בראשית כד, ט

וְשַׁוִּי עַבְדָא יָת יְדֵהּ תְּחוֹת יַרְכָא דְאַבְרָהָם רִבּוֹנֵהּ וְקַיֵּם לֵהּ עַל פִּתְגָּמָא הָדֵין

וְשַׁוֵי עַבְדָא יַת יְדֵיהּ בְּגִזְרַת מְהוּלְתָּא דְאַבְרָהָם רִבּוֹנֵיהּ וְקַיֵים לֵיהּ (עַל) עֵיסַק פִּתְגָמָא הָדֵין

על הדבר הזה - על התנאי שפירש לו אברהם.

וישבע לו על הדבר הזה. נשבע עם כל התנאים שאמר לו אברהם:

תחת ירך אברהם אבל יוסף לא עשה כך מפני כבוד אביו כמו ששנו רבותינו עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו.

וישבע לו על הדבר. פרוש: על בת כנען בהחלט, ועל ארץ מולדתו אם תרצה לבוא עמו.

וישם העבד וגו׳ וישבע לו. ולא פירש הכתוב שנשבע בה׳ אלהי השמים. ומובן שמסתמא הי׳ כן וכמש״כ לעיל כ״א כ״ה. וא״כ גם זה מיותר והי׳ ראוי לכתוב ויעש העבד כן. אלא בא ללמד דשבועה בלי נק״ח אינה שבועה משא״כ שבועה בלי שם הוי שבועה. והכי מבואר בדיוק ברי״ף שם שרק מזה המקרא הוא שלמדו חז״ל דשימת העבד תחת ירך א״א הי׳ במקום נק״ח. ולא ממקרא הראשון. והיינו משום שלפי הפשט אינו ענין לשבועה כמש״כ לעיל ב׳: