דברים כא, יח

סורר. סר מן הדרך:

ומורה. מסרב בדברי אביו, לשון ממרים:

ויסרו אותו. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו בן סורר ומורה אינו חיב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסבא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חיב:

אֲרֵי יְהֵי לִגְבַר בַּר סָטֵי וּמָרֵי לֵיתוֹהִי מְקַבַּל לְמֵימַר אֲבוּהִי וּלְמֵימַר אִמֵהּ וּמַלְפָן יָתֵהּ וְלָא יְקַבֵּל מִנְהוֹן

אֲרוּם יְהֵי לִגְבַר בִּיר סוּרְהֲבָן וּמְרוֹד דְּלֵיתוֹי מְקַבֵּל לְמֵימָר אָבוֹי וּלְמֵימְרָא דְאִמֵּיהּ וְיִכְסְנוּן יָתֵיהּ וְלָא מְקַבֵּל אוּלְפַן מִנְהוֹן

בן סורר ומורה על דעת רבותינו (סנהדרין סח) אינו קטן שהקטן פטור מכל עונשין שבתורה ומכל המצות אבל הוא המביא שתי שערות והנה יש עליו שני עונשין האחד שהוא מקלה אביו ואמו וממרה בהם והשני שהוא זולל וסובא עובר על מה שנצטוינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו ונאמר עוד (דברים י״ג:ה׳) ואותו תעבודו ובו תדבקון כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים ו׳:י״ג) שנצטווינו לדעת השם בכל דרכינו וזולל וסובא לא ידע דרך ה' ועל הכלל אין בו עתה חטא מות ועל שם סופו הוא נדון כמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין עא) וזה טעם וכל ישראל ישמעו ויראו כי לא הומת בגודל חטאו אלא ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימיתו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים כי הזכיר כן בזקן ממרא (דברים י״ז:י״ג) לפי שאין בהוראתו חטא שיהיה ראוי למות בו רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה כאשר פירשתי שם (רמב"ן על דברים כ״א:י״א) וכן בעדים זוממין (דברים י״ט:כ׳) שנהרגין ולא הרגו וכן הזכיר במסית (דברים י״ג:י״ב) לפי שהוא נהרג בדבורו הרע בלבד אע"פ שלא עבד הניסת ע"ז ולא שמע אליו אבל מיתתו ליסר הנשארים וגם זו מצוה מחודשת או מבוארת מן כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב) ואיש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג):

סורר ומורה. כנגד השם וכנגד האבות אם היו יראי השם:

סורר. כמו כפרה סוררה שלא ישמור מצות עשה:

ומורה. במצות לא תעשה:

ויסרו אותו. בפני עדים מצוה שהם יתפשוהו ויוציאוהו ודברי הקבלה אמת:

מורה - מקנטר. מלשון מרה מריתי.

זולל וסובא - כדכתיב: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו.

סורר ומורה. כי מריו מסיר התקוה שישוב מסוררותו:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. על שם סופו הוא נהרג כדפרש"י ואי קשיא כיון שנהרג מפני שעתיד ללסטם את הבריות אין לחייבו במיתה חמורה מלסטים דאלו רוצח בסייף וזה בסקילה ונראה לומר מדכתיב איננו שומע בקול אביו ובקול אמו והוי כמו מקלל אביו ואמו שהוא בסקילה שנא' אביו ואמו קלל דמיו בו:

כי יהיה לאיש לומר משפט בכורה לאיש ואין משפט בכורה לאשה:

סורר בגימ' זה אבשלום בן דויד:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. סורר מלשון (הושע ד׳:ט״ז) כפרה סוררה, שאינו מקבל תוכחת, ומורה שהוא ממרה בדבריו ועושה הפך רצון אביו.

וכתב הרמב"ן ז"ל כי יש עליו שני עונשין האחד שהוא מקלה אביו ואמו והשני זולל וסובא, עבר על מצות כבד ועבר על מה שנצטוינו קדושים תהיו שנהיה פרושים מן התאוות, וכן נצטוינו לדעת הש"י בכל דרכיו, וזולל וסובא לא ידע דרך ה'. ועל הכלל אין בו עתה חטא מות כי לא הומת בגודל חטאו אלא ליסר בו את הרבים, וזה טעם וכל ישראל ישמעו וייראו, וכן תמצא בזקן ממרא, שהרי אין בהוראתו חטא שבו יהיה ראוי למות רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה, וכן הזכיר בעדים זוממין שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית לפי שהוא נהרג בדבורו הרע בלבד אע"פ שלא עבד הנסת ע"ז ולא שמע אליו, אבל מיתתו ליסר הנשארים, עד כאן.

ויסרו אותו. מלקין אותו אחר שהתרו בו.

כי יהיה לאיש נסמכה כאן לומר שאם הוא סורר ומורה לא יבכרוהו אלא ימיתוהו.

בן סורר ומורה תנן התם מאימתי בן סורר ומורה חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי ר׳ יוסי אומר מנה בשר ולוג יין א״ר זירא תרטימר איני יודע מהו אלא מתוך שכפל ר׳ יוסי ביין כפל נמי בבשר נמצא תרטימר חצי מנה. כאן פרש״י על שם סופו נהרג וכו׳ כלומר ילסטם את הבריות ויהרגם אף בשבת ויתחיב סקילה דוגמא הרודף אחר חברו להרגו שניתן רשות לכל אדם להציל את הנרדף בנפשו של רוצח ומצוה להרגו על שם העתיד שרוצה להרוג את חברו אם יניחוהו אע״ג שעדיין לא עשה שום דבר. ואל תשיבני מן ישמעאל שלא היה נדון אלא לפי מעשיו של אותה שעה שהרי ישמעאל כשר היה באותה שעה ממה שהיה עתיד להיות רשע בסופו כמו שפי׳ בפרשת וירא.

מורה מקנתר כמו מורת רוח.

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ועל שם סופו נהרג כי עתיד ללסטם את הבריות. וא"ת הי"ל לידון בסייף וי"ל כיון שהוא מלסטם אינו משמר שבתות ונתחייב סקילה א"נ מדכתיב איננו שומע מכלל שהוא מקלל אביו ואמו וחייב סקילה:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה אמרו בגמרא שלא היה ולא עתיד להיות וכל כך תנאים איתא בגמרא עליו שקרוב לנמנע שימצא אלא דרוש וקבל שכר וי"ל יותר טוב לדרוש ולקבל שכר על דברי תורה הרגילים והתמידים מדבר שלא היה ולא נברא וי"א שהכוונה שלמדנו מזה עיקר גדול שראוי לכל אשר בשם ישראל יכנה להיות דבקה בו אהבת השי"ת ויביא לבנו אהובו לב"ד לסקילה אם יצפה ממנו שיהיה רשע כמו שעשה אברהם אבינו ליצחק בנו יחידו בעקידה להשלים ולקיים מצות השם אע"פ שהיה צדיק גמור ונכון הוא:

כי יהיה לאיש וגו׳ איננו שמע. צריך לדעת אמרו איננו שהיה לו לומר ״אינו שומע״, ואולי שבא להעיר כי כשאדם ממליך בתוכו יצר הרע נשללת ממנו הידיעה והשמיעה מהנאמר אליו, כי היצר עומד על מפתח הלב ומונע הדברים מהגיע אל הנפש כי הם יחיבוהו לצאת משם. והמשלתי הדבר למלך שהיו שועריו גנבים ולסטים, והבאים לקבול לפני המלך מהם היתכן שהשוערים ההם יוציאו להם רשות לכנס לחיבם למלך, כמו כן הדבר הזה. והוא אמרו כי יהיה לאיש וגו׳ איננו שמע וגו׳, פרוש, מושלל הוא בערך השמיעה, כי לא יגיעוהו הדברים מצד המונע היושב על מפתחי הלב כאמרם זכרונם לברכה (ברכות סא.).

בקול אביו ובקול אמו. טעם שהצרך להזכיר אביו ולא הספיק לומר בקולו וחוזר לאביו שאמר בסמוך, העיר הכתוב כי בן סורר ומורה ליולדיו יסובבהו כן היותו מורד באביו ואמו, שהם הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל (זוהר ח״ב פה.), על דרך אמרו (משלי א:ח) ״שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך״, כי לפי שיולדיו חושכים שבטם מבניהם ומניחים אותם לעשות הטוב והישר בעיניהם, זה יסובב שגם בהם ימרד. וזה שעור הכתוב כי יהיה לאיש וגו׳, דע שאיננו שומע בקול הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, ולזה הגם שיסרוהו לא ישמע אליהם, פרוש מלבד שלא יקבל לחזר מעברות שבינו ובין המקום עוד לו שלא ישמע אליהם.

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. אמרו רז"ל (סנהדרין עא) בן סורר ומורה לא היה ולא יהיה ולמה נכתב בתורה אלא דרוש וקבל שכר, ומ"מ חל עלינו חובת ביאור דבר זה למה כתבה תורה דבר שאינו בנמצא כלל, גם יש להתבונן במה שנאמר כאן וכל ישראל ישמעו ויראו יותר מבשאר מצות פרטיות ועוד למה לא נאמר כאן ולא יזידון עוד כמ"ש בפר' שופטים (יז יג) ואולי טעמו של דבר לפי שבן סורר ומורה לא היה ולא יהיה ולא נכתבה הפר' כ"א כדי שישמעו הבנים ויראו ולא יעשו כדבר הזה, ומ"ש וכל ישראל ישמעו היינו שישמעו פרשה זו ומשפט הכתוב בה ויראו הבנים מלמרות עיני כבודם של אב ואם ולכך לא נאמר ולא יזידון עוד. כי לשון עוד מורה על דבר הנעשה כבר שלא יהיה נעשה עוד וזה אינו שהרי בן סורר ומורה לא היה דברים מעולם ולא נכתבה פרשה זו כ"א להפיל אימתה ופחד על הבנים.

אך קשה לי וכל ישראל ישמעו וכל הבנים הל"ל, כי אין צורך לפחד זה כי אם לבנים, ובספר הזוהר דרש פרשה זו על כל ישראל ואני אומר שאין צורך בזה כי גם מפשוטה של הפרשה יש מוסר נפלא לכל ישראל שנקראו בנים לאל חי ויש לחוש שיסמכו על זה ויאמרו מאחר שאנחנו בניו א"כ ודאי אם יהיו בנים סוררים לא יביט און ביעקב וירחם עליהם כרחם אב על בנים ויוותר להם כדרך שהאב מוותר לבנו ויאמרו הקב"ה וותרן, וכן אמר משה בניו מומם (דברים לב ה) ר"ל מה שקראם בניו זהו מומם כי סמכו על זה ועשו עבירות חבילות חבילות ובטחו באביהם שלא ימסרם ביד מדת הדין, ע"כ כתבה התורה שהדין דין אמת שאפילו האב חייב להביא את בנו לב"ד ולמוסרו למיתה ועי"ז ישמעו פר' זו כל ישראל ויראו את ה' ולא יסמכו על מה שקראם בנים כי גם בב"ד שלמטה חייב האב למסור את בנו לב"ד וכן הדין גם בב"ד שלמעלה.

בן סורר ומורה. ומפרש הכתוב מהו סורר ומורה:

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. דכתיב בס׳ משלי שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך. הביאור בזה דהאב דרך ללמד לבנו תורת ה׳ שנקרא מוסר והאם מלמדת ד״א ומנהג טוב ונקרא תורת אם מעתה הבן אשר איננו שומע למוסר אב נקרא סורר ואשר אינו שומע לתורת אם נקרא מורה. והכונה שאינו הולך לא בדרך התורה ולא בד״א. ובספרי תני׳ סורר על דברי התורה ומורה אלו הנביאים. והיינו הך שהנביאים לא חדשו דבר הלכה כי אם מנהגים ומדות ישרות ומכונים בשם תורת אם ונכלל בלשון בקול אביו ובקול אמו. היינו קול הקב״ה בתורה ובקול הנביאים. ולמדו מזה הדיוק מדכתיב בקול ולא לקול דמשמעו בכ״מ שומע ומציית. אבל בקול משמע שומע. מדקדק לדעת הכונה והיינו בתורה ונביאים שנצרך לדקדק בדברים:

[ל] כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. היל"ל כי יהיה סורר ומורה, דהא ידעינן שי"ל אב ממ"ש איננו שומע בקול אביו. ופי' חז"ל שבא לדייק שהאב צריך שיהיה איש ולא בן והבן צריך שיהיה בן לא איש, ששמות אלה בדיוק מציין בשם איש את הגדלות ובשם בן מציין הצעירות (כמ"ש באה"ש כלל רנ"א ורס"ב), אולם אחר שהקטן פטור בכ"מ בע"כ ששם בן מציין אחר שנעשה גדול, והוא איש בן ר"ל איש צעיר וכאלו אמר וכי יהיה לאיש, איש בן סורר, כמ"ש דוגמא לזה ויקרא (סי' רח) ובסנהדרין (דף סח ע"ב) דקדקו עוד בזה:

[לא] סורר ומורה. לדעת חז"ל סורר קרוב עם סור שסר מדרך הישרה ועז"א סורר שוטה (בשי"ן שמאלית) וכן ת"א בר סטי. ומורה פי' שאחר שסטה מדרך הטוב מורה לעצמו דרך רע, ובעבור הרע הזה נדון ע"ש סופו. ועז"א בשביל שאכל וכו' [והגר"א מחק מכאן כל המוסגר בב' חצאי עגול וגרסו בסי' לה]: אולם באשר כתוב שני פעמים סורר ומורה [ועז"א סורר ומורה שני פעמים], דרש שא' משמעותו שסורר מדברי אביו שהוא מוליכו בדרך הטוב ומורה [מלשון מרי] על דברי אמו שהיא רואה מעשיו ומוכחת אותו, ועוד שסורר מדרך התורה ואף שהנביאים מוכיחים אותו הוא ממרה ומורד על דבריהם, ומ"ש עוד הפעם בננו זה סורר ומרה שזה נא' אחר שהלקהו בפני הדיינים פי' סורר שסר מדברי העדים ומורה היינו שממרה על דברי הדיינים שע"ז יצדק מרי ומרידה (ומ"ש לא בשבת מחקו הגר"א) ומ"ש א"ר יאשי' מובא בסוט' (כה) וסנהד' (פ"ח):

[לב] איננו שומע בקול אביו. מפרש אח"כ איננו שומע בקולנו זולל וסובא. ומ"ש ר"י בר"י אומר כן הגיה הגר"א ממשנה דסנהדרין (דף עא):

[לג] ויסרו. פעל יסר במובנו המדוייק הוא ע"י הכאה כמ"ש (משלי כ״ג:י״ג) אל תמנע מנער מוסר וגו' אתה בשבט תכנו, ובודאי אינו מדבר ממין זה מן המוסר שזה פשיטא שהלא מצווים לשחרו מוסר כמ"ש יסר בנך ויניחך, רק מדבר ממין המוסר שנאמר במוציא ש"ר ויסרו אותו שהוא בב"ד ואיכותו מפורש גבי עדים זוממין והפילו השופט והכהו לפניו ואם אז לא ישמע אליהם ותפשו בו כו', ואז נידון בב"ד של כ"ג:

ל לישנא דמתניתין נקט דתנן מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו ובגמ' מפרש דמתניתין לצדדין קתני דמתרין בפני שנים ומלקין בג'. וא"ת מנ"ל לרש"י שמלקין אותו. וי"ל מדכתיב הכא בן סורר ולהלן כתיב והיה אם בן הכות הרשע וילפינן בן בן לג"ש מה להלן מלקות אף כאן מלקות:

מ דק"ל על מה מתרין בו עדיו ומפרש בן סורר ומורה אינו חייב כו' וא"כ מתרין בו שלא יגנוב ולא יאכל תרטימר בשר:

נ ש"מ דל' זולל וסובא שייך בבשר ויין ותו קשה לרש"י וכי בשביל זה נהרג שגונב ואוכל תרטימר בשר ושותה חצי לוג יין ומפרש בן סורר ומורה נהרג ע"ש סופו כו' וא"ת מ"ש דבן סורר ומור' דהגיעה תורה לסוף דעתו ונהרג ע"ש סופו והא בישמעאל כתיב באשר הוא שם ופרש"י לפי מעשיו של עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות וכו' ע"ש בפירש"י בפרשת וירא וי"ל דהתם גבי ישמעאל כשהיה קטן לא התחיל כלל במידי דשייך לאותה עבירה שימית את ישראל בצמא אבל בן סורר ומורה התחיל באותה עבירה שהרי אוכל תרטימר בשר ועי"ל דאין ב"ד של מעלה דנין על שם סופו אבל מצוה לב"ד של מטה שידונו את הרשעים ע"ש סופן:

ס ר"ל והורגן וא"ת ולמה נידון בסקילה שהיא חמורה הא רוצח בסייף הוא י"ל דלפעמים שמלסטם את הבריות בשבת והורגן נמצא שמחלל את השבת וחייב בסקילה משום נטילת נשמה:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' עד כי יהיה באיש וגו' גם המצוה מחודשת כי השם יתברך צוה (פ' יתרו) כבד את אביך ואת אמך ובסדר קדושים איש אמו ואביו תיראו. ולכן ראה משה רבינו עליו השלום לבאר בזה עונש הסורר לאביו ולאמו. גם צותה התורה והתקדשתם והיתם קדושי' שתהיו פרושי' ממותרי התאוות הגשמיות. ועתה יפרש דין הזולל והסובא אשר נטה מדרכי הקדוש' והפרישות ושני הענינים האלה רוצה לומר מקלה אביו ואמו וממרה בהם וזולל וסובא יוכללו במצוה הזאת. וכבר זכרו חכמינו ז"ל בפרק מקום שנהגו בספרי שנסמכה הפרשה הזאת לפרשת יפת תאר להעיר האדם שיתרחק מן הנשואין ההם אולי יבא הבן הבכור ממנה. גם אולי יהיה בן סורר ומורה לפי שרוב בנים (ב"ב דף ק"י) דומים לאחי האם. כמו שנרמז באמרו ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה. שלכן נבחרו בני אהרן לכהונה ולא בני משה למלכות מצד גריעות משפחת אשתו. וספור (שמואל ב' י"ג) אמנון ותמר עם אבשלום יוכיח שנמשך מה שנמשך להיות' בני יפת תאר. ובאה הקבלה בספרי ובפרק בן סורר ומורה שזה הדין ינהוג בבן ולא בבת. שנא' כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ושלא ינהג בקטן בשנים ושלא ינהג בגודל בשנים כי התורה קראה אותו בן. ולכן הוכיח הרלב"ג שימי דין בן סורר ומורה לא יהיו כ"א ג' חדשים מימיו. ובארו ג"כ שלא ינהג הדין הזה במעש' העבירו' כי התורה אמר' איננו שומע בקולנו. ולא אמרה איננו שומע בקול ה', אבל ינהג בהפלגת האכילה והשתייה יותר מדאי. וביארו עוד שלא יהיה נסקל עד שילקה בראשונה. וזהו שאמר ויסרו אותו שב"ד היו מיסרין את החוטאי' וביארו עוד שלא יהיה זה אם לא כשיסכימו אביו ואמו בדבר ויהיה להם ידים לתפשו שנאמ' ותפשו בו אביו ואמו. ורגלים לבא לב"ד והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ולשון לדבר שנאמר ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה, ואחרי ידיעת השרשים האלה בענין המצוה יהיה ביאר הכתובים בזה. שכאשר יהיה לאיש בן סורר ומורה רוצה לומר סר מן הדרך הישרה כפרה סוררה כנגד הש"י. ומורה כנגד אביו ואמו ומקללם. או יהיה סורר ומורה שהוא סר מן הדרך השכל ולא די שהוא חוטא אלא שהוא גם מחטיא את הרבים ומורה אותם דרך פשעיו. ומלבד סכלותו זה יהיה בלתי שומע בקול אביו ובקול אמו כאשר יעצוהו בדרך ישר ינחוהו במעגלי צדק. ולא די כל זה אלא שיסרו אותו בית דין ולא ישמע לקולם אבל יוסיף וישנ' באולתו. הנה כשיקרה כל זה צוה שעם היות טבע האב והאם לרחם על הבן הם לא יעשו כן. כי הרחמים ברשעים אכזריות הוא וכמו שנאמ' (משלי י״ב:י׳) ורחמי רשעים אכזרי. ויתפשו בו אביו ואמו ויוציאו אותו אל זקני עירו שהוא ב"ד של כ"ג ולא יהיה זה בסתר כ"א בפרהסיא כמ"ש אל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו בננו זה חוטא בד' דברים הא' להיותו סורר. הב' בהיותו מורה כמו שפירשתי. והג' בהיותו בלתי שומע בקולנו ועובר על מצות כבוד אב ואם. והד' להיותו זולל וסובא נמשך לתאוות גם בלא דעת בהמיי במזונות בכמותם ובאיכות' וכמו שאמר (שם כ"ג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. וחכמינו זכרונ' לברכה פירשו שאינו חייב עד שיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. ושנהרג על שם סופו לפי שסוף מכלה ממון אביו ויעמוד בפרשת דרכים וילסטם את הבריות ולכן אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב. ובמה שאמר ורגמוהו כל אנשי עירו באבני' ומת יראה לי שכוון לומר שלא יצטרך בדבר הזה עדים ולא חקירה אחרת כי אם עדות האב והאם כי לא יסבול השכל שיחייבו בניה' למית' בהיותו נקי. ולכן אחרי שיאמרו אביו ואמו הדברי' האלה אמר הכתוב ורגמוהו כל אנשו עירו באבני' ומת כי בזה יבערו הרע הפושע הזה מקרב עם הש"י וכל העם ישמעו וייראו. כי בהיות האדם בן סורר ומורה הנענש בן י"ב שנה הנה יקח כל אדם קל וחומר ממנו ממה שיראו שיהיה באדם גדול. ואפשר עוד אצלי לפרש בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו שיהיה הבן הראשון ההוא סורר מדרך הישר' ובלתי שומע בקול אביו ואמו. שמדרך הסברא ילמדו הם ויחובו את הבן. ולא די הוא שהוא איננו שומע בקולם ואיננו מקבל מוסר מהם. אבל יוסיף על חטאתו פשע שהוא ירצה להיות מורה עליהם ומלמדם שהוא בהפך המנהג הטבעי. שהטבעי והישר הוא שהאב והאם יורו וילמדו את הבן. וזה ירצה להורות לאביו ולאמו ולא ישמע בקולם. ודומה לזה אמר שלמה (משלי ל' י"א) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ. דור מה רמו עיניו וגו' כי הבן הסורר והמורה שיקלל אביו ואמו הוא טהור בעיניו בהיותו בלתי יודע בין ימין לשמאל. עד שמצואתו לא רוחץ ועכ"ז הוא בגובה וגאון וזהו דור מה רמו עיניו וגו':