בראשית ל, מג

צאן רבות. פרות ורבות יותר משאר צאן:

ושפחות ועבדים. מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה:

וּתְקֵיף גַּבְרָא לַחֲדָא לַחֲדָא וַהֲווֹ לֵהּ עָן סַגִּיאָן וְאַמְהָן וְעַבְדִּין וְגַמְלִין וַחֲמָרִין

וּתְקֵיף גַבְרָא לַחֲדָא לַחֲדָא וַהֲווֹ לֵיהּ עָאן סַגִיאִין וְאַמְהָן וְעַבְדִין וּגְמַלִין וְחַמְרִין

ויפרוץ האיש. פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן:

ויהי לי. שור וחמור מן הצאן, מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה:

צאן רבות. רב מיבעי ועי׳ פרש״י. ונראה דמשמעו גדולות מאד וכדאיתא בירושלמי שקלים וברבה פ׳ תולדות על התמידים. שהיו כבשים ב״ש מורכבים על הגמלים ורגליהם נגררים בארץ וע׳ להלן ל״א י״ח שביארנו דמש״ה היו חריפא זבינייהו הרבה. והשיג בהם שפחות ועבדים וגו׳ שלא בטורח ועסק:

ה דאין לפרש כמשמעו שהיו לו צאן הרבה, הלא כבר כתיב ויפרוץ האיש מאד מאד, ובודאי הוא דקאי על הצאן דכתיב לעיל מיניה, אלא שהיו פרות וכו', (רא"ם):

ו דאם לא כן, קאי בצאן ומזכיר שפחות ועבדים. (ממ"ש), דאם לא כן היה מהראוי להקדים אדם לבהמה, ותו דאחר כך חזר והזכיר בהמה גמלים וכו', לכן פירש שמכר וכו', ר"ל לכך הקדים הצאן שהיו לו מתחילה, ואחר כך נקט מה שקנה בדמיהן וסדרן כסדר אדם קודם לבהמה, ולפי זה שהן כסדר אין צריך לומר כמו בצאן שמכר גם כן עבדים ושפחות ולוקח מהן גמלים וחמורים, וזהו שכתב רש"י ולוקח לו כל אלה, רצה לומר מדמי הצאן: