בראשית ל, יז

וישמע אלהים אל לאה. שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:

וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתַהּ דְּלֵאָה וְעַדִּיאַת וִילִידַת לְיַעֲקֹב בַּר חֲמִישָׁאֵי

וְקַבֵּיל יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִתְעַבָּרַת וִילֵידַת לְיַעֲקב בַּר חֲמִישָׁאֵי

וישמע אלהים אל לאה. שהקדימה השתדלותה בזה עם תפלתה באמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי וזה היה השתדלות הראשון כשהכניסה צרתה לביתה:

וישמע אלהים. מגיד שהתפללה לה׳.

עוד ירצה כי הבין וידע כונתה במעשה, שהוא לתכלית מצוה ואהבתה בהקדוש ברוך הוא ובמצוותיו. וקלקלה השורה במעשה זה, גם ה׳ קלקל השורה, כי כפי השורה לא היו עולים לה אלא ארבעה, ותהר ותלד בן חמישי יותר מהשורה ובן ששי, מדה כנגד מדה.

וישמע אלהים אל לאה. מבואר שגם לאה לא לתענוג עשתה כל זה ההתפעלות. כ״א שהיה תפלה והכנה לבנים. והעריכה אז תפלה ושמע אלהים:

ותלד ליעקב. בשני בנים הללו כתיב ליעקב. ללמדנו שכמו שהיא קבלה שכרה ללדת בשביל שהשיאה שפחתה לאישה כך יעקב זכה להוליד מלאה הבנים בשכר שנשא את זלפה שהיתה משתוקקת אליו. ומש״ה קראה שמו יששכר שני שכרות. היינו שכרה ושכר יעקב:

וישמע אלהים. כי התפללה ע"ז, ותאמר נתן אלהים שכרי, ר"ל שרחל נתנה שפחתה בבטחה על סגולות טבעיות, ולכן לא הועיל לה, ואני שאיני סומך על הטבע כמו שהראיתי מענין הדודאים ונתתי שפחתי לטובתה לא בדרך סגולה נתן אלהים שכרי:

ת ר"ל דאין לשון וישמע שייך אלא במי שמתפלל, והכא לא מצינו שהתפללה על הבנים, לכן פירש שהיתה מתאוה כו', ועל ידי זה נחשב לה כאילו התפללה ונתן לה הקב"ה רצונה: