בראשית ד, ח

ויאמר קין אל הבל. נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו, ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא:

וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אַחוֹהִי וַהֲוָה בְּמֶהֱוֵיהוֹן בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אַחוֹהִי וְקַטְלֵהּ

וַאֲמַר קַיִן לְוַת הֶבֶל אָחוּהִי אִיתָא וְנִפּוּק תַּרְוֵינָן לְבָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקּוּ תַּרְוֵיהוֹן לְבָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל מִסְתַּכֵּל אֲנָא דִבְּרַחֲמִין אִתְבְּרִי עַלְמָא אֲבָל לא בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מִדְבַּר וּמְתוּב אַפִּין אִית בְּדִינָא מִן בִּגְלַל מַה אִתְקַבֵּל קֳרְבָּנָךְ וְקָרְבָּנִי מִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבַּר וּמֵיסַב אַפִּין לֵית בְּדִינָא וְעַל דַהֲווּ פֵירֵיהּ עוּבָדַיי טָבִין מִדִידָךְ וּקְדָמִין לְדִידָךְ אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קָרְבָּנִי עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לַהֶבֶל לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אָחְרָן וְלֵית לְמִיתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְלֵית לְמִפְרָעָא מִן רַשִׁיעַיָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עָלָם אָחְרָן וְאִית לְמִתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְאִית לְמִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְעַל עֵיסַק פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲווּ מִתְנַצְיַין עַל אַנְפֵּי בָּרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוֹהִי וְטָבַע אַבְנָא בְּמִצְחֵיהּ וְקַטְלֵיהּ

וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אָחוּי אִיתָא וְנִפּוּק לְאַפֵּי בָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקוּ תַּרְוֵיהוֹן לְאַפֵּי בָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל אָחוּי לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אוֹחֲרָן וְלָא לְמִתַּן אֲגָר טַב לְצַדִיקַיָא וְלָא לְאִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְלָא בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וְלָא בְּרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר מִן בִּגְלַל מַה אִיתְקַבֵּל קוּרְבָּנָךְ מִינָךְ בִּרְעוּ וּמִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וַאֲמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עֲלָם אוֹחֲרָן וְאִית תַּמָן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָיא וּלְאִיתְפְּרַע מֵרַשִׁיעַיָא וּבְרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר בְּרַם בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבֵּר עַל דְהַוָון עוֹבָדַיי תַּקְנִין מִן דִידָךְ אִיתְקַבֵּל קָרְבָּנִי מִנִי בְּרַעֲוָא וּמִינָךְ לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא וַהֲווֹ תַרְוֵיהוֹן מְנַצִין בְּאַפֵּי בָרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אָחוֹי וְקָטֵל יָתֵיהּ:

וטעם ויאמר קין אל הבל אחיו שנכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהרגו לשון רש"י (רש"י על בראשית ד׳:ח׳) ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על בראשית ד׳:ח׳) כי הקרוב אליו שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם ועל דעתי שהוא דבק עם ויהי בהיותם בשדה כי אמר לו נצא השדה והרג אותו שם בסתר ויתכן שנתכוון בהריגהו שיבנה העולם ממנו כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר עוד גם פחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו:

ויאמר קין. הקרוב אלי שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר ישאלו איך הכהו ואין חרב. וזאת שאלת תהו כי יהרגנו בידו בחנק ואלף עץ ואבן נמצאים:

ויאמר קין אל הבל אחיו. כי חרה לו ונפלו פניו בגלל אחיו:

ויהי בהיותם בשדה. שלא בפני אביהם ואמם:

ויקם קין. בלי מריבה קודמת אז כמו וארב לו וקם עליו:

ויאמר קין אל הבל אחיו. פי' שסיפר לו דברי הקב"ה, ומה שאמר לו, והראה לו שחרה לו היטב, על אשר לא שעה אליו, כמו אל הבל, ושמח הבל, ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו בקנאתו. ובשם ה"ר יוסף קרא שמעתי, ויאמר קין וגו', כי מתחלה הי' ירא, מפני קין מכעסו, והיה נשמר ממנו, וכשאמר לו יתברך, הלא אם תיטיב שאת, מיד, ויאמר קין אל הבל אחיו, שאמר לו, כי הקב"ה נתרצה לו, ושב מעליו אפו, ומשם ואילך חשב הבל, שכבר נתקררה דעתו, ולא נשמר ממנו מלילך עמו:

תרגמתי "ויאמר קין אל הבל אחיו": מקאולה̈ – דברו זה עם זה. כי לו היה כאן דיבור סתם היה צריך לפרש (מה אמר) וזה לא נמצא. אבל האמירה ההדדית – הויכוח, אינה צריכה פירוש כזה. וכיוצא בזה: והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר דבר המלך מגיע וגו', כלומר נשי השרים יתווכחו עם השרים וכדומה לזה: ונשפטתי כאשר נשפטתי את אבותיכם. וההתווכחות היא בין שני אנשים, כמו שאמר בדרך משל: שפטו נא ביני ובין כרמי, ועוד: אשר נשברתי את לבם הזונה, פירושו (בערבית) כאסרת, כי הפעלים מכאסרה̈ ומחאמלה̈ פירושם התנצחות בין שני אנשים, ככתוב: דבר מי יקום ממני ומהם.

וההודעה הראשונה (שבפרשה זאת): הריגת הבל על ידי קין, שהרי אמר: ויהרגהו. ונאמר בתחילתה: ויהי בהיותם בשדה, כי עשה כך, כשהסתתר מפני אדם, כדי שלא יצילוהו, או מפני ששם לו קבר באדמה, במקום שאדם לא ימצאנו או כדי שישליכנו לחיות ולעופות. והוסיף "ויקם" ללמד שהרגו בצדיה, כמו שנאמר וארב לו, וקם עליו, והכהו נפש. ואפשר שהוסיף מלת אחיו לרמז שהבל הפציר בו והתרפס לפניו והתחנן לו ולא השגיח בו, מעין מה שאמר: על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו.

וכבר שאלו בענין זה, כיצד ידע קין איך להרוג ונאמר שלמד זאת מאדם (שהרג בעלי חיים) לצורך מצוה או לצורך רפואה, או באקראי. ושאלו עוד, ומפני מה לא מנע החכם, הכל יכול, את קין מהרוג את הבל, והיה עושה בזה חסד עם זה בהצלת חייו ועם זה בהצלתו מן החטא. והוסיפו עוד: הלוא מה שקיבל את קרבן הבל ולא שעה אל קין גרם לכך, כי בזה עורר את השנאה והביא לידי רציחה ולא הציל ונשיב על הכל ונאמר: מותו של הבל ומותם של כל הנרדפים, וביחוד של הנביאים, לא היה מובן, לו ברא הבורא רק את העולם הזה בלבד, ולוא לא היה לו הכח להחיות את המתים. כי כל מת היה אובד וישותו חולפת לעולם, וכל רשע היה מבצע את מעשה רשעו ומת, ונחלץ מעונש על מעשהו. אבל מאחר שבורא העולם ראה בחכמה לברוא גם עולם אחר שהוא מיועד לגמול הנעשקים ולעונש הרשעים, נעשו שני עולמות כשני ימים סמוכים זה לזה והשני משלים את מה שחיסר הראשון, ואל ישמח הרשע ביום הראשון, כי עתיד הוא שיפרעו ממנו ביום השני, לפי מה שנתחייב. ואל יתעצב הנעשק ביום הראשון, כי עתיד הוא לבוא על גמולו ביום המחרת, כפי מה שיזכה, ואין ביניהם אלא מוקדם ומאוחר בלבד. ובגלל זה אל יכביד העושק את ידו על הנעשק ביום הראשון, כי יש יום שני שבו יבואו שניהם על גמולם. ואם ימותו יחזיר את שניהם (כדי לענוש את זה ולגמול טובה לזה) כמו שאנו עומדים לבאר את ענין השכר והעונש אשר בעולם הבא בפרשת אם בחוקותי ובפרשת ראו עתה כי אני אני הוא וכמו שביררנו את ענין יום הייעוד ויום התחיה בספר האמונות הרי, שאין בני האדם מתיאשים על ידי הרשע שהרשעים עושים לצדיקים בעולם הזה אלא מפני רפיון אמונתם בעולם הבא.

ויאמר קין אל הבל אחיו. כדעת תרגום הירושלמי בו שאמר לו לית דין ולית דיין ולית עולם אחרן. והב' שהרג אחיו, והוא שאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. הג' כששאל לו הקב"ה —

ויאמר קין אל הבל אחיו. מה שאמר לו הק' בערמה בא אליו כי הרגיש שהיה נשמר ממנו ואמר לו כך וכך אמר לי הק' ונתפייסנו יחד ופני לא היו לי עוד כי הוא אמר למה חרה לך ולמה נפלו פניך ופייסני וחשב הבל שנתפייס ולא נשמר ממנו עוד:

ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. כי לא נשמר בחרב אשר ביד קין:

ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה וגו'. לא פי' הפסוק מה אמר לו ותרג' ירושלמי לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן. וע"ד הפשט ויאמר קין אל הבל כל מה שאמר לו הקב"ה למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב וגו'. ועשה כן להורגו בערמה ולא ישמר ממנו אחר שאמר לו כל דברי הקב"ה ושמודה בתשובה:

ויקם קין ויהרגהו ולז"א אחיו שעשה עצמו כאלו היה לו אהבת אחים וכוונתו בהריגה שיבנה העולם ממנו שפחד שבנין העולם יהיה מאחיו שנתקבלה מנחתו:

ויאמר קין אל הבל אחיו. פרוש: אמר לו דבר אחוה, לצד שקדם אליו סבת השנאה מחמת קנאה, ירגיש הבל מאמצעות הדבר שישנאהו וישכיל להשמר ממנו. אשר על כן אמר אליו האחוה, כי לא נולד בלבו שנאה מחמת הדבר לצד קנאתו, והטעהו כדי להאמין בו לתכלית כונתו להפילו במכמורת הכתוב אחר זה. ולכן נתחכם מפסיק פסוקים שעשה פסקא ואינה פסקא בפסוק זה עם פסוק שלאחריו.

ויהי בהיותם בשדה. צריך לדעת לאיזה ענין הודיע הכתוב היותם בשדה. גם אמרו ויקם קימה זו למה, ולא היה צריך הכתוב לומר אלא ״ויהרג קין להבל״. עוד לא היה צריך לומר ״אחיו״. עוד צריך לדעת אמרו אי הבל מה כונת הבורא בשאלה זו. עוד מי פתי כקין שישיב ליודע ועד ״לא ידעתי״, ומי מכיר השגחתו כנבראים ראשונים? עוד מה יאריך לשון לומר השומר? עוד אמרו ״קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה״, למה יצרך לומר מן האדמה ומה היא הצעקה? עוד למה קלל האדמה אם הוא הרוצח, עליו תבא קללה, ומה מעלה ומה מורדת האדמה ברציחתו? אם לא תקבל היא דמו יהיה ללקיקת הלוקק, ומעשיה נאים בכסות דמו, וכמעט אין משמעות לדברי ה׳:

אכן הכונה היא להיות כי קין נתקנא בהבל בחשבו כי הוא סבה להשפלתו, כי באמצעותו הכר אפלו, וחשב כי כשלא יהיה הבל במציאות יתרצה ה׳ בקין כי אין עוד אחר לבחור בו, וחשב להרגו, וחש שתעל צחנתו ובאשו בפגעו בו כי נצטוה על הרציחה, ונתיעץ עצות להרגו מבלי שלוח יד בו. והנה זה האיש איש אדמה היה יודע מוצאיה ומובאיה ובקי בחדריה, ואמרו זכרונם לברכה (קהלת רבה א:ד; נדרים לט) כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם: עינים, ידים ורגלים, פה וכו׳, ולמכיר בה ידע המקומות, ומעתה מצא היועץ רעה להרגו בערמה מבלי שלוח ידו בו. והוא אמרו ויהי בהיותם בשדה מתהלכים באדמה מצא מקום למועצותיו, ובאמצעות מה שקדם שהטעהו בבחינת האחוה האמין בו הבל, ובזה קם עליו, ובקימה זו שקם, פרוש עמד עליו, בזה הרגו, והנה העמידה אינה הורגת, אלא שנתחכם לעמד עליו במקום שיהיה נבלע באדמה, וזו היא מיתתו, והאדמה היא ההורגת. והגם שלא פרש הכתוב כאן אפן ההריגה הנה הוא גלה בפסוק שאחר זה שאמר ״אשר פצתה״.

וה׳ בוחן לבבות, שאלו ״אי הבל אחיך״, לראות היודה על פשעו, והשיב ״לא ידעתי״. ואם תאמר היה לך לתת לב עליו, לזה אמר השומר אחי וגו׳, וכי שומר עשיתני עליו, ולא הודה על מעשהו הרע, שחשב כי ה׳ לא יעניש על הסבה או לא ישגיח בה. והשיבו ה׳ ״מה עשית״, הודיעו כי מעשיו הרעים הם סבה לאדמה לבלוע הבל, והוא אמרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, פרוש כי הבל חושב בדעתו כי אדמה הרגתו וקבל לפני ה׳ ממנה. ולזה קלל ה׳ אותו כי הוא הסבה, ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה אשר פצתה פיה לקחת הבל מידו שלא תפצה עוד פיה. והוא אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין לז) שלא פצתה עוד פיה ומזמרת היא זמר ושיר לאל עליון חיוב הצריכה לעשות בכנפיה, דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז): ״מכנף הארץ זמרות שמענו״. ופחדה בעת שאמר לה ה׳ שתבלע המצריים מפחד פתיחת פיה לבלוע הבל, עד שנשבע לה ה׳ (מכילתא), דכתיב (שמות ט״ו:י״ב): ״נטית ימינך״, ונשבע לה ואז בלעה אותם בפיה. ואפשר שלזה נתכון מאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה כ״ב) וזה לשונם: רבנן אמרו באבן הרגו, עד כאן. והנה במציאות הריגה זו יעשה כל גופו פצעים פצעים, והוא אמרו ״דמי״ לשון רבים, ולא היתה מיתתו ממקום אחד כדרך הנשחטים. ובזה הופשט הבל מכל דבק רע כמו שפרשתי בפסוק ״קניתי איש את ה׳״. ויש מדרשים רבים בכתוב.

ויאמר קין אל הבל אחיו. לא נתפרש במקרא מה אמר לו ונ״ל אמירה זה מלשון יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד ד) שהוא לשון התפארות וכן את ה' האמרת (דברים כז יז) ור״ל כי קין התפאר עליו לאמר לי תבל ומלואה וארעא די את קאים עלה דידי הוא מיד ויקם עליו על עסקי שדה ויהרגהו. ולמעלה פירשתי על עסקי שדה היינו שאמר לו בהיותך בשדה מקום שאין אנשים מצויין שמה אז לעולם לא תתעורר מעצמך אל איזו מעשה כי קרבן זה שהקרבת ממני ראית וכן עשית, ולפי זה יהיה ביאור פסוק זה ויאמר קין. שהתפאר קין לאמר אני טוב ממך כי אני הקרבתי ראשונה וממנה נמשכה ההקרבה אליך וז״ש אל הבל אחיו כי אמר אני הייתי סבה אליך כי אם לא ראית שהקרבתי לא היית מקריב כלום.

ויאמר קין אל הבל אחיו. סיפר לו דבר ה׳ כי הוא יכול למשול בו ולא לתת לו לחם כ״א כאשר ישמשהו בעבודת האדמה. והכל צריכין למרי חטיא. וגם מלך לשדה נעבד. וא״א לחיות בלא לחם:

ויהי בהיותם בשדה. שדה אינו מקום אילנות (כדאיתא בערכין י״ד ב׳ והיה השדה אמר רחמנא ולא אילנות) ואין דרכו של הבל להיות בשדה רק ביער טוב ומרעה צאן. אבל על פי ממשלת קין עליו הכריחו להיות עמו בשדה:

ויקם קין אל הבל אחיו. לא כתיב על הבל אחיו אלא אל הבל ופירושו שעמד אצלו ללמדו עבודת השדה מה שלא הורגל. וע״י גערה ושוט מכה כדרך אדון המושל על עבדו הגיע לידי כך:

ויהרגהו. שהכהו עד מות:

ויאמר קין. קין לא הבין דברי ה'. הוא לא השכיל כי האדם החיצוני המורכב מבשר גידין ועצמות אינו האדם האמתי רק בהמה בצורת אדם, ושהאדם האמיתי הוא האדם הפנימי השכלי המסתתר בקרבו ומנהיגו, הוא חשב שהגויה וכחותיה זה כל האדם, וכאשר שמע מפי ה' שנמצא עמו חטאת הרובץ על פתחו ומשתוקק להחטיאו ושבידו למשול בו, לא ידע על מי נאמרו הדברים ומי הוא החטאת הזה, ואחר שלא היה בעולם רק הוא והבל אחיו, חשב שהכונה על הבל אחיו שהוא משתוקק להורידו שאולה והוא יש בכחו למשול בו, וז"ש ויאמר קין אל הבל אחיו, שאמר בלבו שכוונת ה' הוא על הבל אחיו, ולכן קם עליו ויהרגהו, כפי מ"ש לו ה' שהוא ימשל בו:

א [קשה לרש"י שלא מפרש בקרא מה היא האמירה, אלא שמע מינה נכנס וכו'], בב"ר (כ"ב ט"ז) מפרש לפי שקין עובד אדמה היה והבל היה רועה צאן, והיה קין אומר שהאדמה שלו, וא"כ לא היה להבל מקום בכל העולם ולא הניחו לרעות צאנו, ועל ידי כן באו לידי ריב: