בראשית יג, יד

אחרי הפרד לוט. כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:

וַיְיָ אֲמַר לְאַבְרָם בָּתַר דְאִתְפָּרֶשׁ לוֹט מֵעִמֵהּ זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחֲזֵי מִן אַתְרָא דְאַתְּ תַּמָן לְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדִינְחָא וּלְמַעֲרָבָא

וַיְיָ אָמַר לְאַבְרָם בָּתַר דְאִתְפְּרַשׁ לוֹט מִנֵיהּ זְקוֹף כְּדוֹן עֵינָךְ וְתֶחֱמֵי מִן אַתְרָא דְאַנְתְּ תַּמָן לְצִיפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדִינְחָא וּלְמַעַרְבָא

אחרי הפרד לוט. ולא אמר זה בהיות לוט עמו פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול:

צפונה ונגבה וקדמה וימה וליעקב אמר ימה וקדמה וצפונה ונגבה. לאברהם התחיל להראות זכות הקרבנות שנשחטים בצפון וליעקב הראה שבזכותו יעברו הים והיינו דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ישראל סבא:

אחרי הפרד לוט. למדך הכתוב שלא בא אליו דבור השכינה עד שנפרד מחברתו של רשע:

וה׳ אמר, אחרי הפרד לוט מעמו לא כוונת יפה, אם כוונת שדי לך במה שחלקת עם לוט.

אחרי הפרד לוט מעמו שלא יהא ללוט טענה על אברהם אני חבירך ויהיה לי חלק עמך בארץ.

אחרי הפרד לוט מעמו. מפני שאמר ללוט הנה כל הארץ לפניך כלו' איני מעכב לעצמי רק מקום דירתי כאדם שאומר איני שלי רק מקום דירתי בלבד אני מעכב ממך לפיכך אמר לו הק' הנה כל הארץ לפניך אשר אתה רואה לך אתננה ולא תאמר אפי' היא שלי איני צריך רק למקום דירתי כלה צריכה לך כי לא יספוק עפר הארץ למנות זרעך:

וה׳ אמר וגו׳. טעם שלא התחיל לומר ״ויאמר ה׳ אל אברם אחרי״ וגו׳, יכון לומר להיות שאמר הכתוב ״ויאמר אברם אל לוט וגו׳ הפרד נא״ וגו׳ והפריד רשע מעליו, מוסיף הכתוב לומר שגם ה׳ היה יושב ומצפה אל הדבר, ותכף ומיד שנפרד הרשע דבר אליו והראהו את הארץ. והוא מה שאמר לו (בראשית י״ב:א׳) ״אשר אראך״ וכמו שפרשנוהו במקומו:

וראה מן המקום. טעם שהצרך לומר מן המקום אשר אתה שם, כאן עשה לו נס עצום שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב למזרח ממקום אחד מבלי שיצרך לסובב.

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. פרש״י כ״ז שהיה הרשע עמו פירש ממנו הדבור ומקשים כאן והלא כבר נאמר וירא ה' אל אברם והיה לוט עמו. ונ״ל שלא קשה מידי, כי בהבטחה ראשונה נאמר לזרעך אתן את הארץ. והבטחה זו היא שעמדה לרועי לוט, להטעותם ולומר כל הארץ של אברם היא ולוט יורשו וע״כ היו מרעין בהמתם בשדה אחר, ואם לדין יש תשובה על טענתם כי לא זכה בה אברם כל עיקר כי לא ניתן הארץ רק לזרעו ולא לו ואם כן מסתמא לא יסכים לוט עם רועיו והמה היו רועי בקר ולא מחכמה שאלו ע״ז. אבל בהבטחה זו אמר לו הקב״ה כי לך אתננה. נשמע מזה כי אברם עצמו זכה בארץ. ע״כ לא נאמרה הבטחה זו לאברם עד אחרי הפרד לוט מעמו, כדי שלא יתלה עצמו בהבטחה זהו יותר מבראשונה ויבא לגזול בפרהסיא, לא ישוב מפני כל. ומה שנאמר כי לך אתננה יתבאר בע״ה פרשת וארא באיזו ענין זכה אברם בארץ.

ד״א כי מה שנראה אליו ה', אע״פ שהיה לוט עמו, לפי שעדיין לא הרשיע לרעות בשדות אחרים, כי אולי לא היו לו ללוט עדיין צאן ובקר, אבל אחר שהלך עם אברם נתנו גם ללוט מתנות כמ״ש וגם ללוט ההולך את אברם היה לו צאן ובקר ואמרו רז״ל (ב״ק צג) מי גרם לו זאת הליכתו עם אברם. שמע מינה שקודם שהלך עם אברם לא היה לו צאן ובקר עדיין, עד שבא עמו מצרימה ונתנו לאברהם מתנות וגם ללוט כדי שיסכים על נתינת שרה לו לאשה ואז התחיל לרעות בהמותיו בשדה אחר ואז נעשה רשע, ובעבורו פירש הדבור גם מן אברם כי הגזל גורם סילוק השכינה כמ״ש (תהלים יב ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'.

אחרי הפרד לוט מעמו. דכבר נגזר שכר ללוט עבור שסייע את אברם בצאתו עמו מחרן שיהי׳ חלק ללוט מחלקו של אברם. אך אם לא הי׳ נפרד זמ״ז כל ימי חייו הי׳ נוטל חלקו ממש בתוך הארץ וא״כ לא הי׳ אפשר לומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה. אבל עתה אחרי הפרדו מעמו וישב בקצה א״י נגזר שיהי׳ שכרו סמוך לגבול א״י ולא בא״י ממש. ומש״ה נאמר לו עתה נבואה זו:

מן המקום אשר אתה שם. הוא מיותר אכן לפי מה שפי׳ חז״ל ברכות ד״ו את הכתוב אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳ שקבע מקום לתפלתו ואמר ה׳ כאן שמאותו מקום אשר אתה שם תמיד תראה ברוה״ק עד קצות הארץ. וכן הי׳ במראה סדום כמו שיבואר להלן י״ט כ״ח. ומדלא אמר ה׳ מן המקום אשר אתה עומד. משמע שבאותה שעה שהיה הדבור לא היה עומד שם והיינו שהודיע הכתוב אשר תומ״י אחרי הפרד לוט מעמו ואברהם לווהו על הדרך וברגע הפרדם זמ״ז אמר ה׳ אל אברם שיראה מן אותו המקום שהוא עומד שם תמיד. ראי׳ שלימה זו:

וה' אמר אחרי הפרד לוט מעמו. שתחלה לא רצה שישתתף לוט במתנת הארץ עד שנפרד לוט, אמר לו, שא נא עיניך, כי ממה שא"ל תחלה לזרעך אתן את הארץ הזאת, חשב שכוונתו רק על פלך זה, ולכן לא התהלך בארץ לכל צד, א"ל ה' כי כל הארץ אשר אתה רואה (ונתן כח בעיניו שיראה את כל הארץ) לך אתננה:

ת כמו שמוכח מתוך פירוש רש"י שפירש לעיל (שם) על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם, וזה בא לו מפני שהיה במצרים שהיו שטופי זימה למד מהם, ועוד פירש רש"י (בפסוק יא) הסיע עצמו מקדמונו של עולם, משמע דקודם לכן צדיק היה: