בראשית לה, ז

אל בית אל. הקדוש ברוך הוא בבית אל גלוי שכינתו בבית אל יש תבה חסרה בי"ת המשמשת בראשה, כמו (ש"ב ט ד) הנה הוא בית מכיר בן עמיאל, כמו בבית מכיר, (להלן לח יא) בית אביך כמו בבית אביך:

נגלו אליו האלהים. במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים, כמו (להלן לט כ) אדני יוסף, (שמות כב יד) אם בעליו עמו, ולא נאמר בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים:

וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא וּקְרָא לְאַתְרָא אֵל בֵּית אֵל אֲרֵי תַמָּן אִתְגְלֵי לֵהּ יְיָ בְּמֵעִרְקֵהּ מִן קֳדָם אָחוּהִי

וּבְנָא תַמָן מַדְבְּחָא וּקְרָא לְאַתְרָא הַהוּא אֵל דְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּיהּ בְּבֵית אֵל אֲרוּם תַּמָן אִתְגְלִיאוּ לֵיהּ מַלְאָכַיָא דַיְיָ בְּמֵעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם עֵשָו אָחוֹי

וטעם כי שם נגלו אליו האלהים. המלאכים כמו והנה מלאכי אלהים:

ויקרא למקום - שחוץ לוז שהקים מצבה שם בבואו מבית אביו.

אל בית אל - כי מתחלה נקראת שם העיר בית אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה, אבל עכשיו קרא שם המקום בית אל שחוץ לעיר אשר חלם שם, אל בית אל, לפי שעד עתה הוא היה בעוזרו.

ויקרא למקום. לאותו מלון אורחים שלן בו בלכתו לחרן כאמרו ויפגע במקום:

אל בית אל. מקדשו של בית אל:

ויקרא למקום אל בית אל. ע"ד הפשט ויקרא למקום אחר שנגלה בו אל, בית אל. ועל דרך הקבלה כבר בארתיו בפסוק (בראשית לא) אנכי האל בית אל.

האלהים המלאכים כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים והנה מלאכי אלהים.

כי שם נגלו עליו. הק' ומלאכיו:

ויקרא למקום אל וגו׳. הגם שכבר קראו כן בברחו מפני עשו, חזר והוסיף לומר ״אל בית אל״. פרוש: יחד שמו יתברך על המקום ששמו בית אל, ונתן טעם לזה ״כי שם נגלו״ וגו׳, ולצד שמקום זה שם קנה ההבטחות שנתקימו בו, יחד הוסיף להעלות למקום ההוא.

ויבן שם מזבח. וסמך ליה ותמת דבורה, והקשה הרמב״ן מה ענין מיתת דבורה בין שני פסוקים אלו ואומר אני שזה דומה למה שארז״ל (מו״ק כח.) למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת, כמו כן כאן שמדבר מן מיתת רבקה ודבורה כמו שלמדו מן פסוק אלון בכות, והורה יעקב שמיתתם מזבח כפרה, על כן בנה מזבח במקום שנודע לו מיתתם, ויברך אותו אלהים. היינו ברכת אבלים כמו שבירך את יצחק אחרי מות אמו. ומה שנאמר ותקבר מתחת לבית אל. רמז בזה שהספידה כראוי שהרי בית אל היה בהר, ואילו לא הספידה היה ההר גועש עליהם כמו שדרשו אצל הר געש (שבת קה:) והגיד לנו עוד הכתוב שהספיד יותר מן הראוי שנאמר מתחת לבית אל תחת האלון. מהו מתחת, אלא שהתחיל תחת העיר, ומשם האריך בהספדה עד תחת האלון, וזהו הוראת מ״ם של מתחת כי היה נעתק ממקום למקום והספידה בכמה מקומות, וארז״ל (מו״ק כז:) כל המתקשה על מת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה, ע״כ נקרא מקום זה אלון בכות בכיה אחרת, כי הוגד לו שם מיתת רבקה אמו, או רמז למיתת רחל שהיתה ג״כ סמוך לזה.

ויבן שם מזבח. ולא כתיב וישב שם. והוא כדברינו במשמעות ושב שם אינו אלא העכבה מלהקים מצבה ונדרו:

ויקרא למקום אל בית אל. אל הוא מדת הרחמים של השגחה עליונה כדתניא במכילתא ויבוא במקרא ט״ו ויקרא למקום שכאן מתנהג הקב״ה ברחמים:

כי שם נגלו אליו האלהים בברחו וגו׳. שראה כאן מלאכים עולים ויורדים הכל הוא כדי להשגיח ולשמרו בעת צרה בשעה שברח מפני עשו. ועל כן מצפה לישועה ורחמים גם היום בעת שהוא בצרה. וע״ע מקרא ט״ו מה שכ׳ שם:

שאלות: למה אמר שקרא למקום אל בית אל שכבר אמר זה בפ' ויצא, ועוד יאמר זאת בפסוק (ט"ו). למה הודיע ממיתת דבורה ומקבורתה ומהיכן באה אל יעקב שהלך לבדו מבית אביו והיא היתה אצל רקבה, מה היה המראה הזאת אתה, ומ"ש שמך יעקב וגו' כבר א"ל המלאך ושם אמר לא יאמר עוד שמך, ופה אמר לא יקרא:

ויקרא למקום אל בית אל. תחת שקרא למזבח שבשכם אל אלהי ישראל, לומר שה' שוכן על ישראל לאו דוקא על המקום המיוחד ונענש ע"ז כמש"ש, הכיר עתה וידע שהמקום הוא שגרם לזה, וע"ז קרא למקום אל בית אל, שהאלהות שורה שם מצד המקום שהוא בית אל וזה שער השמים, והכיר כי רק שם נגלו אליו האלהים, ואם היה במקום אחר לא היה ה' נגלה עליו, כי רק שם יש בו קדושה ומוכן להשראת השכינה, וע"כ למעלה אמר ויקרא לו אל אלהי ישראל, ופה אמר ויקרא למקום, לומר שהמקום גורם לא זכות יעקב לבדו:

ז כי אל אינה מלה מקושרת כיון שהוא נקוד בציר"י, וגם הטעם שתחת אל שהוא טפחא מורה שהוא מוכרת: