בראשית מח, יט

ידעתי בני ידעתי. שהוא הבכור:

גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידו:

ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:

וזרעו יהיה מלא הגוים. כל העולם יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון:

וְסָרֵיב אָבוּהִי וַאֲמַר יְדַעְנָא בְרִי יְדַעְנָא אַף הוּא יְהֵי לְעַמָּא וְאַף הוּא יִסְגֵּי וּבְרַם אָחוּהִי זְעִירָא יִסְגֵּי מִנֵּהּ וּבְנוֹהִי יְהוֹן שַׁלִּיטִין בְּעַמְמַיָּא

וְסָרֵב אָבוּי וַאֲמַר יָדַעְנָא בְּרִי יָדַעְנָא דְהוּא בּוּכְרָא אוּף חֲכִּימְנָא דְאוּף הוּא יְהֵי לְעַם רַב וְאוּף הוּא יִסְגֵי וּבְרַם אָחוֹי קַלִילָא יַסְגֵי יַתִּיר מִנֵיהּ וּבְנוֹי יְהוֹן סַגִיאִין בְּעַמְמַיָא

מלא הגוים. גוים רבים יצאו ממנו:

ואולם - ואלא.

ידעתי בגימטריא חמשה מלכים שה' מלכים יצאו ממנשה:

וזרעו יהיה מלא בגימטריא יהושע:

וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. הזכיר בהם גדול וקטן כלשון האמור בשני המאורות (בראשית א׳:ט״ז) את המאור הגדול ואת המאור הקטן. והזכיר וזרעו יהיה מלא הגוים על יהושע שהיה עתיד לצאת משבט אפרים שכל הגוים ראו האות שנעשה על ידו הוא שנאמר (יהושע י׳:י״ב-י״ג) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וכתיב (שם) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר, ואמרו ז"ל זה ספר בראשית, שהוא ספר האבות אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים וכתיב ביה (יהושע ו׳:כ״ז) ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ.

ואמר לו ידעתי בני ידעתי. שלא טעית אלא שמת הגדול בימיני ולכך הפכתי את ידי כי אחיו הקטן יגדל ממנו וגו' מלא גוים שיהא הולך שמו בכל הגוים:

וימאן אביו ויאמר ידעתי וגו׳. אמרו וימאן, לצד שהיה רוצה לסמך יד אביו להסיר אותה.

וכפל לומר ידעתי בני ידעתי, נתכון להשיבו לשני דברים שאמר כמו שפרשנו. כנגד מה שאמרת ״לא כן אבי כי זה הבכור״ ולא כמו שאני חושב שסדורים בהפך, ״ידעתי בני״, ורמז באמרו ״בני״, פרוש, ומן הסתם לא תחשיב ימינך לפני ימיני ולא תסדרם אלא הבכור לימיני ולא לימינך. וכנגד מה שהורתני לעשות משפט הבכורה באמרך ״שים ימינך על ראשו״, ידעתי גם זה, ובכלל ידיעה זו נכנסה גם ידיעת המסבב מדבר זה בעשות כן ליוסף. ואמר גם הוא יגדל פרוש: לא תחשוב שהוא במדרגה שפלה אלא יגדל ויהיה לעם, ואולם וגו׳ פרוש, לא לצד ברכתי אלא לצד מה שיצא ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים. לזה הגם שבזמן זה זה הבכור, לעתיד יהיה הקטן יותר גדול, כאמרם זכרונם לברכה (תנחומא) שזה יצא ממנו גדעון וזה יצא ממנו יהושע, ומן הסתם שלשלת זו היתה בשרש נשמת השבט מבלי ברכת יעקב, ואשר על כן אני מקדימו לבכור.

או ירצה על זה הדרך: ידעתי כל טענותיך, ומה שרמזת כי זה גורם – לא זה גורם, אלא בני, פרוש, בני הוא שגרם לכל העובר בחלומותיך ודבריך. ואמרו ידעתי פעם שניה נמשכת עם למטה ממנה ״גם הוא וגו׳ ואולם״ וגו׳, פרוש: שידע בנבואה שהקטן יגדל מהגדול ואינו יכול לעשות הפך מהחזיון אשר דמה בידו האדון ברוך הוא.

וימאן אביו ויאמר. הוא כפל לשון. וע׳ מש״כ לעיל ל״ט ח׳. ולפי פשוטו באשר הי׳ עוד קודם שבירך כמש״כ. והי׳ עוד שקוע במחשבת הברכה לא ענה את יוסף מאומה ורק מאן להסיר היד. ואחר שבירך א״ל הטעם :

ידעתי בני. הבינותי שיש לך שכל להעמידם באופן שיהא מנשה בימיני:

ידעתי. שמכ״מ יש לעשות כן ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. אינו ברכה. אלא שיודע ברוה״ק כי ראוי הוא לכבוד יתירה באשר יהיה מכובד וגם ע״כ נצרך לברכה זו ע״י ימין שיהא בשפע יתירה דמי שהוא גדול בהליכות עולמו נצרך לשפע יתירה לכלכל עניניו בשעתו:

וזרעו יהיה מלא הגוים. אם קאי על יהושע כמשמעו זרע אפרים לא הי׳ ראוי לאמר וזרעו שהרי כל המאמר גם הוא יהיה לעם וגו׳ קאי על זרע מנשה. וכן הפי׳ אחיו הקטן יגדל ממנו. היינו זרעו. ועוד אינו מדויק מה ששינה המאמר במנשה הקדים יהי׳ לעם ואח״כ יגדל. ובאפרים הפך ואמר יגדל ממנו תחלה ואח״כ יהיה מלא הגוים. אלא כך הענין דגדעון הבא ממנשה לא הי׳ גדול בתורה כידוע שחשבוהו בגמ׳ מקלי עולם. אך באשר הי׳ לעם וקיבץ על ידו שלש מאות איש עם ה׳ המלקקים וראוים לנס. אח״כ נתגדל גדעון על ידם והלכה הצלחת המלחמה על שמו. משא״כ יהושע עד שלא הנהיג את הדור הי׳ גדול מאד בתורה אבי תורה שבע״פ בזמנו. וממילא הי׳ גדול על כל ישראל ונדרש לשפע יתירה לכלכל כל ישראל בבוא עת הנהגת הדור ע״י. וזהו פי׳ יגדל מאד. ואמר עוד בנבואה. וזרעו פי׳ תלמידיו אפי׳ מכל השבטים וכדאיתא בסנהדרין די״ט כל המלמד את בן חבירו תורה דומה כאלו ילדו. כך כל ישראל תלמידי יהושע המה:

יהיה מלא הגוים. היינו כל העולם דעיקר פלפולה של תורה ועמק הלכה נתרחב בעת שהלכו ישראל בגולה כמ״ש בס׳ שמות י״ט י״ט. ובריש ס׳ דברים וכל בעלי התלמוד תלמידי׳ של יהושע המה ומש״ה רגילים לומר אלו אמר יהושע בן נון בפומי׳ כו׳. ודקדק יעקב אבינו לומר וזרעו. לא הוא שהם בני אפרים דבאמת לא נשאר כח הנפלא של יהושע ראש אפרים ביד בניו ושבטו אלא בידי שבטי לוי ויהודה. ואך המה האירו תבל בחכמת התורה שקבלו איש מפי איש עד יהושע :

וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי. באר לו שיש הבדל בין אפרים ומנשה, שאפרים גדולתו תהיה ע"י רבוי האיכות, וגדולת מנשה הוא ע"י רבוי הכמות, ר"ל שנמצא לפעמים איש אחד שהוא שקול כגוי כלו ע"י מעלתו ועצמת קדושתו, כמ"ש במדרש שר"ע דרש אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא, על משה רבינו שהיה שקול כנגד כל ישראל, וזה רבוי האיכות, והוא נמצא באפרים כמ"ש רש"י וזרעו יהיה מלא הגוים זה יהושע, אבל גדולת מנשה תהיה ע"י רב עם בכמות, ומבואר שגדולת אפרים הוא ענין שלמעלה מן הטבע שתלוי ע"י הנסים והנפלאות שיעשו ע"י יהושע, ולכן ברך ברכתו בימין, אבל גדולת מנשה שתלוי ברב עם היא ברכה טבעיית המתיחסת אל השמאל. ויש עוד הבדל שברכה של אפרים יש לה מציאות תיכף, כי טמן בנפשו הסגולה והכרח הנפשי, אבל ברכת מנשה ברבוי עם אין לה מציאות עתה עד יפרה וירבה ויהיה לגוי גדול. וז"ש ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם, אולם יש הבדל שהוא לא יגדל עד יהיה לעם ועת שיהיה לעם אז גם הוא יגדל, אולם אחיו הקטן יגדל ממנו, היינו ע"י שיגדל מעצמו לא ע"י רבוי עם, כי וזרעו יהיה מלא הגוים, שאחד מזרעו יהיה שקול כגוים רבים ה יהושע, ולכן

פ הוצרך לפרש שלא תאמר ידעתי בני ידעתי דגם הוא יהיה לעם, והיה משמע שגם יוסף היה יודע שמנשה יהיה לעם, רק שיוסף חשב שיעקב אבינו אינו יודע, ומשום הכי קאמר לו יעקב שגם הוא יודע כמוהו שיגדל וגם יהיה לעם, זה לא מפורש בקרא, כי יוסף לא קאמר אלא כי מנשה הוא הבכור, ולזה פירש ידעתי בני ידעתי כמותך כי הוא הבכור, ועוד יודע אני מה שאין אתה יודע, שגם הוא יהיה לעם שגם זאת אני יודע שיגדל:

צ דקשה לרש"י דוזרעו יהיה מלא הגוים משמע שזרעו יהיו נפוצים בכל העולם, ואדרבה זה קללה הוא, ועל זה פירש שמעו כו', רוצה לומר שם שלו כאילו אמר ושם זרעו יהיה בכל העולם, דהיינו על ידי ירח וחמה שנראין בכל העולם: