בראשית מט, ה

שמעון ולוי אחים. בעצה אחת על שכם ועל יוסף (לעיל לז יט. כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלמה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים:

כלי חמס. אמנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אמנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה המנו:

מכרתיהם. לשון כלי זין, הסיף בלשון יוני מכי"ר דבר אחר מכרתיהם. בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טז ג) מכרתיך ומלדתיך, וזה תרגום של אונקלוס:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין גַּבְרִין גִּבָּרִין בְּאַרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבָדוּ גְּבוּרָא

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אָחִין תְּלָאמִין מָאנֵי זַיְינָא שְׁנִינָא לְמַחְטוֹב הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעוּתְהוֹן

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין תַּלְמִין גִבָּרִין מָרֵי זְיָינָא שְׁנִינָא עֲבָדוּ קְרַב מִן טַלְיוּתְהוֹן בְּאַרְעָא בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן עֲבָדוּ נִיצְחַנֵי קְרָבֵיהוֹן:

שמעון ולוי אחים יאמר בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראוים לעונש גדול, ולא החטא ראוי לימחל, כי הוא "חמס". והנכון בעיני, שאמר כי "שמעון ולוי אחים" גמורים, דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בראשית לד יג), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו, ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ומן הנפש אשר עשו בחרן. ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר, ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם בסודם אל תבא נפשי התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל אפם ועברתם. וכן תרגם אונקלוס: "ברזיהון לא הות נפשי באיתכנשיהון למהך וכו'".

ופירוש כלי חמס מכרותיהם על דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית מ״ט:ה׳) וכל המפרשים (ראב"ע, רש"י, רד"ק) כלי חמס מגורותיהם, וכן (יחזקאל טז ג): "מכורותיך ומולדתיך", וכן (יחזקאל כט יד): "על ארץ מכורתם", אמרו כי פירושו שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן, יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם. ויקרא אותה "ארץ מגורותיהם", שגרו בה אחרי כן. אבל לפי דעתי יאמר "כלי חמס" הם מגורותיהם, חייהם, כלשון (בראשית מז ט): "ימי מגורי"; יאמר, כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם, כי בם יחיו ויזונו. ודומה לזה (איוב כד ה): "ערבה לו לחם לנערים". ובעבור זה (בראשית מט ז): "יחלקם ביעקב", שלא יוסדו; "ויפיצם בישראל", שלא יקהלו, ויהי להם כן, כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה, כדכתיב (יהושע יט א): "ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה, ונחלת לוי, ערי מקלט, מנופצות בכל ישראל.

שמעון ולוי אחים. בעבור מעשה שכם:

מכרותיהם. י"א מן הכרת פניהם ואיננו נכון בדקדוק. וי"א קניניהם. כמו תכרו מאתם ואין תכרו כי אם מל' חפירה. וי"א מלשון מכירה שמכרו עצמן כמו עם חרף נפשו למות. והנכון בעיני שהיא מגזרת מכורותיך והוא חסר בי"ת. כמו הנמצא בית ה'. אשר צויתי מעון. והטעם על החמס שעשו. שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית הרגום במרמה:

מכרותיהם - אַחֲוֹתֵיהֶם כפל לשון של שמעון ולוי אחים כלומר, שמעון ולוי אחים היו לרעה.

כלי חמס - הייתה אַחֲוָתָם מכרותיך ומולדתיך לשון קרובים, אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם משקל דגש הוא, כמו מסיבותיהם לשון קורבה, אבל הריש במקום החירק נהפכת לציר"י הוא קמץ קטן, כמו בֵּרֵךְ תחת בִּרֵךְ איבד ושיבר. וכן: חרף ה'. ושרת את אחיו, כלם משקל דגש מכרותיהם לוד פרנטייש בלע"ז.

אחים. והיה הכבוד הראוי לראובן ראוי להם בנפלו ממנו.

אמנם כלי חמס מכרותיהם. וזה לא יאות למלך אשר במשפט יעמיד ארץ לכן לא יאות מלכות לשום אחד משניכם:

שמעון ולוי אחים כלי חמס. אחי דינה ולא אחי יוסף שהרי מכרוהו כדפרישי':

שמעון ולוי אחים בגימטריא אין להם חלק בארץ:

שמעון ולוי אחים. ידוע כי אחים היו. אבל על דרך הפשט שנתאחוו כאחד בכלי חמס במעשה שכם. ולשון מכרותיהם סעודותיהם מלשון (איוב מ׳:ל׳) יכרו עליו חברים. והכונה בכלי חמס יחיו ויזונו. ובאר בזה כי חמס עשו כשהרגו שכם שלא חטאו להם אבל באו בברית ונמולו ולא היה ראוי לעשות כן ועל כן יתנצל שלא היה בעצתם זהו שאמר בסודם אל תבא נפשי.

וע"ד המדרש שמעון ולוי אחים בדינה ולא אחים ביוסף. אחים בדינה שנאמר (בראשית ל״ד:כ״ה) אחי דינה ולא אחים ביוסף, שהם מכרוהו. תדע לך ראובן שמעון לוי ויהודה היו הגדולים. ראובן כתיב (בראשית ל״ז:כ״ב) למען הציל אותו. יהודה כתיב (שם) מה בצע כי נהרוג. הא למדת ששמעון ולוי מכרוהו לפיכך כשירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון ע"כ בב"ר.

כלי חמס מכרותיהם. כלים שבידם חמוסים וגזולים הם מעשו שנאמר (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסה בושה.

וע"ד הקבלה שמעון ולוי אחים. כבר כתבתי כי יש בהם רמז לשש קצוות עם מה שלמעלה מהם כי הכל אחד ומיוחד זה בזה והרמז עליה בודאי שמעון ולוי אחים.

שמעון ולוי אחים לפי שהיו תמיד בעצה אחת דבר להם בבת אחת מה שלא עשה לשאר אחים.

כלי חמס מכרתיהם הכרתם זה עם זה כלי חמס הוא, כמה חמסים יוצאים מתוך עצתם.

מכרתיהם לשון איש מאת מכרו.

שמעון ולוי אחים. עתה פי' למה לא הייתה הממשלה לראובן ועתה מפרש למה לא נתנה ללוי או לשמעון שהיו גדולים אחריו, אחים שוים בדעת שניהם כעסנים ולפיכך הם רגילים זה אצל זה שדעתם שוה כדכ' (ב"ס) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו:

כלי חמס מכירותיהם. הכרתם זה לזה וישיבותם כלי חמס הוא כמה חמסנים יוצאים מתך עצמם:

מכירותיהם. כמו (מלכים ב י״ב:ו׳) איש מאת מכרו:

שמעון ולוי אחים יש בזה ספקות: הספק הא' ידוע שהם אחים ועוד שרצה להפרידם ולמה קראה אחים: הספק הב' שאמר כלי חמס אין הכלי שבו נעשה החמס נקרא בשם חמס אלא האיש העושה החמס שלא נאמר החרב הרג לראובן אלא שמעון הרגו והיה ראוי שיאמר אנשי חמס הם: הספק הג' אחר שאמר אחלקם ביעקב מה צורך ואפיצם בישראל: הספק הד' למה לא בירך ללוי אחר שיצא ממנו משה אהרן ומרים וכל הכהנים והלוים שעבודת בית המקדש עליהם וא"ת לא באה לו הנבואה עליו א"א שכמו שידע ענין כל שאר השבטים גם כן ידע זה וכמו שידע כל ענין שמשון בדן ועליו אמר יהי דן נחש עלי דרך גם כן ידע זה ויותר ראוי שידע משה אהרן ומרים ועבודת בית המקדש וזאת קושיא גדולה עד מאד: התשובה הכוונ' שמעון ולוי אחי כלי זיין וכמו שאומרי' האומות אחים מכלי זיין אבל הם גזולות שישראל אין להם חרב וחנית אלא שם ה' וזהו שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל העכו"ם יאמרו לולי הסוס החשוב שלי והכלי זיין הייתי מת וישראל יאמרו לולי ה' שהיה לנו וגם הכלי זיין שלקחו היה לעשות חמס ועשו רעה גדולה שהיה ראוי לכבדני ועברו על כבוד אב שלא גלו אזני בענין שכם בסודם לא באה נפשי ובקהלם וגו' אחלקם ביעקב שלא יהיו השבטים האלו שכנים זה לזה ואחר שיהו נפרדים זה מזה ג"כ כל אחד מאלו השבטים יהיו נפרדים אנשיו אלו מאלו וכן אמרו ז"ל אין לך מלמד סופר וחזן אלא משבט שמעון ושבט לוי מחזר על הגרנות ובזה הותרו הג' ספקות. ותשובה לספק הד' למה לא בירך ללוי שיצא ממנו משה הטעם שבכל השבטים לא מצינו שחיבר יעקב אחד עם אחיו בענייניהם אלא לשמעון ולוי ולשאר השבטים לכל אחד בירך בפני עצמו וזה לפי שיעקב ראה בנבואה מעלת לוי והוא משה וראה פחיתות שמעון ושיחטאו בבנות מדין ומצד אחר הם אחים ונראה מזה שמה שיקרה לזה יקרה לזה שיעקב ראה מעלה בהן וראה חסרון ולא ידע שהמעלה יהיה ללוי והחסרון לשמעון אלא באה לו הנבואה מחוברת לפי ששניהם כלי חמס להם ולזה לא בירך ללוי שלא ידע שללוי יבוא המעלה ושיהיה משה מזרעו ולא ידע שלשמעון הפחיתות וא"כ איך יברך ללוי שאולי יהיה החטא בו ושיברך לשניהם א"א שאחד מהם חוטא וראה שכבר חטאו שניהם בענין שכם לכן לא בירך להם ולזאת הסבה בעצמה לא קלל לשום אחד מהם אלא אפם לפי שראה שהא' יבורך בשיצא ממנו משה אהרן ומרים וכהנים גדולים וזהו בסודם אל תבא נפשי כלומר איני מבין הסוד של אלו ששני אחים שאיני משיג לאי זה מהם יבוא שלימות ולמי יבוא פחיתות שההשפעה בא לי מחוברת ובקהלם פירוש לפי שבא ההשפעה של שניהם מחוברת שאני רואה בהם טובה ואני רואה רעה לכן איני מייחד לתת כבוד לאחד מהם שאיני יודע למי אתן כבוד והטעם שהשפע בא לי מחוברת לפי ששניהם אחים יותר משאר אחים ששניהם הרגו איש ועקרו שור ולכן לא אקלל אלא אפם ולפי שהשלימות יבוא למי שראוי לו והפחיתות יבוא למי שראוי לו ולא יהיו שניה' משותפים בטובה וברעה אשים לכל אחד בפני עצמו ואחלקם ביעקב ולמי שראוי טובה יבוא לו טובה ולמי שאין ראוי שיבוא לא יבוא: ויש ספק בזה שאמר בסוף כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם ואם יפורשו אלו הפסוקים דראובן שמעון ולוי כפשוטן יקשה שלא בירך לאלו הג' ויותר נוטים לקללה מלברכה ולזה צריך שנפרש אותם בדרך ברכה אמר ראובן בכורי אתה לא אמר בכורי היית לומר שאע"פ שחטאת עדיין אתה בכורי שגם בשעת החטא מנאו ראשון שנאמר וישכב את בלהה פלגש אביו ויהיו בני יעקב י"ב ואמר בסמוך בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ולז"א עדיין בכורי אתה להתחלת המספר ויש לך יתרון סבלנות כמו שאמרו בגמרא וישמע ראובן ויצילהו מידם אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע"ג דמדעתיה זבניה לבכירותא וישטום עשו את יעקב ואלו בני אע"ג דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותא מיניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ולפי שלפעמים סובל האדם עלבונו מצד פחיתות שבו שאין לו גבורה לזה אמר ויתר עז יש לך כח גדול כמו ויתן עוז למלכו ואם פחזת בענין בלהה לא נשאר בך אותו הפחזות אלא היית כמו כד מלא מים שכשנשפך לא נשאר בו שום מים ואין כן כד מלא שמן או דבש וכן לא נשאר בך אותו הפחזות כלל שכשחללת יצועי אז היה לבד ולא חזרת לחטוא שעלה ממך אותו הפחזות וראיה לפירוש זה שבגמרא אמרו האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולם שקולים כאחד וכו' ואמרו פרחה חטא ממך פרשת מלחטוא: שמעון ולוי אחים אמיתיים של דינה שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ולזה אמר שמעון ולוי אחים גמורים ומה שהרגו לשכם בעבור שעשו להם חמס בענין דינה אמת שלא ידעתי שאם ידעתי הייתי מוחה בידם שבסודם לא באה נפשי כשהערימו סוד לא ידעתי וגם בשעת ההריגה אל תחד כבודי שבכעס עשו כי באפם הרגו איש ואע"פ שעשו בכעס לא עשו שלא כדין כדרך הכעסנים אלא בישוב הדעת וברצונם עקרו שור ולפי ששמעון ולוי כעסו יותר מן הראוי ושאר כל האחי' כאלו לא כעסו כלל צריך לחסר קצת הכעס משמעון ולוי ולתת אותו לשאר האחים ובזה יהיה לשתי הכתות כעס במצוע וזהו ארור אפם אחסר אפם כי עז ועברתם כי קשתה שהיא קצה אחרון ואחלקה לאף ולעברה שיש להם ביעקב ואפיצם בכל ישראל ובפי' הזה שהוא דרך זכות לשמעון ולוי אסתייע מהרמב"ן שכתב שמעון ולוי אחים יאמר שהם בעלי אחוה כי יחם לבם על אחותם ילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו לומר שאין ראויין לעונש גדול ולא החטא ראוי לימחל כי הוא חמס ע"כ:

שמעון ולוי וגו׳. אמרו אחים כי ישנם באחוה בטבעם ודעת אחת שוה כדעת אחים, ודבר זה לא ישוה בכל אחים. או ירצה לתת טעם למעשיהם אשר עשו במעשה שכם ובמעשה יוסף, ואמר שטבעם בתגבורת יסוד האש. ותמצא שאמרו זכרונם לברכה (יומא כב:) שאול באחת ועלתה לו המלוכה ממנו, ודוד בכמה ולא עלתה לו. והטעם הוא לצד כי שאול טבעו מזוג ודוד טבעו חם, כאמרו (שמואל א טז:יב) ״והוא אדמוני״. וה׳ דן את האדם כפי הרכבתו, כי מי שגובר בו יסוד האש, עם היות שיתעצם בכל עצם הזריזות בעבודת השם, לא ימלט מהשגיון. ובחלק מועט מהתעצמותו שיעשה אדם מזוג ירויח עצמו משגיאות. ואמר כי שמעון ולוי אחים לשון חום, ולזה קלל לאפם ועברתם כי קשתה, וידוע הוא כי האף והעברה תגדל מיסוד האש כשיתרבה.

ואמר כי לצד שהם בתגברת החום, לזה כלי חמס מכרתיהם. ודמה מעשיהם לכלי חמס, לומר כי לא ירשו כליהם משרש נפש המוליד, אלא כלי חמס הם דברים המוכרים להם. ופרוש מכרתיהם לשון הכרה, שלא פעל בה להם מאביהם אלא הגברת האש, אבל הם מאמצעות דבר זה עשו מעשים בלתי נכונים כמעשה יוסף.

עוד ירצה באמרו כלי חמס וגו׳, פרוש המכר שמכרו את יוסף חמס מכרוהו על מה שלא נתחיב להם בדין. והגם שכל האחים מכרוהו, כשתשכיל תראה שהם היו העקר, מתחלה בבואו אמרו איש אל אחיו וגו׳, ואמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה צט,ו) שהם שמעון ולוי והם שיעצו עליו הריגה, והכל היה מהם, וכן הוא בדברי רבותינו זכרונם לברכה.

שמעון ולוי אחים. שניהם כאח לצרה יולד, התחיל בשבחם כדרך שנאמר (לד כה) ויקחו שמעון ולוי אחי דינה, פירש״י לפי שמסרו עצמם עליה נקראו אחי דינה, וזה באמת שבח להם שנכנסו בעובי הקורה בעבור אחותם, אך שלא יפה עשו מה שגזלו כל העיר כי זה כלי חמס הוא ואין הנקמה תלוי בזה, ועל שהמתיקו סוד יחד ונקהלו על כל העיר אמר בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש זהו טעם על שהתחיל בשבח לומר שלבשו קנאה בעבור אחותם והרגו כולם כאיש אחד, וברצונם עקרו שור. היינו החומה כתרגומו וזה טעם על שמסיים בגנות, ואמר כלי חמס מכרותיהם כי דבר זה אינו תלוי באף ובנקמה אלא מרצונם הטוב עקרו החומה לקעקע כל העיר ולחמוס כל אשר להם.

שמעון ולוי אחים. הדבר מובן שלא כוון יעקב להגיד כי המה אחים מלידה ומבטן. אלא הודיע שטבעם שוה יותר מהשתוות כל בני יעקב ופי׳

כלי חמס מכרתיהם שלא נחשוב שנשתוו שמעון ולוי בכל דבר. לא כן אלא בזה נשתוו שכלי חמס מכרותיהם. היינו קניינם במה שמוציאים מחשבותיהם ורצונם לפועל. היא בכלי חמס. אמנם לא אמר שנשתוו במחשבותיהם ורצונם. דבזה ודאי לא נשתוו דבמעשה שכם עצמו לא נשתוו בדעות על מה הגיעו לאותו מעשה. וכמ״ש לעיל ל״ד כ״ה. מדיוק המקרא דאחד מהם בא לקנא קנאת ה׳ צבאות ונכנס בסכנה כמו פינחס במעשה זמרי. וזה בא לקנא כבוד בית אביו. ע״כ פירש יעקב גם הוא בסדם בשעה שעומדים בסוד ה׳ לקנא על כבודו. ואע״ג שבזה לא הי׳ יעקב אבינו אומר אל תחד כבודי. דודאי כבוד לאיש כמוהו להתאחד אתם אבל מ״מ אל תבא נפשי. באופן כזה וכדאיתא בתענית ד״ד א׳ האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דרתחא בי׳ כו׳ אפ״ה מיבעי למילף נפשי׳ בניחותא שנא׳ והסר כעס מלבך. שע״י כעס נעשה דברים זרים יותר מהנדרש לצורך הענין ובזה יהיה קלקולו יותר מתיקונו:

שמעון ולוי. שאחר שאמר שלא יכול לתת העוז והמשרה דהיינו המלכות לראובן, הנה ראוי לתתו לשמעון או ללוי שהם האחים שאחריו בתולדה, אומר שגם להם לא יאות המשרה כי הם אחים במדת הכעס והנקמה, שזה לא יאות לאשר לו המשרה שבזה ישחית רבים ועצומים, כי כלי חמס מכרתיהם, כלי מענין נכלי, ויתנכלו אותו להמיתו, ומכרתיהם, היינו מגורותיהם וגדרו מקום שדר שם בקביעות כמ"ש ביחזקאל סימן ט"ז, שבתוכם יגורו נכלי חמס במדור קבוע, ובלבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי, וזה ממה שהרגו את עיר שכם וממה שעשו ליוסף שהיה ע"י אף וכעס ונקמה:

ח לא אמר הטעם משום שלא היה מדברים לפני אחיהם הגדולים מהם, מפני שכיון שאמר לאביהם שהיו קורין לבני השפחות עבדים, אם כן הוא הוציא שם רע עליהם והיה להם פתחון פה, שהרי יוסף קרא אותם עבדים, לכך נתן טעם ברור וכו', (מהרש"ל):

ט ואם תאמר והיאך היו מדברים שמעון ולוי בפני ראובן, ותירץ מהרש"ל שלא היה ראובן באותו פעם שם שהלך לשמש את אביו:

י לפי שהכ"ף במלת מכרותיהם נחלפת בגימ"ל שהם מאותיות גיכ"ק: