דברים יא, יט

לדבר בם. משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דברים לג, ד), שיהא זה למוד דבורו מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו, שנאמר ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם:

וְתַלְפוּן יָתְהוֹן יָת בְּנֵיכוֹן לְמַלָלָא בְהוֹן בְּמִתְּבָךְ בְּבֵיתָךְ וּבִמְהָכָךְ בְּאָרְחָא וּבְמִשְׁכְּבָךְ וּבִמְקִימָךְ

וְתַלְפוּן יַתְהוֹן יַת בְּנֵיכוֹן לִמְגַרְסָא בְּהוֹן בְּמִתְבֵיכוֹן בְּבָתֵּיכוֹן עִם חִיתּוּנְכוֹן וּבְמִיהֲכֵכוֹן בְּאָרְחָא וּבְפַנְיָא סְמִיךְ לְמִשְׁכַּבְכוֹן וּבְצַפְרָא סְמִיךְ לְמִקְמֵיכוֹן

וּבִדְמִיכְכוֹן וּבְקִימְכוֹן:

ולמדתם אותם את בניכם. הרגילו את בניכם במצות:

לדבר בם בשבתך. כדי שתדברו בם תמיד:

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. משעה שהבן יודע לדבר למדהו תורה צוה לנו משה או פסוק של שמע.

ולמדתם אותם וגו׳. נתבאר בפ׳ ואהבת וגו׳ דמקראות הללו מתפרש בשני אופנים. לכל המון ישראל היא פרשה שבק״ש שמחויב כל אחד מישראל וא״כ פי׳ לדבר בם ולא בתפלה כדאיתא ביומא פ״ג אבל לת״ח פירושו בד״ת שיהא כל העסק בם ולא בדברים בטלים. וזהו עיקר ענין אותה פרשה:

ולמדתם, ונגד הדבור אמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בכל המעמדות שתהיו בין בשבתך בביתך וכו'. וכתבתם על מזוזות כמ"ש בפ' שמע בואתחנן:

מ דאם לא כן לכתוב קרא ולמדתם את בניכם ללמוד בם לדבר בם למה לי: