דברים טו, יח

כי משנה שכר שכיר. מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום. ומהו עבודתו בלילה, רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון:

לָא יִקְשֵׁי בְעֵינָךְ בְּמִפְטְרָךְ יָתֵהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָךְ אֲרֵי עַל חַד תְּרֵין כַּאֲגַר אֲגִירָא פָּלְחָךְ שִׁית שְׁנִין וִיבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכֹל דִי תַעְבֵּד

לָא יִקְשֵׁי בְעֵינָךְ בְּמִפְטְרָךְ יָתֵיהּ לְבַר חוֹרִין מִן גַבָּךְ אֲרוּם בְּכוּפְלָא עַל אֲגַר אֲגִירָא פַּלְחָךְ שִׁית שְׁנִין וּבֵירְכָךְ מְטוּלֵיהּ יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל מַה דְּתֶעֱבַד

לא יקשה בעיניך. מצאנו כתוב שלש שנים כימי שכיר וזו ראי' כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים ג״כ לשוכר אותו הנותן שכרו:

וזה טעם משנה כמו כפל וכן והיה משנה הוא משנה למלך שם משנה למלך תאר השם גם הוא מגזרת שנים כאשר פירשתי והנה זה הכתוב יפרש כי ובשביעית יצא לחפשי חנם בתחלת השנה גם יש ראיה משנת השמטה גם מיום השבת:

וברכך. פועל עתיד ולא עבר כי אין הפרש ביניהם רק מטעם המקום:

לא יקשה בעיניך - שתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה וכפילות - שכר שכיר - בעבודת שש שנים שעבד אותך שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קנין שש שנים שקנית אותו שהרי למען כן יברכך ה', בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת: ולא ירע לבבך בתתך לו - וכן: תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לא' מהם, כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. ואשר הורגלו לפרש לא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים, כלומר יותר משאר שכירים, שטות הוא בידם. וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי והלא לא קנאו מתחלה אלא לפי עבודת שש שנים שהכל יודעים שבשביעית יצא? ועוד לא היה לו לומר משנה שכר שכיר אלא משנה שכיר? ויש מפרשים: משנה שכיר שש שנים הם, לפי שסתם שכיר שלש שנים, כדכתיב: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב. וגם זה הבל. כי במקום אחר כתיב: בעוד שנה כשני שכיר. ופירוש כשני שכיר. שלש שנים מצומצמות כשני שכיר שהיא שנה מצומצמת.

לא יקשה בעיניך. להעניק עם שלוחו חפשי כי ראוי הוא לזה ואתה לא תחסר:

וברכך ה' אלהיך. ומשלו תתן:

כי משנה שכר שכיר. (שכיר שכר הוא) הוא שלש שנים כימי שכיר ונקלה כבוד מואב וא"כ זה שעובד שש שנים הוי פי שנים דשכיר ולכך הרגילו לשכיר שלש שנים שאלו היו שוכרין לשנה או לשנתים פעמים דאיכא עבור ופעמים דליכא ונמצא הא' מפסיד אבל שלש שנים לא מצי למהוי בלא עבור ואין מפסיד לא זה ולא זה:

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. זמן השכירות שאין מנהג בבני אדם להשכיר עצמן לזמן גדול ממנו הוא שלש שנים, וכענין שכתוב (ישעיהו ט״ז:י״ד) שלש שנים כשני שכיר. ודרשו רז"ל מכאן שעבד עברי עובד לרבו ביום ובלילה, שרבו מוסר לו שפחה כנענית לולדות, וזהו משנה שכר שכיר, שהרי אין עבודתו של שכיר אלא ביום.

לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי ובהענקה מעמך. כי משנה שכר שכיר עבדך שהרי דין זמן שכיר שלש שנים כדכתיב בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, וזה עבד שש שנים. ד״א סרסהו כי משנה שש שנים עבדך כלומר שני פעמים שלש שנים שהן שש שנים. דהא בנרצע מישתעי קרא והשעבוד אחרון לאו שש שנים דוקא אלא פעמים פחות ולפעמים יותר.

יברכך ה׳ אלקיך בכל מקום שאומר להם הקב״ה לישראל שיוותרו משלהם לשום מצוה בו מבטיח להם שלא יהיו חסרים בכך כי יברכם במעשה ידיהם.

כי משנה שכר שכיר. הוא ג' שנים כדכתיב שלש שנים כימי שכיר ונקלה כבוד מואב וא"כ זה שעובד שש שנים הוי משנה שכיר:

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים שאין מנהג בני אדם לשכור עצמן לזמן רב אלא לג' שנים שנא' שלש שנים כשני שכיר וזה עבד שש שנים ועוד מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה וזהו כפלים שבעבודות ומהו עבודתו בלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון:

כי משנה שכר שכיר. ולפי זה הדין יתן שאם חלה שלש שנים אינו צריך להשלים, כי יש בזה תשלום ממון שנתן בו. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (קידושין טו.) וזה לשונם: מכאן אמרו שכיר עובד ביום, עבד ביום ובלילה, עד כאן, וזו הלכה ורמוזה במקרא.

כי משנה שכר שכיר. שאינו דומה עבודת שכיר יום שאין הבעלים יודעים אם יהיה גם מחר אצלו אזי אי אפשר ליתן לו עבודה שיש בו דבר האבד אם לא ישיג מי לגומרה אבל עבד עברי הרי יודע שגם למחר וכל שש שנים יעבדהו ומוסר לו ענינים נעלים. ולפי סדר הכתוב היה ראוי לכתוב מקרא זה לפני מקרא והיה כי יאמר אליך. או לפני מקרא העניק וגו׳. אלא מתחלה יש להביא ראיה מכאן לקבלת רז״ל אשר ואף לאמתך תעשה כן דלקמי׳ לא מיירי ברציעה אלא בהענקה לאחר שש. וא״כ בא זה המקרא כסדר לא יקשה בעיניך על הענקה שאתה מעניק בשלחך אותו חפשי מעמך וכ״כ הרשב״ם דמיירי בהענקה ולא בשלוח עצמו. שהרי ע״מ כן שכרו רק על שש שנים ומה זה יקשה בעיניו כשיוצא אחר שש. אלא על הענקה מיירי וקאי אחר ואף לאמתך תעשה כן בהענקה. ויש להוסיף עוד בסדר המקרא דעבד שמשרת את אדוניו בטוב לב עד שיכול להעלות עה״ד לומר לא אצא מעמך וגו׳ בזה האופן אין טבע עשיר מישראל להיות עינו צרה מהעניק לו ביציאתו אפי׳ אינו נרצע ולא הוצרך הכתוב להזהיר אלא על עבד שמשרת בע״כ. מש״ה כתיב אזהרה זו אחר הענקה של אמה העבריה שאינה ראויה לרציעה. וכיב״ז בעבד שאינו בטוב עם אדוניו ונרדף הוא לצאת מביתו. מכ״מ לא יקשה בעיניך בהענקתו בשלחך אותו חפשי וגו׳ כי מכ״מ עבד אותך משנה שכר וגו׳:

[קנח] כי משנה שבר שכיר, שאתה משועבד לו בלילה כי יכול לכופו למסור לו שפחה כנענית והולדות של האדון:

מ פירוש אפילו בעל כרחו של עבד. דאם לא כן הא כבר כתיב אם אדוניו יתן לו אשה וגו':