בראשית מו, ו

אשר רכשו בארץ כנען. אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי וזהו אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו:

וּדְבָרוּ יָת גֵּיתֵיהוֹן וְיָת קִנְיָנְהוֹן דִּי קְנוֹ בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְמִצְרָיִם יַעֲקֹב וְכָל בְּנוֹהִי עִמֵּהּ

וְדַבְּרוּ יַת קִנְיָנֵיהוֹן וְיַת נִכְסֵיהוֹן דִי קָנוּ בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְאָתוֹ לְמִצְרַיִם יַעֲקב וְכָל בְּנוֹי עִמֵיהּ

ויקחו את מקניהם וגו׳. טעם שלא אמר כן בתחלת הנסיעה כשאמר (בראשית מו:א) ״ויסע״ וגו׳. אולי כי מקודם לא נסעו אלא ללוות יעקב גם לראות פני יוסף, אך אחר מראה הנבואה נתגלה להם כי מסכים אל עליון שיגורו שם במצרים עד יום שירצה להעלותם משם, וכמו שפרשתי בפסוק ״אנכי ארד ואנכי״ בזה הסכימו להוליך עמם כל מקניהם ולבושם וגומר. גם הודיע הכתוב כי הגם שידעו כי שם צוה ה׳ הגלות לא הקשו ערפם ולא נמנעו חס ושלום מלקים שטר חוב הגלות, אלא נשאו טפם וגו׳ ויבאו מצרימה.

ויקחו. וכן מעתה אחרי שהוחלט לצאת ע"מ להשתקע לקחו את כל מקניהם ואת כל רכושם, מה שלא לקח קודם לכן כשנסע לבאר שבע, ומ"ש בכפל ויבאו מצרימה וכו' בניו וכו' הביא אתו מצרימה, כי מזלם חזה שישתעבדו בם בסוף, רק השבטים לא נשתעבדו כי לא התחיל השעבוד עד אחרי מותם, וע"כ ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו, שהם באו ברצון ונפש חפצה, אבל בניו ובני בניו שהם עתידים להשתעבד היה לבם נוקפם ביאה זו ולא הלכו ברצון רק הביא אתו מצרימה, כהולכים שלא ברצונם: