דברים טו, ח

פתח תפתח. אפלו כמה פעמים:

כי פתח תפתח. הרי כי משמש בלשון אלא:

והעבט תעביטנו. אם לא רצה במתנה, תן לו בהלואה:

די מחסרו. ואי אתה מצוה להעשירו:

אשר יחסר לו. אפלו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:

לו. זו אשה וכן הוא אומר (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו:

אֶלָא מִפְתַּח תִּפְתַּח יָת יְדָךְ לֵהּ וְאוֹזָפָא תּוֹזְפִנֵהּ כְּמִסַת חֶסְרוֹנֵהּ דְיַחֲסִיר לֵהּ

אֶלָא מִפְתַּח תִּפְתַּח יַת אִידָךְ לֵיהּ וּמוּזְפָא תוּזְפִינֵיהּ הֵי כְּמֵיסַת חוּסְרָנֵיהּ דְּיֶיחְסַר לֵיהּ

פתח תפתח. שם הפעל וכל מקום שאיננו כתוב הוא דרך קצרה גם הדרש יפה:

את ידך לו. לאשר אין לו כלום:

והעבט תעביטנו. תתן לו משלך על עבוטו והנה תעביטנו תקח עבוטו:

כי פתוח תפתח את ידך - אלא -

פתח פ"א כפולה לומר פתח לו ידך וגם פיך לשדלו בדברים. ד"א הראוי לפת תן לו פת הראוי למעדנים תן לו מעדנים ותפק לו בכל מיני מתיקה. ד"א פתח תפתח שאם הוא מתבייש תביא לו לפתחו. ד"א פתח תפתח כפל הדבר וכן נתון תתן לו העניק תעניק לו לומר שאין שיעור להענקה אלא תתן ותחזור ותתן:

פתח חסר ו' מצוה ביום ו' ליתן פת לעניים מתקנת עזרא:

פתח ג' במס' ב' בהאי עניינא ואידך פתוח נפתחו שערי ארצך לומד שאם תפתח לו ידך יפתחו לך שערי שמים כדי שיקובל תפלתך ואם לאו לא יפתחו לך שנאמר אוטם אזנו מזעקת דל וגו':

די מחסרו אשר יחסר ר"ת דמאי שמאכילין העניים דמאי:

כי פתוח תפתח את ידך. אפילו מאה פעמים. והעבט תעביטנו. אם לא רצה במתנה תן לו לשם הלואה. די מחסורו. ואי אתה מצווה לעשרו. אשר יחסר לו. אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. לו. אפילו להשיאו אשה, ממה שכתוב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו.

והעבט תעביטנו קח את עבוטו להלוות לו עליו.

כי פתוח וגו׳. צריך לדעת מה נתינת טעם הוא זה ללב אטום. ואולי שנתכון לומר לו על דרך אמרו (משלי יא:כד) ״יש מפזר ונוסף עוד״, כי על ידי שפותח הוא ידו פותחים לו שערי שפע, והוא אמרו כי פרוש, טעם שאני אומר לך שלא תאמץ וגו׳ – כי פתוח, פרוש, אוצר הנעלם אם אתה תפתח את ידך. וגמר אומר והעבט וגו׳ פרוש כשאתה פותח את ידך לו אינך עושה אלא הלואה דוקא, ותכף ה׳ ישלם לך בתוספת מרבה, ובזה יש טעם נכון ללבו שלא יתאמץ וכו׳:

כי פתח וגו׳. קאי על אחד אחיך. כפי הצורך שנדרש להקימהו על רגליו:

והעבט תעביטנו וגו׳. סתם לשון עבוט משמעו הלואה כמו והעבטת גוים וגו׳. אבל אם בא בכפל לשון ולא כתיב ותעביטנו. ע״כ או משמעו משכון כמו להלן כ״ד י׳ לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. דמשמעו ליטול משכונו. ונעשה מפעולת הלואה שם עבוט הבא בסיבת הלואה. וא״כ הפי׳ כאן שתנהוג מנהג ד״א ותטול משכון בשעת הלואה שלא יאבד מעותיו. וזהו דעת השאלתות סי׳ קמ״ז וכ״כ הרמב״ם בהל׳ מלוה בפירוש דהאי קרא. או דגם כאן משמעו הלואה לחוד. והא דכתיב בכפלות העבט תעביטנו. בא ללמד על שני אופני הלואה כמו אם יש לו ואינו רוצה להתפרנס אזי תתן לו לשעה ואח״כ תגבה ממנו ולהיפך אין לו ואין רוצה ליטול מתנה תתן לו בתורת הלואה. ופליגי בזה בכתובות דס״ג ע״ש:

[קלה] כי פתוח תפתח, פי' חז"ל שהוא הבטחה אם לא יקפוץ ידו ויפתח פעם א' אז תלבשהו רוח נדיבה ויפתח תמיד [ולא רצו לפרש שהוא צווי שיפתח כמה פעמים דהא אומר אח"כ נתון תתן, ומ"ש העבט תעביטנו דריש ר' יהודה שמלמד שיעביטנו על שני אופנים אם אין לו ואינו רוצה להתפרנס, יתן לו לפי שעה דרך הלואה, ואם יש לו יתן לו דרך הלואה ושידמה שהוא דרך מתנה, וחכמים סוברים דברה תורה כלשון בני אדם, והעתקתי גי' הגר"א עפ"י הגמ' ב"מ (דף לא) כתובות (דף סג):

[קלו] די מחסורו אשר יחסר לו, כבר בארתי (ויקרא סי' שכז) שמלת די מורה כדי מדתו לא פחות ולא יותר, ועז"א שאין מצוה להעשירו, והוסיף אשר יחסר לו ר"ל אף שאינו מחסר לרוב ב"א רק לו לפי הרגלו חסר דבר זה צריך לתת לו ומזה הוציא סוס לרכוב וכו' וגם אשה שתהיה לו לעזר וכמ"ש בכתובות (דף סז ע"ב):