בראשית מה, יז

טענו את בעירכם. תבואה:

וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֱמַר לְאַחָיךְ דָּא עִיבִידוּ טְעוּנוּ יָת בְּעִירְכוֹן וֶאֱזִילוּ אוֹבִילוּ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן

וַאֲמַר פַּרְעה לְיוֹסֵף אֵימַר לְאָחָךְ דָא עִיבִידוּ טְעִינוּ יַת בְּעִירְכוֹן וְטַיְילוּ אוֹבִילוּ לְאַרְעָא דִכְנָעַן

טענו. שימו משא. ומטועני חרב קרוב ממנו:

בעירכם. בהמתכם. וכן אנחנו ובעירנו:

אמור אל אחיך זאת עשו. שזאת היא הכוונה שתעשו שתקחו את אביכם ואת בתיכם:

טענו את בעירכם. תבואה למאכלכם ולצידת הדרך ולכו מזה ובואו אל ארץ כנען:

טענו את בעירכם וגו' אחר שהיו מוליכים עגלות ריקניות להביא אביהם ונשיהם וטפם יותר טוב שיהיו טעונות מהחמורים שלא יוכלו למהר לילך ואמר להם מהרו והתשובה שטענו הוא מלשון מטועני חרב שר"ל מדוקרי חרב וזהו שאמר טענו שיכו אותם במטה שבראשו ברזל דק להכות לחמורים אגיניון בלעז:

זאת עשו. פרוש, דבר זה אינכם צריכין לעשותו ברשות, אבל העגלות אינכם יכולין לעשות כי אם ברשות, ואפלו רשות מיוסף לא תועיל אלא צריך שיאמר שהוא עושה ברשות פרעה, והוא אמרו ואתה צויתה וגו׳, וכן הוא אומר ויתן להם וגו׳ עגלות על פי פרעה, וזה היה מנימוסי מצרים.

עוד ירצה באמרו זאת עשו, פרוש כי הוא בצו להם, לא שמתרצה לבד לעשות עמהם חסד, אלא שהוא חפץ בדבר ואומר זאת עשו. ומה׳ יצא הדבר כדי שירדו אבותינו מצרים.

טענו את בעירכם. מלשון מטועני חרב (ישעיה י״ד י״ט) וכ״כ הראב״ע אבל לא כמו שהבין שהוא מלשון משא אלא מלשון דקירה כי דרך החמור לילך פסיעות מדודות וכדי למהר הילוכו דוקרים אותו במחט ובמרצע וכדומה. וזהו הפי׳ כאן טענו את בעירכם:

שאלות: מ"ש פרעה אמור אל אחיך וגו' ואתה צויתה, משמע שדבר הראשון יאמר יוסף מעצמו ודבר השני נצטוה מפרעה, וכן אמר ויתן להם עגלות על פי פרעה, ומז"ש ויעשו כן בני ישראל מה עשו:

והשקול נשמע. כי תחלה כששמעו שיוסף נתן קולו בבכי היו נבוכים, כי לא ידעו מהו, ועתה נשמע שהקול היה מפני שבאו אחי יוסף, וייטב הדבר בעיני פרעה, שעד עתה היה להם לקלון שעבד מושל עליהם:

ויאמר פרעה אמר אל אחיך. כפי הנראה היה מנמוסי מצרים שהמשנה לא היה כח בידו לקבל זרים אל הארץ שיהיה דינם כאזרחי הארץ לישב שם בקביעות, שע"ז היה צריך רשות מן המלך בעצמו, אבל היה כח ביד המשנה לקבל אנשים שבאו ממדינות אחרות לישב שם לפי שעה, כמו בעת הרעב וכדומה, וע"כ אמר פרעה אל יוסף שאתה מצדך תאמר להם שיבואו מעצמם לגור שם לפי שעה, לא שאתה מביא אותם שיתישבו פה בקביעות. ויש נסיעה ממה שממנו, כמו הנוסע לארץ אחרת לפי שעה מפני שבארצו יש רעב, ויש נסיעה אל מה שאליו, כמו הנוסע לארץ אחרת להתישב שם בקביעות כי טובה היא בעיניו, ויוסף יאמר להם טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען, כאלו ארץ כנען היא עקר מושבם, רק שע"י הרעב אשר שם תקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי, ר"ל אל יוסף, לא אל הארץ כי הולכים למצרים שלא ע"מ להשתקע, ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים, כמו שהיה מנהגם עם אורחים הבאים לגור לפי שעה לבד, וכל זה יש כח ביד יוסף לבדו לעשות:

ה והוא פועל יוצא לשלישי, כלומר שיטענו הבהמות בתבואה, לאפוקי שלא תפרש טענו את בעירכם, כלומר שיאכילו את בהמתם דאם כן מאי נפקא ליה מיניה, (רא"ם):