בראשית לז, ח

ועל דבריו. על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם:

וַאֲמָרוּ לֵהּ אֲחוֹהִי הֲמַלְכוּ אַתְּ מְדַמֵּי לְמִמְלַךְ עָלָנָא אוֹ שׁוּלְטָּן אַתְּ סְבִיר לְמִשְׁלַט בָּנָא וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵהּ עַל חֶלְמוֹהִי וְעַל פִּתְגָמוֹהִי

וַאֲמָרוּ לֵיהּ אֲחוֹהִי הַלְמִמְלָךְ אַנְתְּ מְדַמֵי עֲלָנָא אִין לְמִשְׁלַט אַנְתְּ סְבִיר עֲלָנָא וְאוֹסִיפוּ תּוּב לְמִינְטַר לֵיהּ בָּבוּ עַל חֶלְמוֹי וְעַל פִּתְגָמוֹי

המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו פירש רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית ל״ז:ח׳) אנחנו נשימך מלך עלינו או אתה תמשול בנו בחזקה ויותר נכון דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ז:ח׳) התהיה מלך עלינו או שלטון מושל בנו כי לשניהם אדם משתחוה לא תהיה עלינו לעולם לא מלך ולא מושל וטעם על חלומותיו ועל דבריו שהיו שונאים אותו על החלומות וגם על הסיפור שהוא מספר אותו להם כמתהלל כמו שאמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי:

המלוך תמלוך או משול תמשול. אנחנו נשימך מלך או אתה תמשול בנו בחזקה:

ועל דבריו - ויבא יוסף את דבתם רעה.

על חלומותיו. על פרטי החלום שספר כמיחל שיתקיימו בו:

על דבריו. שאמר להם שמעו נא להעירם שיתנו לב להבין הוראת החלום:

על חלומותיו. וא"ת והלא עדיין לא סיפר להם כי אם חלום אחד. י"ל שנכתב המקרא על שם העתיד לספר להם חלום אחר. אי נמי בשביל שספרו להם תמיד כתב חלומותיו:

ויוסיפו עוד שנוא אתו על חלמותיו ועל דבריו. באר כי השנאה ששנאוהו היתה על שני דברים, האחד על חלום שחלם, והשני על ספור שהיה מספר אותו להם והיה מתהלל בו, כגוי אשר צדקה עשה, ואומר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי.

ויוסיפו עוד שנוא אותו. כי אמרו רעיונך על משכבך סליקו כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך ומה שאתה חושב ביום אתה חולם בלילה:

המלוך תמלוך עלינו יאמר והלא אם יש לך קצת ממשלה אינו אלא בעזרתינו וזהו בנו או יאמר המלוך תמלוך עלינו אי אפשר ולא מלך לבד אלא אפילו שר ומושל ואונקלוס תרגם המלכו את מדמי למימלך עלנא או שולטן את סביר למישלט בנא פירש במלכות מדמה ובשלטנות סברא וכוונתו שאם תחשוב למלוך עלינו הוא מצד הדמיון והוא שקר ודמיון כוזב אבל להיות שר עלינו זה אינו דמיון שאינה כל כך מעלה אבל הוא סברא ואפילו זה לא יהיה שאינה סברא טובה. וראה אלומים שמצד הרעב השתחוו לו. ויש בשני החלומות ספקות: הספק הא' בחלום הראשון שאמר ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים אחר שהגידו לאחיו פעם אחת בשאמר ויגד לאחיו למה חזר להגידו פעם אחרת להם שאמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים וא"ת לא הגידו ב' פעמים אלא שהפסוק חזר לפרש איך הגידו לאחיו ואמר והנה אנחנו מאלמים לא יתכן שכשאמר ויגד לאחיו מיד אמר ויוסיפו עוד שנוא אותו ואחר שאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים חזר ואמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו אם כן מבואר שהגיד החלום להם שתי פעמים ומה צורך בזה: הספק הב' בחלום השני והוא למה ספר החלום השני שתי פעמים שאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ואמר ויספר אל אביו ואל אחיו ואם ספר אותו פעם שנית לאחיו כדי לספר אותו אל אביו היה ראוי שבפעם ראשונה יספר אותו אל אביו ואל אחיו: הספק הג' נחלק לששה חלקים והם השינויים שיש בין החלום הראשון לחלום השני. השינוי הא' שבחלום הראשון ראה אלומים ובחלום השני לא ראה אלומים אלא כוכבים במקום אלומים. השינוי השני שבראשון לא ראה שמש וירח ובשני ראה שמש וירח. השינוי הג' החלום הראשון לא ספר לאביו והחלום השני ספר לאביו. השינוי הד' בחלום הראשון ויוסיפו עוד שנוא אותו ובחלום השני לא אמר שנאה אלא קנאה ויקנאו בו אחיו. השינוי החמישי בחלום הראשון השיבו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ובחלום השני השיב אביו ולא אחיו. השינוי הששי בחלום הראשון אמר סבת השנאה על חלומותיו ועל דבריו ובחלום השני לא נתן סבה לקנאה: התשובה לראשונה נ"ל שבראשונה אמר חלום חלמתי ולא אמר עוד וזהו ויגד לאחיו ומיד אמרו שטות מה חלום ולזה וישנאו אותו וחזר ואמר להם שמעו נא החלום אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים ויוסיפו עוד שנוא אותו על שאמר שחלם ועל דבריו שהגיד החלום בפרט ואמר מאלמים אלומים. או נאמר שמי שמתעדן מאד בדבר אחד מגיד אותה פעמים רבות לזה אמר ויגד לאחיו והגיד אותו בפרט ואחר שהגיד אותו להם ושנאו לו חזר פעם אחרת ואמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי אולי בפעם הראשונה לא דקדקתם בו היטב והנה אנחנו מאלמים אלומים ולזה אמר בפעם ראשונה שהגיד להם ויוסיפו עוד שנוא אותו וכשחזר פעם שנית לספר אותו להם אמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שהוא על שהיה מספר חלומותיו ועל דבריו שהיה מכפיל ההגדה. ובזה הותר גם הספק השני שהוא בחלום השני למה ספר אותו ב' פעמים שהוא לפי שמתענג בספורו אלא שבפעם ראשונה לא רצה לספר אותו בפני אביו לפי שלא יחשבהו לשטות בספורו שתי פעמים שכשחזר לספר אותו יהיה נראה להם שאינו עושה כן אלא כדי שישמע אותו ולא ידינוהו לשטות ודי בחלום ראשון שספר אותו להם שתי פעמים וטעם השינויים שיש בין החלום הראשון לשני אם לשינוי הראשון שבחלום הראשון ראה אלומים ובחלום השני לא ראה אלומים אלא כוכבים במקום אלומים לפי שבפעם ראשונה באו המה וחמוריהם כדרך עובדי אדמה זורעים וקוצרים מאלמים אלומים אבל בפעם שנייה באו כמו שרים אחי המלך ולכן ראה אותם כוכבים. וטעם לשינוי השני שבחלום הראשון לא ראה שמש וירח ובחלום השני ראה שמש וירח לפי ששמש הוא יעקב וירח בלהה ובפעם ראשונה לא באו אלא אחיו לבד ובפעם הב' באו גם כן יעקב וביתו. ובזה יובן טעם השינוי הג' שהחלום הראשון לא ספר אותו לאביו אלא לאחיו והחלום השני ספר גם לאביו לפי שלא בא אביו בפעם הראשונה ובא בפעם שנית לכן ויספר אל אביו ואל אחיו. ובזה יובן טעם השינוי הד' שבעבור שהמשילם לכוכבים לא היה בו כל כך שנאה אלא קנאה למה יהיה הוא שולט עליהם. והותר השינוי הה' שהחלום הראשון השיבו אחיו ובחלום השני לא השיבו הם שאחר שגער בו אביו ואמר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך מה צורך שישיבו הם. ועוד דרך מוסר שאחר שגם אביו ישתחוה לו אין ראוי שיחושו אחיו לכבודם. והותר השינוי הששי שאחר שאמר בחלום הראשון סבת השנאה ידוע שזאת עצמה סבת הקנאה:

ויאמרו לו אחיו וגו׳. טעם כפל המלך אם משול: להיות כי יש בפרוש החלום שתי דרכים, האחת מלכות ממש, והשניה ממשלה. והנה המלכות היא בגדר ספק בפתרון, אבל הממשלה בגדר מחלט. לזה השיבוהו על ספק מלכות ועל החלט ממשלה. כנגד מלכות אמרו ״המלך״ – המסתפק אתה למלך אפלו בגדר ספק? וכנגד החלט ממשלה אמרו ״אם משול״. ולזה תרגם אונקלוס במלכות ״את מדמי״ ובממשלה ״את סביר״. וטעם כפל ״המלך תמלך״ ולא הספיק לומר ״התמלך עלינו התמשל בנו״ – נתכונו לומר שתי תמיהות: האחת על המלכות מצד עצמה, אפלו לא יהיה מלך אלא על פנת העמים דבר גדול הוא, ולא די זה אלא ״תמלך עלינו״. שכבר באה להם הקבלה כי יהודה מלך על כלם, ואיך יבא החזיון להפך קבלה אמתית? וגם אמרו ״התמשל״ יתכונו אל הדרך עצמו.

עוד יכונו לומר בכפל הדברים על זה הדרך: להיות שאתה חושב למלוך, לזה בא החלום שתמלוך וגו׳, וכמו כן המשול וגו׳, והכונה בזה ״רעיונך על משכבך סליקו״ (דניאל ב:כט).

ויוסיפו עוד וגו׳. לפי מה שפרשתי שלא היה אלא חלום אחד, טעם אמרו על חלומתיו לשון רבים. להיות שהיו בחלומו הרבה פרטים: קמה אלמתי א׳, וגם נצבה ב׳, והנה תסבינה וגו׳, לזה אמר לשון רבים.

ועל דבריו. פרוש, שדבר אליהם החלום, לו יהיה שחלם כן לא היה מוציא מפיו כדברים האלה:

עוד ירצה על דרך אמרם בפרק הרואה (ברכות נו.) אמר ליה קיסר לרבי יהושע וגו׳, הרהר כוליה יומא, לאורתא וכו׳, רעיונך על משכבך וכו׳, ולזה חשדו ליוסף כי להיותו חושב מחשבות השתררות עליהם רעיוניו וכו׳, והוא אמרו על דבריו פרוש על דרך אמרו (קהלת ג:יח) ״על דברת בני האדם״ וגו׳, כי על ידי מעשיו ומחשבותיו אשר התעסק בהשתררות על האחים הוא הסובב לחלום כל מן דין.

או יאמר על דרך אמרם בפרק הרואה (ברכות נה:) כל חלמא דלא וכו׳ כאגרתא דלא מקריא, והוא אמרו על חלומותיו ועל דבריו שאינו מעלימו והוא מבקש לקימו במה שמספרו ומבקש פתרונו, הרי זה מגיד כי חפץ הוא למשול באחיו, ודבר זה יכפיל השנאה בהפלגה.

או יאמר על דבריו, שמדבר עמהם כרע כאח ולבבו חורש און להם, ולזה תגדל השנאה בסבה זו. עוד על דבריו שאינו מתביש לדבר לאחיו הגדולים ממנו פנים בפנים שימלוך עליהם, וזה יגיד גובה לבו בפשיטות מדבר גדולות וחושב כי הדבר פשוט עד גדר שלא יקפידו על הדבר, ולזה גדלה שנאתם והיה מה שהיה.

ויוסיפו עוד שנוא אותו. נזכרו ג' שנאות כאן, כי מתחלה שנאוהו על הבאת הדבה ומאז והלאה לא רצו לדבר עמו, כמ״ש ולא יכלו דברו לשלום ואח״כ ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו. לא הגיד להם עדיין נוסח החלום, שהרי לא נאמר ויגד אותו לאחיו אלא שהתחיל לדבר עמהם ואמר להם שמעו כי חלום חלמתי, מיד ויוסיפו עוד שנוא אותו, כי התחיל לדבר עמהם במקום שהם לא רצו לדבר עמו, ולפי ששנאה זו היתה בלב ולא הרגיש בה יוסף ע״כ אמר דרך בקשה שמעו נא החלום הזה וגו', אז פתחו פיהם בעל כרחם ואמרו המלוך תמלוך עלינו, לפיכך ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, לא זו ששנאוהו על חלומותיו, אלא אפילו על דבריו שנאוהו כי רצה לדבר עמהם בעל כרחם.

וי״א על דבריו. כי כל החלומות הולכים אחר הפה (ברכות נה:) ר״ל ממה שהאדם מדבר קודם שישן מזה המין בא לו החלום, כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים (קהלת ה ב) כי ההבלים שהכסיל משמיע בהם קולו, המה גורמים לו רוב חלומות של הבלים, ע״כ חשבו שמסתמא קודם השינה היה יוסף מדבר או מהרהר בלבו כי הוא ראוי למלוכה ע״כ בא לו זה החלום לכך שנאוהו על דבריו שבפה או על דברים שבלב.

המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו. ידוע שמלוכה הוא ברצון ובכבוד וממשלה הוא בע״כ כמו שכתב הראב״ע. והנה יוכל להיות שלבסוף יגבר עליהם וימשול בם. אבל לא ציירו היאך יגיע שיקבלו מלכות שלו ברצון. וכי הוא חכם מהם וזהו מאמרם המלך וגו׳ אם משול. אם יגיע שתמשול בנו אבל המלך תמלוך עלינו. וזהו מפני שראו במאמר והנה תסבינה אלמתיכם ענין מלוכה שיכירו בכבודו כי ראוי הוא לכך:

על חלמתיו. שחשדוהו שמהרהר ביום שהוא נכבד וחכם מהם. והרהורו עולה על משכבו ע״כ שנאוהו על החלום:

ועל דבריו. על שמצא לב להגיד להם החלום. אמנם לא קנאו בו עתה אחרי שהאמינו שאינו חלום צודק ורק הרהור שלו הוא:

ויאמרו לו אחיו. אמרו לו הלא יש סתירה בדברי החלום, שממ"ש והנה קמה אלומתי, מורה שתשתרר עלינו ביד חזקה ובמלחמת תנופה תלחם בנו, וממ"ש והנה תסבינה מורה שנמליך אותך מחפץ לבבנו. ויש הבדל בין מלך ובין מושל, שהמלך הוא הנבחר בבחירת העם וברצונם, והמושל הוא ביד חזקה, והאיש המושל ביד חזקה אי אפשר שיהיה מלך, שמורה על רצון העם ובחירתם, וא"כ איך אפשר שמלוך תמלוך עלינו אחר שמשול תמשול בנו, אם תמשול עלינו ביד חזקה לא תמלוך בבחירתנו, כי אז מושל תקרא לא מלך, וא"כ דברי החלום סותרים זה את זה, ומעתה ויוספו עוד שנא אתו. א] על חלמתיו שזה מורה שמהרהר כל היום למלוך ולהשתרר עליהם, שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, ועל דבריו, שלא לבד שמהרהר בלבו, ידבר להם זאת בפיו כאלו רוצה שיסכימו תיכף להמליכו עליהם: