בראשית כט, יז

ועיני לאה רכות. שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן:

תאר. הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיה מד יג) יתארהו בשרד, קונפ"ס בלע"ז:

מראה. הוא זיו קלסתר:

וְעֵינֵי לֵאָה יָאֲיָן וְרָחֵל הֲוַת שַׁפִּירָא בְרֵיוָא וְיָאֲיָא בְחֶזְוָא

וְעֵינֵי לֵאָה הֲוַון צִירְנַיְיתָן דִבַכְיָא וּבָעֲיָא מִן קֳדָם יְיָ דְלָא יַזְמָן לָהּ לְעֵשָו רַשִׁיעָא וְרָחֵל הֲוַות יָאַיָא בְּרֵיוָא וְשַׁפִּירָא בְּחֵיזְוָא

וְעֵינֵי דְלֵאָה הֲוָון רַכִּיכַן עַל דַהֲוַת בַּכְיָא וּמַצְלָא דְלָא תִיסוּק בְּמַזְלֵיהּ דְעֵשָו וְרָחֵל הֲוָת יָיָא בְּרֵיוָא וְשַׁפִּירָא בְּחֶזְוָא:

רכות. כמשמעו ויש שואלים למה היו כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות. ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף:

יפת תאר. כמו ותאר לכם הגבול. כל אבר כעין והאף והפה יפה:

ומראה הכל יפה. או מראה על עין הפנים הנראה:

רכות - נאות וור"ש בלע"ז. וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. ועיניים שחורות אינן רכות כלבנות.

יפת תואר - כמו במחוגה יתארהו דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים.

יפת מראה - לבן ואדמדם.

יפת תאר. יפת התמונה מענין ובמחוגה יתארהו:

ויפת מראה. בצבע העור שהיה צח ואדום כי אמנם הצבע הוא מושג לחוש הראות:

ועיני לאה רכות. לשון רך וטוב כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה אבל רחל היתה משובחת ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב וישאנה עשו:

ועיני לאה רכות ג' ריש פסוק. הכא ואידך ועיני ישראל כבדו מזוקן. ועיני רשעים תכלינה. למה היו עיניה רכות לפי שהיתה יריאה שמא תנשא לעשו וכן ועיני ישראל כבדו מזוקן לפי שראה ירבעם ואחאב יצאו ממנו וזה הוא ועיני לאה רכות ועיני ישראל כבדו בשביל ועיני רשעים:

רכות ב' ועיני לאה רכות. אם ידבר אליך רכות. אף על פי כן לא היה אוהב אותה:

ועיני לאה רכות. כתב החכם ר' אברהם ז"ל ובן אפרים אמר כי מלת רכות חסר אל"ף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אל"ף, ע"כ.

ועיני לאה רכות. נותן טעם למה שאל רחל שהיא הקטנה ואם אומר בשביל שרחל יפת תואר הייתי סבור שלאה מכוערת מגיד לך הכתוב שלא היה בלאה שום דופי אלא בעלת תואר ובעלת יופי לא היתה נופלת מרחל רק שעיניה רכות וכשהולכת נגד הרוח קשה לה ולכך היה שולח לבן רחל עם הצאן ולא לאה או שמא לחלוק כבוד לגדולה:

ועיני לאה רכות וגו׳. אין ראוי לספר הכתוב גנאי הצדקת אם הבנים שבטי יה חס ושלום, אלא נתכון להודיע שאין מציאות ללבן להחליפם כי משנית היתה לאה מרחל, כי לאה מלבד שלא היתה יפיפיה אלא שעוד לה שעיניה רכות והוא ענף מכעור הגוף, ורחל לא מלבד שלא היה בה כעור אלא שהיתה יפת תאר ויפת מראה, ומעתה הרי ננעלו בפני לבן אפן הרמאות ובטלו רמאותיו.

יפת תאר ויפת מראה. פירוש שיש שתי בחינות ביופי: האחת בכל פרט ופרט, כמו שתאמר העינים, האף, הרקה, צואר, וצא ולמד ממה שפרט שלמה המלך בשיר השירים; ובחינה שניה היא כללות הפנים וכללות הגוף. לזה אמר ״יפת תאר ויפת מראה״, שהיו פרטיה כל אחד יפה בפני עצמו וגם בדרך התקבצותם יחד.

עוד ירצה יפת תאר כמשמעה, ויפת מראה שהיה לה חן שיתאוה לה כל רואה.

ועיני לאה רכות. ת״א יאין. פירושו נאות והכי פי׳ רשב״ם. והכונה שהיו נאות אבל מפני רכותן לא היתה יכולה לרעות בצאן משום שאור השמש היה מזיק להן:

ג]ועיני לאה רכות, ובודאי יעשה לבן כל התחבולות שיקחה יעקב אחר שהיא בעלת חסרון. ד] מצדשרחל היתה יפת תאר ויעקב אהב אותה וידע שבעבור זה ירצה בעדה שכר הרבה:

ב רצה לומר וכי בא הפסוק לספר בגנות של הצדקת, לכן פירש לפי שהיתה וכו', ומתוך גנותה תלמוד שבחה, ואם תאמר דמשמע דגם לאה היתה יפת תואר אלא שעיניה היו רכות, וא"כ אין זה ההיפך של ורחל היתה יפת תואר וגו', אלא כן היה לו לומר ועיני רחל יפות, וי"ל כיון שעיניה לא היו יפות גם היא לא היתה יפה, כדאמר בגמרא (תענית כ"ד.) כלה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה, ואם כן נופל שפיר עליו ורחל היתה יפת וגו' וק"ל: