהרות כמשמען שיהא עושים. משא״כ לאוה״ע לא נזהרו אלא למען אשר לא ילמדו אתכם וגו׳. הא אם עשו תשובה ולא עבדו ע״ז היו מקבלין אותו. ולא חששו אם לא היו נזהרים בז׳ מצות וכמש״כ בס׳ שמות ר״פ בא בפי׳ מקרא בס׳ יהושע ד׳ ועי׳ מש״כ להלן פ׳ ברכה במקרא אף חובב עמים:

וכתבת על האבנים הם האבנים שטחו עליהם השיד קודם שבנו המזבח. את כל דברי התורה הזאת באר היטב הכתיבה הזאת שהיתה למען יקראו רבים היתה כתיבה מפורשת מעשה ידי אמן נפלא אבל הכתיבה המוסתרת לא היתה כתיבה מהודרת ויתכן לומר שיודע שבכל עת ישתנה מעט תמונת האותיות וניכר תמיד מתוך תמונת האותיות באיזה עת וזמן נכתב. וזה רק בכתיבה שאינה מהודרת אבל הכתיבה המהודרת שנכתב ע"י סופר מהיר אי אפשר להכיר העת שנכתב. כי הסופרים המופלאים יכולים לכתוב תמונת אותיות שכבר עברו עליהם שנים רבות ולא יהיה ניכר שנכתב עתה. והאבנים שהקים יהושע בתוך הירדן ובמלון הם אבנים אחרות וכן כתב בעל התוה"מ בפירושו ליהושע, וראיה לזה כי כל מקום שעשה יהושע מה שאמר משה כתיב ככל אשר צוה משה עבד ה' ושם לא נזכר רק שדבר הדברים אשר דבר משה ולא שעשה מה שצוה ה':

ב ע"ל פ' דברים ושם פירשתי. (נח"י) והטעם שנכתב בע' ל' היינו כדאיתא במסכת סוטה (דף לה) שיוכלו האומות להעתיקה: