בראשית מ, ד

ויפקד שר הטבחים את יוסף. להיות אתם:

ויהיו ימים במשמר. שנים עשר חדש:

וּמַנִּי רַב קָטוֹלַיָּא יָת יוֹסֵף עִמְּהוֹן וְשַׁמֵּשׁ יָתְהוֹן וַהֲווֹ יוֹמִין בְּמַטְּרָא

וּמַנִי רַב סְפּוֹקְלַטוֹרְיָא יַת יוֹסֵף עִמְהוֹן וְשַׁמֵשׁ יַתְהוֹם וַהֲווֹ יוֹמִין בְּבֵית מַטְרָא

ויפקד שר הטבחים. והנה כאשר הושמו אלה הסריסים בבית שר הטבחים פקד את יוסף. והטעם זכר דבריו והביאו אל ביתו ושמהו בבור והוא המשמר וזאת דעת המדקדק הגדול. ולפי דעתי שבית הסהר הי' בבית שר הטבחים ושם היה יוסף. והעד מקום אשר יוסף אסור שם. וצוה שר הטבחים להיות יוסף אתם לשרת אותם. כי מעלה גדולה היתה להם בבית פרעה כי שרים היו:

ויפקד שר הטבחים - מינהו על כל צרכי האסורים שם.

ויהיו ימים - שנה שלימה, כדכתיב: ימים תהיה גאולתו. וכן: ימים או עשור.

ויהיו ימים במשמר. שנה, כענין שכתוב (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו.

וישרת אותם. כי שרים גדולים היו:

ויפקד וגו׳ אתם. העלהו מן הבור לשבת אתם. והאי אתם מיותר. והכי מיבעי את יוסף לשרת אתם. אלא אתם משמעו שיהא בצוותא להם. באשר המה היו מסתמא חכמים בטבע מעשה משקה ואפיה ויוסף היה ג״כ מצוין בזה כמש״כ במלכים בחכמת שלמה ויחכם מכל האדם וגו׳ וכלכל. ומפרשי׳ במדרש זה יוסף שהיה חכם בטבע כלכול העולם. ושרים כאלה שהיו לבדם ואין איש עמהם היה להם לצוותא בסימא חכם נעלה כמוהו. וגם וישרת אתם. מעצמו שרת אותם כדרך מדת ישראל להשפיל א״ע לפני שרי אוה״ע. ולהכיר החמלה אשר נדרשים מאד לשימוש לפי הרגלם ואין איש אחר זולתו:

כ רוצה לפרש דמקרא משמע ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם, שהיה ממנה אותן גם כן על דבר, ואי הוה כתיב בתחילה שהיה ממנה שר המשקים ושר האופה על דבר היה נופל ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם, אבל השתא שאינו כן מאי אתם, לכן פירש להיות אתם וכו':

ל דייק מדכתיב בפרשת בהר (ויקרא כ"ה כ"ט) ימים תהיה גאולתו, ימים ימים לגזרה שוה. ואין לומר דילמא שני ימים ממש היו במשמר ובליל שני חלמו החלום, אם כן למה ליה ליוסף לומר בעוד שלשת ימים, לא הוה ליה למימר רק אחר שלשה ימים: