בראשית כד, יח

ותרד כדה. מעל שכמה:

וַאֲמֶרֶת אֵשְׁתְּ רִבּוֹנִי וְאוֹחִיאַת וַאֲחֵיתַת קוּלְתַהּ עַל יְדַהּ וְאַשְׁקְתֵהּ

וַאֲמָרַת שְׁתִי רִבּוֹנִי וְאוֹחִיאַת וַאֲחִיתַת לְגִינְתָא עַל יָדָהּ וְאַשְׁקִיתֵהּ

ותאמר שתה וגו׳. פירוש: כנגד שאמרת גמיאה מעט – שתה כחפצך. ולא שישתה הוא בידו, אלא היא תטרח במצוה להשקות צמא למים. ״ותמהר ותורד כדה על ידה״ כדי שלא יטרח הוא בשאת הכד לשתות. ואמרו ותשקהו פירוש: מלבד שלא טרח לשאת הכד, עוד לה שהיתה טורחת לקרב לפיו המים שלא יצטרך הוא אפלו להטות הכלי.

וטעם שלא אמרה תכף ומיד ״גם לגמליך״ וגו׳ – לתוספת ותרנות נתכונה הצדקת, שאם היתה מקדמת לומר ״גם לגמליך״ וגו׳ קודם שישתה הוא, יש מקום לו למהר להקל טרחה כיון שעוד לה טרחת הגמלים, מה שאין כן קודם שתודיעהו יחשוב כי הוא זה כל הטורח וישתה כחפצו לאט לאט, ואחר ששתה תכף אמרה ״גם לגמליך״ וגו׳.

שתה אדני. לא גמיאה מועטת מעל הכתף אלא שתי׳ כפי הצורך ע״כ הורידה הכד: