דברים יא, יח

ושמתם את דברי. אף לאחר שתגלו היו מצינים במצות, הניחו תפלין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך צינים:

וּתְשַׁווּן יָת פִּתְגָמַי אִלֵין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטְרוּן יָתְהוֹן לְאָת עַל יֶדְכוֹן וִיהוֹן לִתְפִלִין בֵּין עֵינֵיכוֹן

וּתְשַׁוּוּן יַת פִּתְגָמַי אִלֵין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטוֹרוּן יַתְהוֹן כַּד הִנּוּן כְּתִיבִין עַל תְּפִילָא לְאָת עַל רוּם יֶדְכוֹן שְמָאלִיתָא וִיהוֹן לִתְפִילִין קֳבֵיל מוֹקְדֵיכוֹן בֵּין עֵינֵיכוֹן

ושמתם את דברי אלה אף לאחר שתגלו היו מצוינין במצות הניחו תפילין עשו מזוזה כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר (שם שם כ) הציבי לך ציונים לשון רש"י (רש"י על דברים י״א:י״ח) וכבר כתבתי פירוש הענין כי המצות האלה חובת הגוף הם ודינם בכל מקום כמו בארץ אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (ויקרא יח כה) והנה החזיר במצות האלה תפילין ודברי תורה ומזוזה כאן פעם שנית לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ ומהם נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת הקרקע כגון תרומה ומעשרות כך הוא נדרש בספרי (עקב יז) וכוונת המדרש מפני שסמך ושמתם אל ואבדתם אבל עיקר הכתוב בארץ דכתיב (דברים י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה או יאמר למען ירבו ימיכם שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן לדבר בם כי שם (דברים ו׳:ז׳) צוה ודברת אתה בם בשבתך בביתך וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה וכן הוסיף בכאן ולמדתם אותם כי ושננתם שיספר להם המצות וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים וכן הוסיף כאן כימי השמים על הארץ שהוא לדור דורים או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם והמשכיל יבין:

לטוטפות. מפורש ואם תשימון על לב לא תאבדון מעל הארץ רק תאריכו ימים כימי השמים על הארץ:

ושמתם את דברי אלה על לבבכם. להתבונן בם:

ועל נפשכם. לקיימם ברצון:

ושמתם את דברי אלה. דרשו רז"ל אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזות, כדי שלא יהיו חדשים עליכם כשתחזרו, וכן הוא אומר (ירמיהו ל״א:כ״א) הציבי לך ציונים. הכונה בזה לומר כי אע"פ שאנו עושין המצות בחוצה לארץ והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, למדונו החכמים ז"ל שאין עקר עשייתן אלא בארץ הקדושה.

על לבבכם אצל לבבכם כמו וסכות על הארון, ונתת על הכפורת, והוא ששנו רבותינו שתהא שימה כנגד הלב.

ולפי שלא תבא לידי כך ושמתם את דברי אלה [וגו'] בשבתך בביתך. כי אילו ד' מידות שאדם מתנהג בהם, הליכה והשיבה הסיבה וקימא שהיא עמידה. בזו הפרש' כת' בין תפילין ומזוזה תלמוד תורה, ובפרש' שמע תפילין בין תלמ' תורה ומזוזה, ואיתקש תפילין לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונ' בין פרש' שנייה, ומזוזה לא איתקש אלא בפרשה שנייה. ובתפילין נשים פטורות, דילפינן מתלמו' תורה, דכתי' ביה ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. ובמזוזות חייבו', דכתי' למען ירבו ימיכם, ונשים בעו חיי', כדאית' בקידושין:

ושמתם את דברי אלה וגו׳. מסיים בדבר שהחל לומר דכ״ז אם פרנסה בכח עבודה. אבל אם תהי׳ בא ע״י לחמה ש״ת ומסיים עד למען ירבו ימיכם וגו׳. פי׳ שעפ״י זה האופן אין חשש שמא יפתה לבבכם וכדאיתא בקדושין ד״ל סם תם כ״ז שהרטי׳ זו עליך אכול מה שאתה רוצה כו׳ וזהו עיקר רצונו ש״מ:

ושמתם, ע"כ אם תרצו להאריך ימים על האדמה צריכים אתם לשמור את המצות כדי שתחול עליכם ברכת ההשגחה וע"כ צריכים אתם להתעסק בדברי אלה בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, ונגד המחשבה אמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, ונגד המעשה אמר וקשרתם אותם לאות על ידכם:

ל דאם לא כן מה ענין זה אצל גלותם. ואין לומר דושמתם וגו' וכל הנמשכים אחריו מיירי בגלותם אם כן מה זה שאמר באחרונה למען ירבו וגומר על האדמה וגו' יש לומר שתשובו לארץ ותאריכו ימים שם: