בראשית כ, ו

ידעתי כי בתם לבבך וגו'. אמת שלא דמית מתחלה לחטוא אבל נקיון כפים אין כאן:

לא נתתיך. לא ממך היה שלא נגעת בה אלא חשכתי אני אותך מחטוא, ולא נתתי לך כח, וכן (לקמן לא ז) ולא נתנו אלהים, וכן (שופט' טו א) ולא נתנו אביה לבוא:

וַאֲמַר לֵהּ מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּחֶלְמָא אַף קֳדָמַי גְּלִי אֲרֵי בְּקַשִּׁיטוּת לִבָּךְ עֲבַדְתָּ דָּא וּמְנָעִית אַף אֲנָא יָתָךְ מִלְּמֶחְטֵי קֳדָמָי עַל כֵּן לָא שְׁבָקְתָּךְ לְמִקְרַב לְוָתַהּ

וַאֲמַר לֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ בְּחֵילְמָא אוּף קֳדָמַי גְלֵי אֲרוּם בְּקַשִׁיטוּת לְבָבֵךְ עָבַדְתְּ דָא וּמְנָעִית אוּף אֲנָא מִלְמֶחֱטֵי קֳדָמַי בְּגִין כֵּן לָא שְׁבַקְתִּיךְ לְמִקְרַב לְגַבָּהּ

לנגוע. לגעת. כמו לנטוע ולטעת וכלם הם שמות פועל:

ובדרך דקדוק והשערה, מילת "מחטוא" נכתבת בשלושה אופנים: מחטו, מחטא, מחטוא, וזה כנגד שלוש מדרגות שבחטא, קל, בינוני וחמור. הקל, כגון של אבימלך, שהרי אפשר היה על ידי גירושין, כמו שביארנו, ולפיכך נכתב 'מחטו', והבינוני כשל שמואל, לולא ביקש רחמים על העם, ומפני כך כתוב שם: "חלילה לי מחטא ליי", והעוון החמור – לשנות משפטי ה' ולדבר עליו סרה, ולפיכך כתוב: "אשמרה דרכי מחטוא בלשוני". ובאופן זה נאה לומר בדרך השערה בכתיבת סלו, סלא, סלוא, בשלוש מדרגות, באשר תהיה מדרגת כל אחד מהם גבוהה משל חברו. ואומרו 'כי נביא הוא', אינו נתינת טעם להחזרת האשה, אלא נימוק למה שאמר 'ויתפלל בעדך', כלומר: מפני שהוא נביא תפילתו נשמעת, ככתוב "ואם נביאים הם ואם יש". ואומרו: דע כי מות תמות (הכוונה) בעצירת רחם, כמו שיפרש אחרי כן 'כי עצר יי', באיום והתראה, לא בפועל. ומסתבר שסיבת מה ש'יראו האנשים מאד' הוא מאורע סדום שחל לפני זמן לא רב, ואולי עוד לא שקט בה העשן, ואפשר שבשביל כך קדם ואמר: והנה עלה קיטור הארץ. ואמירתו לאברהם: מה עשית לנו ומה חטאתי לך היא להגדלת החטא, כי לא ידע את הסוד על דבר הגירושין. והוסיף: ומה חטאתי לך, כאילו אמר: לו גם חטאתי לך, לא היית רשאי לגמול לי רעה בסיבת פשעי, ואברהם לא ענהו על כך, כי לא היתה פה שאלה. וכשאמר לו: 'מה ראית' (בשאלה) השיב לו. ואומרו 'וגם אמנה' (וג'), מוכיח, שקרובת האם היתה יותר חמורה, בעיני האנשים, מקרובת האב, והחוש מחייב כך, כי לגבי האם הרי רואים שהיא מעוברת ט' חודשים, ויולדת בצרחה, והשכנים מתאספים, והיא יונקתו ומגדלתו, ואילו האב אינו ידוע אלא בהגדת האם. ובדרך זו נוהגנו בגויים שהתיהדו, כי אמגושי שהתיהד עם אשתו שהיא אחותו מאמו, לא מאביו או דודתו שהיא אחות אמו מן האם, לא מן האב, אנו מפרישים אותם זה מזו, אבל בדודתו מצד האב לא, שהרי (אפילו) אשת אביו עצמה מותרת לו, וזה מפני שאבהות אינה ידועה בחוש, אלא בהגדת האם, והתורה לא האמינתה, מפני שהיא גויה.

גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך וגו׳ לרבות נקיון כפים.

על כן שהיה רצוני לחשוך אותך מחטוא לי לא נתתיך לנגוע אליה.

[מחטו חסר אל״ף].

ואחשוך גם אנכי. סייעתי לבא לטהר:

ויאמר אליו האלהים וגו׳. הסכים לו על דבריו כי לא נתחיב מיתה על אשר עשה כי בתם לבבו, אך על נקיון כפים לא הסכים. ואולי שהגם שהוא לא גזל, עם כל זה אלמות המלכות היה באמצעות, והגם שאינה גזלה שיתחיב עליה, עם כל זה נקיון כפים אינו. או לצד שבדברי ה׳ לא היה מקום לטעות בו, אלא אבימלך היה מצדד כל צדדי הספקות, לזה לא הצרך לומר לו ״ובנקיון״ וגו׳.

ואמרו ואחשך וגו׳. נתכון לפרש לו כונתו, כי מה שאמר לו ״הנך מת״ וגו׳ לא על מה שעבר, אלא אם לא יחזיר ויקרב אליה ימות, ולזה התרה בו קודם וחשך אותו במה שהודיעו כי היא בעולת בעל.

מחטוא לי. ופרוש לי שהגם שאם לא היה מודיעו והיה נכשל לא היה החטא מחיבו מיתה לאבימלך, אף על פי כן לגבי האלהים יש לו דבר הקפדה, בין לסבת המעשה שישכב אשת איש והיא זמה, ועוד לצד שרה ואברהם שגנאי הוא להם והם ידידי עליון, לזה דקדק לומר תבת לי.

ואמרו על כן וגו׳, פרוש: לצד היות הדברים בסדר זה הוא שבאתי להודיעך למנוע עצמך ממנה, אבל זולת זה פרש שאם היית יודעה בעולת בעל ולקחת אותה הייתי הורגך, שהקדוש ברוך הוא דן על מחשבת גוים הרעה ומצרפה למעשה. ולדבריהם זכרונם לברכה (בראשית רבה נב:יג) שאמרו מלאך דחפו מעליה, ידיק הכתוב על נכון אמרו לא נתתיך לנגע אליה.

ויאמר וגו׳ בחלום. מזה נראה כי טענת אבימלך היה בהקיץ אחר דבר ה׳. ואח״כ בא שנית מאמר ה׳ בחלום:

כי בתם לבבך. זאת אמת שמתחלה אין עליך חטא. אבל בסוף כשאמרה כי היא א״א לא בנקיון כפים פרשת ממנה כי אם.

ואחשך גם אנכי אותך מחטא לי. היה לזה סיוע מן השמים כענין הבא לטהר מסייעין אותו:

על כן לא נתתיך לנגוע אליה. מנעתיך מנגוע בה ממש כדי שלא תבוא לתוקף יצה״ר שאז היית מחליט לבוא עליה. ושוב לא היה סיוע מן השמים. משא״כ עד שלא באת לתוקף התאוה והיית בכלל בא לטהר עדיין והייתי מסייע אותך. והוא דרך הקב״ה להזהיר מרחוק שלא יבא לידי עבירה. [וע׳ בפ׳ בלק שהזהיר הקב״ה את בלעם לעמוד מרחוק שלא יבא לידי חטא] וא״כ אינך צדיק כאשר אתה אומר שהרי נצרכתי לשמור אותך שלא תבוא לתוקף יצה״ר:

ויאמר אליו גם אנכי ידעתי, מה שאתה אומר שהיה בתם לבבך שהיית שוגג, זאת ידעתי גם אני, ולכן ואחשך, ר"ל כי הבחירה חפשיית, ובכ"ז אם האדם מתכוין לטובה יעזרהו ה' בל יכשל, כי לעומת מחשבתו הטובה תבא לו עזר ממרום למנוע אותו מחטא, אמנם לא היה בנקיון כפים, כי אתה היית מוכן לחטוא רק אנכי חשכתי בעדך, ולא עכבתי רק מחטוא לי, שהוא מאיסור א"א שהוא חטא נגד המקום, אמנם מחטא גזל שהוא נגד אברהם לא נקית, כי תיכף שלקחת אותה בחזקה נתחייבת מיתה, ואין היתר למלך לקחת נשים בחזקה, וא"כ לא נקית לא מאיסור גזל, שמה שאתה חושב שהמלך רשות בידו לעשות זאת הוא טעות, ולא מאיסור א"א כי היית מוכן לחטוא, לפ"ז היה בתם לבבךלא בנקיון כפיך:

נ ר"ל דהיה לו לומר גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך ובנקיון כפיך עשית זאת כמו שאמר אבימלך בעצמו:

ס וא"ת סוף סוף הא נקי מן החטא שהרי לא עשה העבירה, וי"ל כך אמר הקב"ה נקיות החטא לאו ממך הוא כאשר אמרת, אלא ממני הוא, כי אתה היית שוכב עמה אף אם הגידה לך שהיא אשתו: