דברים יב, טו

רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אמורים, הרי הוא אומר במקום אחר (פסוק כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אכלה בשר וגו', במה זה מדבר, בקדשים שנפל בהם מום, שיפדו ויאכלו בכל מקום יכול יפדו על מום עובר, תלמוד לומר רק:

תזבח ואכלת. אין לך בהם התר גזה וחלב, אלא אכילה על ידי זביחה:

הטמא והטהור. לפי שבאו מכח קדשים, שנאמר בהם (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, הצרך להתיר בו, שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת:

כצבי וכאיל. שאין קרבן בא מהם:

כצבי וכאיל. לפטרן מן הזרוע והלחיים והקבה:

לְחוֹד בְּכָל רְעוּת נַפְשָׁךְ תִּכּוֹס וְתֵיכוּל בִּשְׂרָא כְּבִרְכְּתָא דַיְיָ אֱלָהָךְ דִי יְהַב לָךְ בְּכָל קִרְוָיךְ מְסָאָבָא וְדַכְיָא יֵכְלֻנֵהּ כִּבְשַׂר טַבְיָא וְאַיְלָא

לְחוֹד בְּכָל רַעֲוַות נַפְשְׁכוֹן תִּיכְסוּן וְתֵיכְלוּן בִּישְרָא הֵי כְּבִרְכָתָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן דִּיהַב לְכוֹן בְּכָל קִירְוֵיכוֹן דִּמְסָאֲבִין מִן לְמִיקְרַב לְקוּדְשַׁיָא וְדִדְכִין לְמִקְרַב לְקוּדְשַׁיָא כַּחֲדָא יֵיכְלוּן יָתֵיהּ כְּבִישְרֵיהּ דְּטַבְיָא וּכְאַיְלָא

כצבי וכאיל. שאינו קרב על המזבח וחלב הצבי גם חלב האיל מותר והנה חזוק לדברי רק סמכנו על קבלת אבותינו:

בכל אות נפשך - בגבולין שאין שם מקום להקריבם, שם תאכל חולין בכל שעריך.

כברכת כ' דין ואידך כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך גבי עולת ראיה והיינו דתנן מי שיש לו אוכלין מרובין מביא עולות מרובים וזהו תזבח ואכלת בשר תזבח דהיינו עולה ואכלת בשר דהיינו שלמים הכל תרבה לפי ברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:

תזבח ואכלת בשר פרש״י אין לך בהם היתר גזה, כלומר הגוזז עובר בלא תגזוז אבל הגזה מותרת בהנאה כדאמרינן התם שער של בכור שהניחו בחלון ומת מותר. ועוד פרש״י אין לך בהן היתר חלב כאן משמע שהחלב אסור בהנאה מן התורה ובמעילה אמרינן חלב המוקדשין וביצת תורין לא נהנין ולא מועלין ומדלא מועלין אלמא ליכא איסורא מדאורייתא אלא מדרבנן אלא י״ל אם היתה חולבת בשעה שהקדישה החלב אסור אף דאורייתא אבל כשאינה חולבת בשעת הקדש אינו אסור אלא מדרבנן.

הטמא והטהור [יחדיו] יאכלנו בין טמא בין טהור רשאין לאכלו מה שאין כן קודם שנפל בו מום שהטמא האוכלו חייב כרת.

רק בכל אות נפשך. כדמפר' בפר' דלקמן בסמוך כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. ורבותי' דרשו מכאן לפסולי המשכן שנפדו, שהן כחולין אלא שאסורין בגיזה ועבודה. ודרשי הכי תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב:

כברכת ה'. הכל לפי הברכה המצוה לך תאכל בשר:

הטמא והטהור. כמו הטהור יכול לאכול הטמא שהם נאכלים בטומאה. ורבותי' דרשו מכאן שהטמא והטהור אוכלי' בקערה אחת אע"פ שהטמא מטמא מה שאוכל הטהור וזה אוכל בטומאת הגוף וזה בטומא' בשר, שפיר דמי מטמאין אותו לכתחיל', ודדיק מדכתי' יחדיו:

רק בכל אות וגו׳. אחר שפירש הבדל בין א״י לזמן המדבר בחומר הקרבנות שאסור להביא שלמים לשם אכילת בשר כמו במדבר פי׳ הכתוב דנגד זה הותר בשר בכל אות נפשך:

תזבח ואכלת. לא כמו במדבר שהיה אסור בשר שחוטה אבל היום רשאי לשחוט ועדין לא נתפרש שאסור לאכול שלא בשחיטה עד להלן כ״א. אבל זה המקרא אינו אלא רשות:

בכל שעריך. לאו דוקא שחיטה בבהמ״ק כמו שהיה במשכן שבמדבר:

הטמא וגו׳. לאו דוקא בטהרת קדשים. אלא כצבי וכאיל. שהיה גם במדבר מותר לאכול בשחיטה כדאי׳ בחולין די״ז א׳ דחיה דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא:

[כה] רק בכל אות נפשך תזבח, אי אפשר לפרש שר"ל שתוכל לאכול בשר תאוה שהיה אסור במדבר לר' ישמעאל לקמן (סי' ל"ח) שזה יאמר אח"ז כי ירחיב ה' את גבולך וכו', וכן א"א לפרש תאכל בשר קדשים שהלא כבר אמר שלא יאכלם רק בירושלים, וע"כ פי' חז"ל שמדבר בפסולי המוקדשים, כי כבר למד בספרא (בחקותי סי' ע"ח) שמובא בבכורות (דף ל"ז) ובכ"מ, וממ"ש ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' שמדבר בבע"מ, שקדשים שנפל בהם מום קבוע יפדה אותם ויצאו לחולין עפ"ז אמר פה השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' כי אם במקום אשר יבחר שם תעלה ותעשה כל הקרבנות ועז"א רק ר"ל רק אז יוצא מכלל זה בעת שתזבח בכל אות נפשך ר"ל שתזבח את העולות והקרבנות לאכלם בשר תאוה בכל שעריך, וזה אם נפל בהם מום קבוע שאז מצוה לפדותם ולאכול את הבשר בתורת חולין, ועז"א מלת רק שהוא מוציא מכלל הקודם, שאין לאכול הקרבנות בכ"מ רק בעת שהותר זה דהיינו אם נפסלו ע"י מום, וממילא מבואר שמדבר בנפל בהם מום אחר הקדשן שאם קדם מום קבוע להקדשן לא חל עליהם שם קרבן כלל לענין שצריך לאכלם בקדש והוא אמר מלת רק שמוציא שיוכל לשחוט ולאכול קרבנות שחל עליהם תחלה שם קרבן והיה צריך תחלה לאכלם בקדש, וממ"ש תזבח למד שלא הותר רק לזבחם ולאכול בשרם לא לגזזם ולא לאכול חלבם וזה רק בנפל בם מום אחר שהוקדשו לא אם היה בם מום תחלה, והנה אח"כ אמר כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר ואמרו חז"ל שלא יאכל בשר אלא לתאבון כי שם מדבר בחולין שהוא רשות ובכאן שמדבר מקדשים שנפסלו שמצוה לפדות אותם ולשחטם אמר דרך צווי בכל אות נפשך תאכל בשר וכמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' א"מ ה"י). והנה בספרא בחקותי (סי' ע"ח) למד למעט מום עובר ממ"ש אשר לא יקריב ממנה בלשון עתיד, והספרי למד זה מגז"ש, ששעור הכתוב ואכלת בשר בכל שעריך והוא דומה עם מ"ש בבכור שנפל בו מום קבוע בשעריך תאכלנו, ורומז שגם פה מדבר במום קבוע ומ"ש כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך מלמדנו שלא נטעה שלא הותר רק לאכול בשרו בעצמו לא למכרו ועז"א שדומה כשאר דברים שנתן לך ה' בברכתו שאתה רשאי להרויח בהם ולעשות בהם סחורה וז"ש יכול יהיו אסורים לאחר זביחה וכו', ור"מ יכול יהיו אסורים בגיזה גם לאחר שחיטה והוא נכון:

[כו] הטמא והטהור יאכלנו, היל"ל רק הטמא יאכלנו שזה עיקר החידוש שלא נאמר שדינו כקדשים שלא יאכלו בטומאת הגוף, רק שא"כ לא נדע שמותר להטהור לאכול עם הטמא בקערה אחת, ובפסוק (כב) אמר גבי בשר תאוה הטמא והטהור יחדו יאכלנו הוסיף מלת יחדו, כי התבאר אצלי שיש הבדל בין מלת יחד ובין מלת יחדו שיחדו מורה ששניהם שוים ובא ללמד שרק בבשר תאוה יש היתר זה שבה הטמא והטהור הם שוים לא גבי תרומה שכהן טמא אסור בה, ותרומה טמאה אסורה באכילה ואינם שוים יחדו:

[כז] יאכלנו כצבי וכאיל, ואצל בשר תאוה (פ' כ"ב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, וגבי בכור (ט"ו כ"ב) בשעריך תאכלנו וכו' יחדו כצבי וכאיל, וכמ"ש בבכורות (דף ל"ג) תלתא צבי ואיל כתיבי, ודרש בספרי שמ"ש פה כצבי וכאיל ממעט שאינו חייב במתנות, ומ"ש גבי בשר תאוה הצבי ואת האיל ממעט שא"צ ליתן חזה ושוק כמו שהיו נותנים בזמן איסור בשר תאוה, ומ"ש ת"ל אך הוא ט"ס כמו שתראה בספרי (סי' מ"א) ולא תאמר שהחלב מותר כחלב צבי ואיל, ע"ז השיב שגבי בשר תאוה כתיב אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל [כן גרס בספרי לקמן (סי' הנ"ל) ] ושם אאל"פ שהחלב של חולין מותר דהא כתיב כל חלב שור וכשב ועז ל"ת, ור"ש ס"ל שמ"ש פה כצבי וכאיל מלמד שקדשים הפסולים כולם דומים ואין להם מחיצות, שעז"א בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל, שמ"ש כצבי וכאיל מפרש מ"ש בכל שעריך, והדרוש על כצבי וכאיל שגבי בכור לא נמצא בספרי וי"ל שהוא כדרוש הנמצא במכות (דף כב) המרביע שור פסולי המקדשים לוקה גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופים, דהיינו שהשור נחשב כשני גופים, ועז"א שם יחדו כצבי וכאיל, כאלו אמר כצבי וכאיל יחדו כי גם על מלת יחדו דשם אך דרוש עי' בסי' הקודם, ובבכורות (דף ל"ג) שטה אחרת עיי"ש (ועי' שם דף ט"ו ולקמן סי' מ"א):

פ פירוש אפילו אם נפל בו מום דודאי יבריא יפדה אותו מיד כשיפול בו המום אף על פי שסופו להתרפאות ויאכל במקום זה תלמוד לומר רק דכל אכין ורקין מיעוטין הן והכא בא למעוטי מום עובר:

צ פירוש דהל"ל בכל אות נפשך תאכל בשר ומסתמא אינו אלא בזביחה שהרי הקדשים והחולין שוין בזביחה ודרשו מכאן שאין להם היתר הנאה בקדשים הנפסלין אלא הנאה הבאה על ידי זביחה לאפוקי גיזה וחלב שאין הנאתן באה על ידי זביחה:

ק פירוש אף על פי שהבשר ההוא שאכל אותו הטהור בהכרח נגע בו הטמא שהרי גם הוא אוכל עמו בקערה אחת כדילפי רבותינו זכרונם לברכה מקרא דכתיב בפרשה שלאחריה כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו דמיירי בפסולי המוקדשים כדאיתא בפרק השוחט. כתב הרא"ם אבל יש לתמוה על רש"י זכרונו לברכה שהביא הקרא והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' ללמוד מזה על הטהור שיאכל בשר פסולי המוקדשים אף כשהטמא נגע בו והיה לו להביא הקרא בכל קודש לא תגע אזהרה שלא יאכל טמא קדשים ולפיכך הוצרך הקרא לומר שהטמא יאכלנו וכו' ומתרץ משום דקרא בכל קדש לא תגע לא משתמע בהדיא שלא יאכל טמא קדשים אלא ממדרש רבותינו זכרונם לברכה לכן הביא רש"י הקרא והבשר אשר יגע בכל טמא וללמוד על טהור שיוכל לאכול בשר טמא של פסולי המוקדשים ולי נראה דהוכחה רש"י הוא דעיקר קרא הוא בא להתיר לטהור שיאכל בשר טמא דאם לא כן לשתוק קרא שטהור יוכל לאכול דהא קל וחומר הוא אם טמא יכול לאכול כל שכן טהור אלא על כרחך עיקר קרא בא ללמוד על הטהור שיאכל בשר טמא כדפרישית:

ר פירוש ומשום הכי פטור מן המתנות כצבי וכאיל שהן פטורין כיון שאין בא מהם קרבן כמו שפירש אחר זה: