בראשית כד, יז

וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המים לקראתה:

הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז:

וּרְהַט עַבְדָּא לִקְדָמוּתַהּ וַאֲמַר אַשְׁקִינִי (נ''י אַטְעֵמְנִי) כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְתִיךְ

וּרְהַט עַבְדָא לִקְדָמוּתָהָא וַאֲמַר אַטְעִמְנִי כְּדוֹן קַלֵיל מוֹי מִן לְגִינִיתִיךְ

וירץ העבד לקראתה לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ד:י״ז) לפי שראה שעלו המים לקראתה ובבראשית רבה (בראשית רבה ס׳:ה׳) ותמלא כדה ותעל כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו אמר לה הקב"ה את סימן ברכה לבניך נראה שדקדקו כן מלשון ותמלא כדה ותעל שלא אמר "ותשאב ותמלא" ונעשה לה הנס בפעם הראשונה כי אחרי כן כתוב "ותשאב" והעבד כשספר להם אמר (בראשית כ״ד:מ״ה) ותרד העינה ותשאב אולי לא יאמינו:

הגמיאיני, הפרוש המדויק של הגמיאיני (בערבית): אג'ועיני (השקיני מעט מים). ואם אתה מתכוון לפעולה (לשתייה) יותר מרובה אתה אומר השקיני.

גם לגמליך אשאב, נראה שכך היה המנהג להשקות את האורח ואת בהמותיו. ותרגמתי ותער כדה אל השקת (ואכפת ג'רתהא), שתי האותיות האלה כשהן סמוכות יש להן שבע הוראות: שם אדם, ככ': ער בכור יהודה: שם מקום, ככ': עיר התמרים; יקיצה, ככ': ולא יערו משנתם; השפעה, ככ': ויער ייי את רוח; גילוי, ככ': כי עתה יעיר אליך, הרקת דבר ממקום למקום, ככ': ויערו את הארון וישאוהו וישבוהו אל מקומו; ערטול ככ': ערו ערו. ומה שנאמר ותשאב לכל גמליו אין זה זלזול בכבודה כי ד' שמושים אינם זלזול למשמש, אלא כבוד ויקר: עבודת אלהים, כמו שאמר משה לקרח: המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל וגו'; שמוש אב ואם, כמו שאתה יודע על השתדלות עשו ויעקב לשמש את יצחק; שמוש התלמיד לרב, כנאמר אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו; ושמוש אדם לאורחיו ככתוב: והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו.

הגמיאיני נא מעט מים לא אמר השקיני לומר שאינו שואל אלא מעט מאד ואח"כ שתה מים הרבה פעמים רבות מעט מעט וזהו שאמר ותכל להשקותו לומר שנתעכב בשתייה וזה עשה כדי לעיין בה היטב כשהיה שותה וזהו שאמרו בב"ר משתאה מוצץ ומביט בה פירשו משתאה מלשון שתייה אלא שהיה צריך לומר שותה ואמר משתאה מוצץ ואינו שותה או שותה מעט מעט שלא היה לו תאוה לשתות אלא לעיין בה אמר הגמיאיני ואמר מכדך לומר שהיה כד שלה טהור ונקי מאד יותר מכדי הנערות האחרות מצד נקיותה:

הגמיאיני נא וגו׳. הנה המעיט ממה שהתנה לשאול, כי הוא אמר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ועתה אמר הגמיאיני פירוש לשון גמיעה, גם אמר מעט, גם לא אמר שתטה היא כדה להשקותו כאשר התנה. טעמו הוא על פי דבריהם זכרונם לברכה (בראשית רבה פ:ס) שראה שעלו המים לקראתה, וסימן זה הוא מובהק שאינו מצוי בבנות הכנעני כי אם בזרע ברוך וקדוש כאברהם, גם מזלו הראהו כי היא זאת, לזה היה ירא על התנאים שהתנה שמא לא תקיים אותם ונמצא הוא מפסיד מבקשו על ידי תנאו, לזה היה ממעט בכל האפשריות בתנאיו כדי שיהיה נקל בעיניה לעשותם.

הגמיאיני נא. ולא אמר לה הטי כדך. כי אחרי שירדה לתוך העין ע״כ שאבה הכד מלאה. ושוב לא הי׳ צריך להטות הכד לצורך גמיאה. אלא שתניחהו לגמוא מן הכד בעודה על הכתף:

וירץ. והנה נתקיים הסימן בכל פרטיו שהורידה כדה על ידה ולא א"ל שהוא ישתה מן הכד שעל שכמה, וכן שאמרה לשאוב גם לגמליו כנ"ל:

ח דקשה לרש"י למה נאמר לקראתה כיון שכבר מלאה הכד ועלתה מן הבאר, היה לו לומר וירץ אחריה, שהרי גם העבד היה עומד על הבאר אצלה, כדכתיב (לעיל פ' י"ג) הנה אנכי נצב על עין המים, אלא לקראתה הכי פירושו שרץ העבד אחריה בשביל שהמים עלו לקראתה, כן מצאתי בשם מהר"ר אברהם מפראג. ומהרש"ל פירש וזה לשונו ונראה שכך הוא הפשט לא היה עומד אצל המעיין ממש אלא רחוק ממנו, ורש"י דייק מדכתיב וירץ העבד וגו', עבד דכתב קרא למה ליה דהא כל הענין משתעי ממנו, וכמו שכתוב לקמן (פ' כ"א) והאיש משתאה וגו', ויאמר בת מי את (פ' כ"ג), אלא בעבור שהיה עבד אברהם וידע שאברהם הורגל באלו נסים כדלעיל (כ"א כ"ט-ל' וברש"י שם ד"ה כי) גבי שבע כבשות האלה, היה רץ לקראתה ואמר ראויה היא לבית אברהם, שהרי המים עולים לקראתה כמו לאברהם עכ"ל: