בראשית כד, ח

ונקית משבועתי וגו'. וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:

רק את בני וגו'. רק, מעוט הוא בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני, סופו לחזור:

וְאִם לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרָךְ וּתְהֵי זַכָּאָה מִמּוֹמָתִי דָּא לְחוֹד יָת בְּרִי לָא תָתֵב לְתַמָּן

וְאִם לֵית צְבוּת אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַּתְרָךְ וְתִזְדְכִי מִמוֹמָתִי דָא לְחוֹד יַת בְּרִי לָא תָתֵיב לְתַמָן

ונקית משבועתי זאת לא הרשה אותו לקחת לו אשה מבנות כנען אבל שיהיה הוא פטור וה' הטוב בעיניו יעשה ורש"י כתב (רש"י על בראשית כ״ד:ח׳) וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ואם כנענים הם חלילה לו ובאמת שהם מזרע כנען שהכתוב אומר (בראשית י״ד:י״ג) ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר ובבראשית רבה (בראשית רבה נ״ט:ח׳) אמרו אשר לא תקח אשה וגו' הזהירו בבנות כנען ענר אשכול וממרא כי עליהם אמר "אשר אנכי יושב בקרבו" כי הוא לא היה יושב בכל הכנעני כי עמים רבים היו אבל הזהיר על אלה בעלי בריתו וכל שכן על האחרים אבל ונקית משבועתי שיהיה הוא פטור ואברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהם וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים ויתכן כי "משבועתי זאת" רמז למה שאמר ולקחת אשה לבני משם כי אולי היתה השבועה על הכל ולא ירמוז לאשר אמר לו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וזה טעם "זאת" ולכך אמר העבד ואפנה על ימין או על שמאל (בראשית כ״ד:מ״ט) ולא אמר "אשובה לי":

לא תשב שמה. שיעמוד בארץ ישראל. וטעם לא תשב בעבור אברהם שהוא העיקר:

ונקית משבועתי זאת. זאת משמע מיעוט לומר דמשבועה דכי אל ארצי ואל מולדתי תלך תהי נקי אבל משבועה דלא תקח אשה לבני לא תנקי ולפי זה צ"ל דענר אשכול וממרא לאו כנעניים היו:

רק את בני לא תשב שמה. ואע"פ שמעולם לא בא לשם נופל נמי על יצחק לשון שיבה מפני אליעזר שהיה הולך עמו ולו יהיה שיבה גמורה שכבר היה לשם. וכן ברות המואביה השבה עם נעמי משדי מואב ואע"פ שרות לא היתה מעולם לשם קורא לה לשון שיבה מפני נעמי ההולכת עמה:

רק את בני פרש״י בני אינו חוזר וכו׳ לפי שהוא עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לו.

לא תשב שמה איני רוצה שיצא מארץ אחוזתו שנתן לו הקב״ה.

ונקית משבועתי. שאני משביעך אלא שתלך שם ותעשה מה שתוכל:

רק את בני לא תשב שמה. איני רוצה שיצא מארץ ירושתו שנתן לנו הק':

ואם לא תאבה האשה. יקח לו מאשר ימצא:

ונקית משבועתי זאת. פרוש: מקיחת אשה לבנו מאת מולדתו, אבל משבועת קיחת בת כנען במקומה עומדת, שהוא דבר התלוי בידו.

רק את בני וגו׳. לא השביעו על דבר זה, ואין זה אלא תשובה לאמרו ״ההשב אשיב״ וגו׳:

ואם לא תאבה האשה. אחר שתקדש אותה.

ללכת אחריך. למדינה שלא ידעה מעולם אלא אחריך.

ונקית משבועתי זאת. של לקיחת אשה. כי אתה עשית את שלך:

רק את בני לא תשב שמה. אין הכונה שלא ישב בפועל את יצחק לשם כי היאך יביא אותו בע״כ. אלא הכונה שלא יפרש בשעת קידושין ע״מ שיבא יצחק לשם ונמצאו כשיסרב אח״כ בדבר יהי׳ חילול ש״ש ויאמרו דשינה מתנאו. דסבורים שמסתמא העבד מדעת רבו התנה. ותו דבזה תהיה מותרת לאחר. אחר שלא יקיים יצחק את התנאי. אלא לא יפרש כלל וילך לו. והאשה בע״כ תהי יושבת עגונה עד שתבא ליצחק. ואע״ג דבב״נ לא נהגו דיני קידושין רק בעולת בעל. מכ״מ מי שהיתה מיועדת ליצחק נהגו בה מנהג ישראל שהרי למדין מכאן דיני אירוסין לשיטת תלמוד דילן כתובות פ״א. ולשיטת הירו׳ שם שהיה ברכת נשואין ע״כ הי׳ קנין אליעזר עמה כעין חופה אע״ג שלא בעלה וכדת ישראל. וע׳ מש״כ הרמב״ן פ׳ אמור בפ׳ מגדף הוכחה לזה מדאי׳ בקידושין די״ח ודלמא ישראל מומר שאני. איך שאברהם הזהיר אותו לקשרה ליצחק וממילא תהי מוכרחת ללכת אח״כ והדבר מובן שאם יפרש בשעת קיחה שתצא לא״י יותר טוב. וכן ראה אליעזר שההצלחה מפזזת לפניו והי׳ בטוח שגם ע״ז האופן יתרצו:

ואם לא תאבה. ר"ל שאז א"א שהיא לא תרצה לצאת אל הארץ הזאת, כי כשהיא בת זוגו של יצחק בודאי תצא אל הארץ, רק שיוכל להיות שלא תאבה ללכת אחריך, שהגם שתאבה בארץ הזאת לא תרצה ללכת עם עבד, אז ונקית משבעתי זאת, ר"ל השבועה השנית מ"ש ולקחת אשה לבני (לאפוקי השבועה הראשונה שלא יקח מבנות הכנעני ממנה לא ינקה). רק את בני לא תשב שמה גם באופן זה, כי בתחלה אמר פן תשיב את בני שמה היינו שישאר שם איזה שנים, כי זה תשובה עמ"ש אליעזר שלא תרצה ללכת אל הארץ הזאת, שאז יצטרך יצחק לגור שם כמה שנים, ועתה שמדבר על אופן שתרצה לצאת אל הארץ הזאת רק שלא תאבה ללכת אחריך, שתרצה שיצחק יבא לקחת אותה לארץ כנען ולא יצטרך להיות שם רק יום אחד, הזהירו גם ע"ז רק את בני לא תשב שמה אף על יום אחד:

ד מדכתיב (לעיל פ' ג') אשר אנכי יושב בקרבו, א"כ משמע דמהכנעני היושב בקרבו ציוה שלא ליקח דהיינו מבנות ענר אשכול וממרא דהיו בעלי בריתו, וא"כ ממילא נמי הא דכתיב הכא ונקית משבועתי אם לא תאבה ללכת וגו', קאי נמי על ענר אשכול וממרא: