דברים טז, ז

ובשלת. זהו צלי אש, שאף הוא קרוי בשול:

ופנית בבקר. לבקרו של שני, מלמד שטעון לינה ליל של מוצאי יום טוב:

וּתְבַשֵׁל וְתֵיכוּל בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּהּ וְתִתְפְּנֵי בְצַפְרָא וּתְהַךְ לְקִרְוָיךְ

וְתִטְווּן וְתֵיכְלוּן בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן בֵּיהּ וְתִתְפְּנֵי בְּצַפְרָא מֵיפַק חַגָא וּתְהַךְ לְקִרְוָוךְ

ובשלת. פירשתיו באש וכן ויבשלו את הפסח באש והזכיר ובשלת שלא יאכלנו חי:

ופנית בבקר. אמרו המכחישים כי ילך ביום קדש אל ביתו וארצו ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצות כי אם על מעתיקי התורה והנה מצאנו ביום השמיני שלח את העם והוא יום קדש וכתוב אחר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם יש אומרים כי הפירוש לאהליהם כאשר הוא וביום החול לארצם:

והלכת לאהליך סבוב לירושלים ומשם ילך אל ארצו בחול:

ובשלת - צלי.

ופנית בבקר - אינך צריך להתעכב כל שבעת ימי הפסח.

ובשלת ואכלת. בשול זה צלי אש הוא, מלשון (בראשית מ׳:י׳) הבשילו אשכלותיה, וכן (דברי הימים ב ל״ה:י״ב-י״ג) ויבשלו הפסח.

ופנית בבקר. לבקרו של יום שני שהוא חול, שאי אפשר לו לנסוע משם בי"ט שהוא קדש. או יאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך סביב, ירושלים, ומשם ילך לו אל ארצו. ודרשו רז"ל ופנית בבקר, מכאן שטעון לינה בליל מוצאי י"ט בעיר לכבוד המצוה, וכך דרשו ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה מן המקדש כשתבא אליו לא יהו אלא בבקר. ובאור לאהליך אפילו היה האחרון שבארץ ישראל כדי שיוכל להגיע לביתו ולחזור פעם שניה לראית חג השבועות. ומזה הוצרך פסוק זה להכתב בחג הפסח יותר מבשאר החגים, לפי שאין פנאי ללכת לביהמ"ק שני פעמים מפסח ועד עצרת אא"כ הוא נוסע משם לבקרו של חג המצות אחר שאכל שם פסחו ועמד י"ט ראשון יש לו ללון שם ולבקר שהוא חול ילך לאהליו, ועם זה יספיק לו זמן להגיע לביתו ולחזור לחג השבועות. כיצד, הרי שאמרו רז"ל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כלומר אורך הארץ ארבע מאות פרסה ורחבה כמו כן, והיה בהמ"ק באמצע הארץ, וא"כ מאתים פרסה היה המהלך ליותר רחוק ואחרון שבא"י, ובעשרים יום יהיה אדם מהלך מאתים פרסאות לחשבון עשר פרסאות בכל יום, וידוע כי מפסח ועד עצרת מ"ט יום, חסר מהם שמונה, ימי השבת ויום אחרון של יו"ט נשארו ארבעים יום, ועל זה אמר ופנית בבקר והלכת לאהליך, כלומר בזמן עשרים יום, ובעשרים הנשארים היה צריך לחזור שנית למקדש לראית שבועות.

ובשלת לשון הכנת אוכל והזמנה כמו הבשילו אשכלותיה ענבים, לא תבשל גדי בחלב אמו.

ופנית בבקר והלכת לאוהליך הטעם שהזכיר זה בפסח יותר מבשאר המועדים בעבור שאפילו האחרון שבארץ ישראל יוכל להגיע לביתו ולחזור פעם שנית לחג שבועות שהרי אין פנאי ללכת לבית המקדש שני פעמים מפסח עד עצרת אלא אם הוא נוסע משם לבוקרו של חג המצות אחר שאכל שם פסחו ועמד י"ט ראשון ילון שם ולבקר שהוא חול ילך ועם זה יספיק לו זמן להגיע לביתו ולחזור לחג שבועות כיצד ארץ ישראל ארבע מאות פרסה באורך ורחבה כן ובית המקדש באמצע וא"כ ר' פרסה הוא המהלך ליותר רחוק שבארץ ישראל ובעשרים יום יהיה אדם הולך ר' פרסה לחשבון עשרה פרסה בכל יום ומפסח עד עצרת מ"ט יום חסר מהם ח' שבתות ויום אחרון של י"ט נשארו מ' יום ולז"א ופנית בבקר והלכת לאוהליך פי' בעשרים יום ובעשרים יום הנשארים תחזור:

ובשלת ואכלת. אמר לשון בשול, והתורה אמרה במצות הפסח (שמות יב:ט) ״אל תאכלו וגו׳ ובשל מבשל״. אולי שחוזר לזביחת הבקר לשלמים שאמר הכתוב למעלה ״וזבחת פסח צאן ובקר״ וגו׳, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים ע:) צאן לפסח ובקר לשלמים. ובחבורי פרי תאר על יורה דעה הארכתי בדבר זה בתחלת סימן פ״ז.

ובשלת. הפסח בצלי. מכאן למדו במכילתא פ׳ בא ובירושלמי נדרים פ״ו דצלי בכלל בישול בלשון תורה. והחגיגה מבושל בקדירה כמשמעו:

ופנית בבוקר. רש״י ותוס׳ בר״ה ד״ה פירשו לבוקר שני שהוא ביום ראשון דחוה״מ שהרי ביום ראשון דרגל טעון מצות ראיה. אכן לפי דברינו מתפרש כמשמעו בזמן דליכא ראיה. וכבר ביארנו כ״פ דספר דברים נקרא משנה תורה דשתים זו שמענו גם לפי הפשט ועיקר סדר המקרא:

[קפ] ובשלת ואכלת, למה יזכיר שיבשלנו פי' ר' יהודה שר"ל שיבשלנו שלם, ור' יוסי ס"ל שביו"ט מותר גם בחתיכות ובשבת אסור כ"ה בתוספתא וכן הגיה הגר"א, ועיין ברמב"ם (פ"ו מה' ק"פ ה' י"א) שלכתחלה לא יחתכנו ואם חתכו כשר וכן דייקו התוס' בפסחים (דף עד ד"ה נחתך):

[קפא] ופנית בבקר והלכת לאהליך, הנה כבר נבוכו בו המפרשים שי"ל בבקר של יו"ט ראשון שמ"ש רש"י בחגיגה (דף יז) דאלו ביו"ט תחומין אסור, דחו התוס' שלרבנן תחומין דרבנן, ומ"ש רש"י בר"ה (דף ד') ובסוכה שחייב לראות בעזרה דחה בטורי אבן בחגיגה דיכול להראות פנים בלילה, ולדעתי בספרי מדייק שטעונים לינה אין לי אלא אלו, תפס לשון רבים על הפסח והחגיגה שעמו, כי בקרא מדבר משניהם, כמ"ש וזבחת פסח צאן ובקר, שהם פסח וחגיגה שעמו, ומפרש דיני שניהם שמ"ש ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר מדבר בחגיגה שנאכלת לשני ימים, ופי' לבקר של מוצאי יו"ט, ועז"א ופנית בבקר ר"ל בקר הנזכר למעלה כי ביו"ט הוא אוכל עדיין את החגיגה ובבקר השני תלך לאהליך, ועז"א שטעונים לינה בל"ר, שמ"ש ובשלת ואכלת קאי גם על החגיגה. והנה מ"ש ופנית והלכת מלת ופנית מיותר שהיל"ל והלכת בבקר לאהליך, ובכ"מ מציין במלת פנה שעוזב חפצו ועסקו במקום זה ושם מגמת פניו אל ענין או אל מקום אחר, כמו ויפן וירד משה מן ההר, שפנה מעם הדבקות שהיה בו עד הנה עם האלהים וירד, וכן ונפן ונסע המדברה וכן כולם, ופה אמר שתפנה ממה שהיית עוסק בהקרבה לה', שזה יהיה בבקר כי קודם הבקר עודך שתול כאזרח רענן על ידי שהקרבת איזה דבר יום אתמול, ומ"ש יכול יהיה פ"ש טעון לינה, ר"ל לינה עד יום ט"ז, כפסח ראשון, כן פי' בז"א ובצ"ק ובזה מסולק קו' התוס' פסחים (דף צה):

ג דאין לומר לבקרו של ראשון דיום טוב הוא ואסור לצאת חוץ לתחום ועוד יש לומר דאין לומר לבקרו של ראשון שהרי חייב ביום ראשון להביא עולות ראיה כן כתבו התוספות פרק לולב וערבה (סוכה דף מז):