בראשית מה, יח

ואת טוב ארץ מצרים. ארץ גושן ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופה לעשותה כמצולה שאין בה דגים:

חלב הארץ. כל חלב לשון מיטב הוא:

וּדְבָרוּ יָת אֲבוּכוֹן וְיָת אֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן וְעוּלוּ לְוָתִי וְאֶתֵּן לְכוֹן יָת טוּב אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתֵיכְלוּן יָת טוּבָא דְאַרְעָא

וּדְבָרוּ יַת אֲבוּכוֹן וְיַת אֵינַשׁ בָּתֵּיכוֹן וְאַיְיתוּ לְוָתִי וְאֵיתַּן לְכוֹן יַת שְׁפַר אֲרַג אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתֵיכְלוּן יַת שַׁמְנוּנִיתָא דְאַרְעָא

חלב הארץ. כמו שומן:

ואכלו את חלב הארץ. פרעה נבא ולא ידע מה נבא, וכן אמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא, רמז הכתוב למה שעתידים ישראל לעשות להם בגאולת מצרים כענין שכתוב (שמות י״ב:ל״ו) וינצלו את מצרים.

וקחו את אביכם וגו׳. מאמר פרעה אינו מסודר לכאורה. והכי מיבעי למימר זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ונשיכם וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים. וגם לשון ואתה צויתה אינו מובן. והרמב״ן פירש שנתן לו רשות ליקח עגלות מדעתו מוסר יוסף כי איננו שולח יד בהון המלך ואין נראה לשון צויתה כך וגם הרי יוסף שלח לאביו יותר ממה שהרשה פרעה. אלא כך הענין פרעה רצה שיבואו בני ישראל תחת רשותו וישתקעו במצרים אבל לא הי׳ יכול להכריחם ע״ז שהרי אינם מבני ארצו אבל זה היה יכול להכריח שלא ישלחו תבואה לארץ כנען. וע״כ יבאו המה למצרים על משך שני הרעב ויהיו עבדיהם וכל אשר להם בא״י עד שישובו גם המה לאחר הרעב. וכבר ביארנו שבא״י הי׳ באמת מאכלי בהמה ודלת העם שראוי לעבדים וזהו מאמר פרעה עצתו ורצונו שיקחו את אביהם ואת בתיהם היינו כל אשר להם כמ״ש לעיל ז׳ א׳:

ובאו אלי. לישאר בארץ מצרים תחת רשותי ועבודתי:

ואתנה לכם את טוב וגו׳. אושיבם על עבודתי במבחר שבארץ מצרים:

ו פירוש דבמים עמוקים אין דגים בעומקם אלא למעלה הולכים: