דברים יד, ז

השסועה. בריה היא שיש לה שני גבין ושתי שדראות אמרו רבותינו למה נשנו, בבהמות מפני השסועה, ובעופות מפני הראה, שלא נאמרו בתורת כהנים:

בְּרַם יָת דֵין לָא תֵיכְלוּן מִמַסְקֵי פִשְׁרָא וּמִמַסְדִיקֵי פַרְסָתָא מַטִלְפֵי טִלְפַיָא יָת גַמְלָא וְיָת אַרְנְבָא וְיָת טַּפְזָא אֲרֵי מַסְקֵי פִּשְׁרָא אִנוּן וּפַרְסָתְהוֹן לָא סְדִיקָא מְסָאֲבִין אִנוּן לְכוֹן

בְּרַם יַת דֵּין לָא תֵיכְלוּן מִמַּסְקֵי פִּישְׁרָא וּמִסְדִיקֵי פַּרְסָתָא שְׁלִילָא דְּלֵיהּ תְּרֵין רֵישִׁין וְתַרְתֵּין שַׁדְרָאִין הוֹאִיל וְלֵית בְּזַיְנֵיהּ חָזֵי לְמִתְקַיְימָא יַת גְּמָלָא וְיַת אַרְנְבָא וְיַת טַפְּזָא אֲרוּם מַסְקֵי פִּישְׁרָא הִינוּן וּפַרְסַתְהוֹן לָא סְדִיקָן מְסָאֲבִין הִינוּן לְכוֹן

אֲרוּם מַסְקֵי גְרָרָא הִינוּן וּפַרְסַתְהוֹן לֵית הִיא סְדִיקָה:

טמאים הם לכם וסמיך ליה ואת החזיר לומר לך שאסור לגדל חזירים. וסמך מבשרם לא תאכלו לאת זה תאכלו מכל אשר במים כלומר אע"פ שאסרתי לאכול מבשרם אשר מהם במים תאכלו דחמרא דימא שרי. ד"א לא תאכלו את זה תאכלו לומר שקרבי דגים אין לוקחין אלא מן המומחה דקרי ביה לא תאכלו אא"כ יאמר זה הוא שלקחתי מפלוני ציד וכשר הוא:

השסועה. דרשו רז"ל במסכת חולין, בריה היא ויש לה שני גבין ושתי שדראות, והיא מעלת גרה. ולמה נשנו הבהמות כאן שהרי כבר אמורות בתורת כהנים בסדר ויהי ביום השמיני, לא נשנו אלא בשביל השסועה, וכן העופות לא נשנו אלא בשביל הראה, שבתורת כהנים לא הזכיר לא השסועה ולא הראה, ושם הזכיר (ויקרא יא) דאה, וראה ודאה הכל אחד, ולמה נקראה שמה ראה שהיא רואה ביותר, עומדת כאן ורואה נבלה בארץ ישראל, וכן איה ודיה אחת היא, ומפני שיש לה שני שמות כתב את הכל שלא יהיו מקצתן אוכלין זו ששמה איה ומקצתן אוכלין זו ששמה דיה. ומה שפרט בעופות הטמאים, לפי שגלוי וידוע לפניו שהעופות טהורים מרובים מן הטמאים, לכך כתב את הטמאין ופרט את המועט, מכאן אמרו לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה. ונקרא שלך על שם ששולה דגים מן הים, ודוכיפת הודו כפות, על שם שכרבלתו כפולה, והוא תרנגול הבר.

וממפריסי הפרסה השסועה. היינו שסע פרסות דכתיב לעיל ובס׳ ויקרא. היינו סדוק למעלה ולמטה ובס׳ ויקרא שפירש הכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה. מש״ה לא הוצרך לפרש תחלה וממפריסי הפרסה השסועה. אבל כאן שקצר הכתוב וכתב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. והי׳ קשה שהרי פרסה לחוד אינו סימן טהרה כלל עד שיהיה משוסע מש״ה פירש הכתוב כאן ממפריסי הפרסה השסועה. זהו פשוטו ש״ד והדרשה ידוע. ופרסה לא הפריסו. בגמל לא שייך לומר כך אלא אינו מפריס כמש״כ בס׳ ויקרא. אבל כך דרך המקרא לכתוב בלשון השייך במה דסליק מינה לחוד וכמש״כ שם י״ג כ׳:

[צז] את זה לא תאכלו, עמ"ש בפי' התו"ה שמיני (סי' עג):