בראשית כט, כה

ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:

וַהֲוָה בְצַפְרָא וְהָא הִיא לֵאָה וַאֲמַר לְלָבָן מָה דָּא עֲבַדְתָּ לִּי הֲלָא בְרָחֵל פְּלָחִית עִמָּךְ וּלְמָא שַׁקַּרְתָּ בִּי

וַהֲוָה לְעִידוּנֵי צַפְרָא וְאִסְתַּכֵּל בָּהּ וְהָא הִיא לֵאָה דְכוּלָה לֵילְיָא הֲוָה חָשִׁיב דְרָחֵל הִיא מִן בִּגְלַל דְמָסְרַת לָהּ רָחֵל כָּל מִלַיָא דְמָסַר לָהּ יַעֲקב וְכַד חָמָא כֵּן אָמַר לְלָבָן מַה דָא עָבַדְתְּ לִי הֲלָא בְּגִין רָחֵל פְּלָחִית עִמָךְ וּלְמָא שָׁקַרְתְּ בִּי

והנה היא לאה - בדבר שלא נודע תחילה אומר והנה. וכן: והנה חלום.

ויהי בבקר. שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל. מדרש כל הלילה היו משוררין אותן הקרואים הא לייא הא לייא ולמחר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ואמר לה רמאיתא בת רמאי בלילה קראתי לך רחל וענית לי השתא קרינא לך לאה ועני' לי אמרה ליה גבר דלית ליה תלמידוי אבוך קרי לך עשו וענית ליה קרא לך יעקב וענית ליה. כלומר ממך למדתי זה הרמאות ואבוך ענה בך שאמר בא אחיך במרמה ומתוך הדברים התחיל יעקב לשנאתה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

והנה היא לאה. דרשו רז"ל וכי עד השתא לאו לאה היא אלא יעקב מסר סמנים לרחל וכשראתה שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה הסימנים. רחל תפשה פלך שתיקה לאה תפשה פלך הודיה. רחל תפשה פלך שתיקה שהיה יעקב משלח לה סבלונות ולבן נוטלן ממנה ונותנן ללאה ורחל שותקת, לפיכך עמדו כל בניה בעלי שתיקה, שהרי בנימין היה יודע במכירתו של יוסף ושתק. שאול בן בנה מה כתיב ביה (שמואל א י׳:ט״ז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר מה כתיב בה (אסתר ב׳:כ׳) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. לאה תפשה פלך הודיה אמרה הפעם אודה את ה' עמדו כל בניה בעלי הודיה, יהודה מה כתיב ביה (בראשית מ״ט:ח׳) יהודה אתה יודוך אחיך. דוד אמר (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב. דניאל כתיב ביה (דניאל ו׳:י״א) ומצלא ומודא קדם אלהיה.

ויהי בבקר והנה היא לאה מקרא זה מלמדנו צניעותו של יעקב שלא ריבה דברים אפילו עם אשתו שאלו דבר עמה היה מכירה בקול שהרי כבר דר עמה שבע שנים. וא״ת והא היו לה קדושי טעות דהוא סבור שהיא רחל, וי״ל משידע שהיא לאה בעל לשם קדושין.

ויהי בבקר וגו'. בבקר הרגיש שהיא לאה ולימד על צניעותו של יעקב שלא ריבה דברים באשתו שאם הרבה היה מבין בקולה ובדיבורה או שמא לא הרבה לדבר עם רחל מתחלה קודם שנשאה עד שיכיר קולה:

ויהי בבקר. טעם אמרו לשון צער, יגיד על אשר נצטער אותו צדיק על מניעת רחל ממנו.

והנה הוא לאה. טעם שכתוב הוא בוא״ו, לרמוז דבריהם זכרונם לברכה (בראשית רבה ע:יב) שהיו אנשי המקום מרננים בלילה ואומרים ״היא לאה״, ובבקר הכיר הדבור ההוא שהעירוהו אנשי המקום כי לאה היתה, גם ידיק תיבת ״והנה״ על נכון.

מה זאת עשית וגו׳. צריך לדעת כונתו בקובלנות ״מה זאת״, ואם על הרמאות, הרי הוא אומר ״ולמה רמיתני״, זה יגיד כי לבד הרמאות קדם לו עוד דבר מגנה.

אכן יעקב יקבול על שני דברים: האחד על המעשה שנתן לו לאה במקום רחל, והשני שעשה הדבר בדרך רמאות. ומגלה דעתו בזה שלא היה מקפיד כל כך אם לא היה עושה רמאות זה, והיה עובר עליו הדרך באלמות ורשע ממה שעשה לו הרמוי. וטעם הקפדתו לצד מה שיצא לו מזה בטעותו, שנתכון אל רחל והיתה לאה, ויצא מזה דברים בלתי הגונים, וכמו שפרשתי בפסוק ״ויהי בערב״ (בראשית כט:כג), והצדיקים יקפידו למה שנוגע אל הרוחניות ביותר.

עוד יכון באמרו ולמה רמיתני, כי יש בזה גנאי ליושבת בחיקו שתהיה נשואה בדרך רמאות, וזה ירחיק חבוב הזווג, ולצד כי החליט בדעתו שבודאי תהיה לו תמיד לאשה הקפיד על זה.

עוד נתחכם בדברו כדברים האלה, לצד שראה כי מה שהיה היה ואין תרופה לאשר נעשה, כי אין מן המוסר לטעון חזרה. והסכים בדעתו לקחת גם את רחל, לזה לא היה מפליג בהפרש שבין לאה לרחל, שחש כי יגדיל לבן בעבודת רחל יותר, ויאמר אליו נעשה תנאי מחדש, וירצה לקחת יותר משבע שנים. לזה אמר ולמה רמיתני, פירוש למה עשה הדבר בדרך רמאות, כי היה יכול להתרצות בלאה בלא אמצעות הרמאות, כי כולן שוים לטובה.

הלא ברחל עבדתי עמך. ומדוע לא נתת אותה לי:

ולמה רמיתני. לבעול אשה שלא בידיעתי וה״ז בעילת זנות:

מה זאת עשית לי, שאלו שתי שאלות. א] הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה לא נתת לי את רחל, ב] ולמה רמיתני ונתת לי את לאה שאיני חפץ בה: