דברים יב, יד

באחד שבטיך. בחלקו של בנימין ולמעלה הוא אומר (פסוק ה) מכל שבטיכם. הא כיצד, כשקנה דוד את הגרן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים, ומכל מקום הגרן בחלקו של בנימין היה:

אֶלָהֵן בְּאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ בְּחַד מִן שִׁבְטָיךְ תַּמָן תַּסֵק עֲלָוָתָךְ וְתַמָן תַּעְבֵּד כֹּל דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ

אֱלָהֵן לְאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ בְּאַחֲסָנַת חַד מִן שִׁבְטֵיכוֹן תַּמָּן תִּסְקוּן עֲלָוַותְכוֹן וְתַמָּן תַּעַבְדוּן יַת כָּל מַה דַאֲנָא מְפַקֵּיד לְכוֹן

שבטיך בגי' שבט יהודה:

שם תעלה עלתיך ר"ת תשע ט' דברים אתה מעלה על המזבח. עולה. חטאת. אשם. שלמים. מנחה. שמן. לבונה. יין. מים:

כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. סתם הכתוב ולא פירש מי מן השבטים, וזה היה בחלקו של בנימין, ולמעלה הזכיר בכל שבטיכם, הא כיצד, כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים, שכן כתוב בדברי הימים (א כא) ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, וכתיב בספר שמואל (ב כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ונראין שני כתובים אלו כסותרין זה את זה, ואינו כן, מפני שהשש מאות היו לי"ב שבטים, חמשים לכל שבט ושבט, וחמשים שבכאן היו בעד שבטו שהיה שבט יהודה, ומכל מקום הגורן הזה בחלקו של בנימין היה.

באחד שבטיך. בארץ אחד מן השבטים, וזהו בארץ בנימין. בחלקו נבנה כל המקדש אלא שרצועה יוצאה מחלקו של יהודא ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי. ומיהו ירושלים לא נתחלקה לשבטים שהרי שמרו את יריחו שלא חלקוה, וכשנבחרה ירושלים נתנו יריחו במקומה, כדי שתהא ירושלים לכולם, ומשום הכי קאמ' לעיל מכל שבטיכם:

באחד שבטיך ולמעלה אמר מכל שבטיכם הא כיצד כשקנה דוד הגורן מן ארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים אבל הגורן בחלק בנימין היה וכן בדברי הימים שנאמר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב בספר שמואל ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף חמשים שקלים וסותר זה לשש מאות אלא שש מאות לי"ב שבטים נ' לכל שבט ונ' שאמר בשמואל בעבור שבטו שבט יהודה. ובאלו הפסוקים יש ספקות: הספק הא' אחר שאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אל המקום אשר יבחר ה' והבאתם שמה עולותיכם מה צורך לחזור ולומר והיה במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם שמה תביאו עולותיכם שהוא כפול: הספק הב' שבראשונה לא הזכיר אלא ושמחתם אתם ובתיכם ואחר כך אמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי למה בראשונה אמר שישמחו הם ובניהם לבד ואח"כ אמר הם ובניהם ובנותיהם ועבדיהם ושפחותיהם והלוי: הספק הג' למה בראשונה אמר לשכנו תדרשו ואח"כ לא אמר כן אלא והיה המקום אשר יבחר ה' וגו': הספק הד' למה חזר לומר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' שהוא כפול ומכופל שאמר כן שלשה פעמים: הספק הה' מדוע אמר עוד לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך שכבר אמר זה למעלה והתשובה לכולן שכל מה שאמר בראשונה לא תעשון כן כי אם אל המקום הכוונה כשהמשכן אינו במקום קבוע אלא לפעמים בשילה לפעמים בנוב ובמקומות אחרות ולז"א בו לשכנו תדרשו שלפי שאינו במקום קבוע שואלים איה מקום כבודו ולז"א כאן ושמחתם אתם ובתיכם לבד אבל לא עבדיכם ואמהותיכם שאחר שאינו במקום קבוע יספיק שיביא למי שיוכל להביא למקום שהמשכן שם ואח"כ אמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ועברתם את הירדן והניח לכם מכל אויביכם וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם שמה תביאו והוא בירושלים ולז"א כאן ושמחתם לפני ה' אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי שאחר שהוא במקום קבוע לעד ראוי שכולם ילכו שם ולזה לא אמר כאן לשכנו תדרשו ולפי שאולי יאמרו למה יהיה המשכן במקום קבוע יותר טוב שיהיה לפעמים במקום א' ופעמים במקום אחר ויהיה לפעמים קרוב לשבט זה ופעמים לשבט אחר כמו שהיה מקודם לכן לזה חזר פעם שלישית לדבר בענין המקום ואמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כמבראשונה ולז"א כאן לשון השמר בדרך התראה לומר לא תחזור לעשות כמו שהיית עושה טרם שנבנה בית המקדש ולפי שעדיין הייתי אומר הקרבנות ראוי שיהיה כן ולא יעלו אלא לירושלים אבל מעשר שני מה צורך להוליכה לירושלים אני וביתי כולנו חכמים ונאכל כאן דגן תירוש ויצהר במקומותינו לז"א לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך. ועדיין נוכל לומר אשלח שם המעשרות ולא אלך שמה לז"א כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' ושמחת לפני ה' אלהיך והותרו כל הספקות וחז"ל רמזו בזה אבל הספקות החמשה בפרט הותרו יותר בבירור באופן הנזכר:

אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך. פרוש, שלא תלגלג לומר למה יהיה מקומו קבוע אצל שבט אחד משבטיך, ותחשוב לקבע מקום זולתו, אלא אין לך אלא המקום ההוא.

באחד שבטיך. לא מיבעי באותו שבט שנבחר בו לבנות בית הבחירה שאינו רחוק כ״כ ויכול לבוא לבהמ״ק. אפילו משבט לשבט האחד הנבחר שקשה לילך לשם. מכ״מ דוקא באחד שבטיך שם תעלה עולותיך ולא במקום אחר:

ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. כל פרטי דיני קרבנות. משא״כ במת יחיד אפילו בשעה שהותר אין שם כל דיני קרבן כדתנן שלהי זבחים מה בין במת יחיד לבמת צבור:

[כד] שם תעלה עולותיך, ושם תעשה, ר"ל כל מיני קרבנות, ובא לומר שיהיה בעשה ול"ת, ועדיין לא ידענו ל' ת ביתר קרבנות, רק שכלל הוא שכ"מ שמוציא השלילה הקודמת ע"י מלת כי אם, צריך להוציא מה שנאמר בשלילה לא דברים אחרים, ואיך אמר כי אם אל המקום וכו' שם תעשה שהם יתר הקרבנות, והלא בשלילה לא נזכר אלא עולות, מזה מבואר שמ"ש פן תעלה עולותיך אינו שם פרטי לעולות לבד רק פי' דברים שאתה מעלה וכולל כל הקרבנות ויש בכולם עשה ול"ת:

ס כתב הרא"ם היינו למאן דאמר שירושלים נתחלקה לשבטים ונפלה בחלקו של בנימין אבל למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים צריך לומר באחד שבטיך קאי על שילה עד כאן לשונו ולי נראה אפילו למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים מקום בית המקדש היה בחלקו של בנימין אף שהעיר ירושלים לא נתחלקה וכמו דכתיב בין כתפיו שכן:

ע דעל כרחך קרא דלעיל מיירי נמי בבית עולמים מדכתיב כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מיירי בבית עולמים דהא לא מצינו שבחר ה' בשום מקום כי אם בירושלים ושאר מקומות כגון גלגל וגבעון ונוב ושילה ישראל מעצמם בחרו להם אלא על כרחך צריך לומר דקרא כי אם אל המקום מיירי בשילה ובבית עולמים ופירוש לשכנו דכתיב כמו ולשכנו והוא דבור בפני עצמו ואינו פירוש אדלעיל ואשר יבחר דלעיל מיירי בבית עולמים ואם כן מקשה רש"י שפיר: