דברים יד, ח

ובנבלתם לא תגעו. רבותינו פרשו, ברגל שאדם חיב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהיו מזהרים בכל השנה, תלמוד לומר (ויקרא כא, א) אמור אל הכהנים וגו' ומה טמאת המת חמורה, כהנים מזהרים ואין ישראל מזהרים, טמאת נבלה קלה לא כל שכן:

וְיָת חֲזִירָא אֲרֵי מַסְדִיק פַּרְסָתָא הוּא וְלָא פָשַׁר מְסָאָב הוּא לְכוֹן מִבִּסְרְהוֹן לָא תֵיכְלוּן וּבִנְבֵלְתְּהוֹן לָא תִקְרְבוּן

וְיַת חֲזִירָא אֲרוּם סְדִיק פַּרְסָתָא הוּא וְלֵית כַּנְפֵיק בֵּיהּ דְּסָדִיק וְלָא פָּשַׁר מְסָאַב הוּא לְכוֹן מִבִּסְרֵיהוֹן לָא תֵיכְלוּן וּבִנְבֵילְתְּהוֹן לָא תְקַרְבוּן

ולא גרה. תחסר מלת יגר דרך קצרה או מלת לו:

ובנבלתם לא תגעו. אם מתו מיתת עצמן לא תגעו בהן כדי לאכלן כמו בכל קדש לא תגע אמרינן במס' מכות שהוא אזהרה לאוכל ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה ליתן שיעור לנוגע כאוכל והכא נמי אפקיה לאכילה בלשון נגיעה וכפל המלה לא תאכלו ולא תגעו חדא מילתא היא דאי נוגע ממש קאמר אכילה למה כתיבא אם על הנגיעה הזהיר על האכילה לא כל שכן. ומיהו רבותינו אמרו דבנגיעה ממש קאמר ואזהרה לישראל ברגל כדאמר מר חייב אדם לטהר עצמו ברגל:

ובנבלתם לא תגעו וסמיך ליה את זה תאכלו לומר שיש נבילה שתאכל ממנה כגון נבילה מוסרחת שאינה ראויה לגר:

לא תגעו בגי' חייב לטהר ברגל:

ולא גרה חסר הוא והוא כמו ולא יגר גרה. או כמו ולא לו גרה. ובנבלתם לא תגעו כדי לאכול מהם, כמו בכל קודש לא תגע דמפקינן מיניה אזהרה לאוכל וכפל מלה הוא, ונראין הדברים דאי ס״ד על הנגיעה נזהר למה הוזהר על האכילה.

ובנבלתם לא תגעו. אם מתו מיתת עצמם לא תגעו ואל המקדש לא תבוא איתא במס' שבועות שהוא אזהרה לאוכל ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה ליתן שיעור לנוגע כאוכל וה"נ אפקיה רחמנא לאכילה בלשון נגיעה וכפל מלה הוא לא תאכלו לא תגעו וחדא מילתא היא דאי נוגע ממש קא' אכילה ל"ל דכתיבא אם על הנגיעה חייב על האכילה לכ"ש ומיהו ארז"ל דנגיעה ממש קאמ' ואזהרה ליש' ברגל כדאמרי' חייב אדם לטהר עצמו ברגל:

טמא הוא לכם. פי׳ משוקץ לאכילה. כמו בדגים ובעופות. ולא מיירי בטומאה וטהרה כאן כלל אלא באיסור והיתר ופי׳ ובנבלתם לא תגעו מבואר בס׳ ויקרא י״א ח׳: