בראשית כו, כז

וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מָה דֵּין אֲתֵיתוּן לְוָתִי וְאַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְשַׁלַּחְתּוּנִי מִלְּוָתְכוֹן

וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מַה דֵין אָתֵיתוּן לְוָותִי דְאַצְלֵי עֲלֵיכוֹן וְאַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְתָרַכְתּוּנִי מִלְוַתְכוֹן

מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. הזכיר להם ג' ענינים, האחד מדוע באתם אלי מגרר לבאר שבע שאני בו עתה, השני ואתם שנאתם אותי להצלחתי ולרוב המקנה אשר לי, הג' ותשלחוני מאתכם כלומר מגרר שהייתי מתישב שם שאמרתם לי לך מעמנו.

השיבו על שלשתם, אתה אומר מדוע באתם אלי, ראו ראינו כי היה ה' עמך, כלומר ראה בזריעה ראנו בבארות בכל פעולותיך ראינו הצלחתך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, התרגום מפרש מומתא דהות ביה אבהתנא תתקיים, אבל ר"י פירש המלות בענין אחר וז"ל תהי נא אלה בינותינו שלא נזיק זה לזה וזה הדבר יהיה נעלם בינינו ובינך שלא ידעו העולם שהמלך משביע לאיש אחד שלא יזיקנו ונפל פחדו עליו, ומה שאתה אומר ואתם שנאתם אותי, ח"ו אם תעשה עמנו רעה וגו'. ומה שאתה אומר ותשלחוני מאתכם, ונשלחך בשלום ואם כן מה תרעומות יש לך עלינו, א"ת שמא בארץ גרר היית מצליח ולא כן בשאר ארצות ובשאר מקומות אתה עתה ברוך ה', הלא אתה בבאר שבע ברוך ה' ובכל מקום ההצלחה תבא לקראתך.

ויאמר אליהם יצחק. צריך לדעת איך יענה יצחק למלך ושריו ״מדוע באתם אלי״, כי אין זה מהמוסר. ועוד, סוף מעשיו הוכיחו הפך זה, כי כרת להם ברית. עוד, אחר שאמר ״ואתם שנאתם אותי״, מה מקום להאריך לומר ״ותשלחוני״ וגו׳. ואם הוכחה לשנאה הוא אומר ״ותשלחוני״, היה לו לומר ״כי שלחתם אותי״ וגו׳.

אכן כונת יצחק היא למה שהשכיל כי אין מציאות שיצטרך אבימלך ליצחק בשום אופן, זולת בענין פחדו על נחלתו לבל ישלחו יד בה לצד מתנת האדון. ודבר זה כבר נשבע אברהם, וכמו שהקשינו במקומו למה הלך אליו, ויצחק היה לבו שלם לבל ירע את הברית אשר כרת את אברהם אביו, כי פסק הלכה כהרמב״ם שכל שנדר על דעת חברו צריך להתירו בפניו, פרוש בידיעתו. ואברהם כיון שלא התיר בפני אבימלך השבועה כראי מוצק (איוב לז:יח), שאין הבנים יכולין להתירה עוד. ומעתה אין צרך להם ממנו, ובבחינה זו אמר ״מדוע באתם״, אלא ודאי שאין ביאה זו אלא לצרכי יצחק להטיב לבו ולהשיבו אל המקום. לזה אמר תבת אלי, פרוש ואם הביאה היא לצרכי גם עליה אני דן כי זו רחוקה היא מהאמין כי ״אתם״ וגו׳. דקדק לומר ואתם לומר מלבד כל אנשי העיר גם המלך ושריו שנאתם אותי, ושנאה זו אינה תלויה בדבר, אלא לצד שקנאתם בי ולא יכלתם להניח אותי עמכם בעיר, והוא אמרו ותשלחוני וגו׳. וזו שנאה מחמת קנאה. והנה ידוע הוא כי כל שנאה שהיא תלויה בדבר בטל דבר וכו׳, אבל שנאה מחמת קנאה אינה בטלה עולמית, זולת בהבטל הדבר שבאמצעותו היתה הקנאה. ומעתה לא ישתנה הדעת בכם להסיר שנאתכם ממני.

מדוע באתם אלי. מתחלה הראה להם שאינו נבעת מפניהם וכמו שהראה אברהם לעיל כ׳ ט״ו ע״כ אמר אם רק חברת מריעות באתם לעשות עמדי איזה אהבה תקוו ממני אחר שהראיתם לדעת ששנאתם אותי:

מדוע באתם אלי. ר"ל שבהכרח הביאה הוא או לשלום או למלחמה, ואם לשלום הלא אתם שנאתם אותי, ואם למלחמה הלא ותשלחוני מאתכם, ששם הייתי בידכם להרע לי ואתם שלחתם אותי ולא עשיתם לי רעה בהיותי אתכם, ואיך יתכן שתלחמו עמי בהיותי ברשות עצמי: