אור החיים על בראשית פרק יג

אל נא תהי מריבה וגו׳. טעם אמרו ביני ובינך, הודיעו כי סופה להיות המריבה גם בין שניהם. והגם שיאמר לוט כי חס ושלום לא יריב את רבו וגאונו ולא יהיה הדבר, אף על פי כן יודה בדבר אשר כבר הוא בין רועיו ורועי אברם, והוא אמרו ובין רעי וגו׳. ואמרו כי אנשים אחים יתבאר על פי דבריהם (בראשית רבה פמ״א) כי רועי לוט היו משלחים צאנם ורועים בשדות אחרים בטענת כי הארץ לאברהם ולוט בן אחיו יורשו, וזה הוא שעור הכתוב ״אל נא תהי מריבה ביני״ וגו׳ במאמר זה שאנשים אחים.

עוד יתבאר על דרך אמרו (תהילים נ:כ) ״תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי״, ופרשו קדמונינו על זה הדרך: ״תשב באחיך בבן אמך״ – שהוא אתה המדבר ״תתן דפי״, והוא אמרו ״כי אנשים אחים״, פרוש: וכשתהיה המריבה ויוגשו לפני שופטי ארץ שהם הכנעני והפרזי שאמר הכתוב בסמוך, אשר ירשיעו שופטי ארץ מהשנים יסובב הפגם גם לאחיו, כי הנושך והנשוך ענושים להיותם אחים.

עוד ירצה, כי להיותם אחים אין לוט ולא רועיו מתנהגים בכבוד הצריך לאברהם, בחשבם כי אין הפרש, מה שאין כן אם היו אברהם ולוט בלתי קרובים, היו נוהגים כבוד באברהם לצד רוממות כבודו אשר גדלו אלהים.

וה׳ אמר וגו׳. טעם שלא התחיל לומר ״ויאמר ה׳ אל אברם אחרי״ וגו׳, יכון לומר להיות שאמר הכתוב ״ויאמר אברם אל לוט וגו׳ הפרד נא״ וגו׳ והפריד רשע מעליו, מוסיף הכתוב לומר שגם ה׳ היה יושב ומצפה אל הדבר, ותכף ומיד שנפרד הרשע דבר אליו והראהו את הארץ. והוא מה שאמר לו (בראשית י״ב:א׳) ״אשר אראך״ וכמו שפרשנוהו במקומו:

וראה מן המקום. טעם שהצרך לומר מן המקום אשר אתה שם, כאן עשה לו נס עצום שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב למזרח ממקום אחד מבלי שיצרך לסובב.

כי את כל הארץ וגו׳. הנה ידוע כי שעור חוש הראות הוא מגבל באדם את אשר ישיג לאור השמש, וכאן עשה לו ה׳ נס שנתקרבו קצות הארץ וראה הכל, ובאמצעות הדבר החזיק בכל הארץ, כי אין לך חזקה גדולה מזו שיעתק צור ממקומו להתקרב לפני אדוני הארץ, ולא ירחיק דעתך דבר זה כי מצינו שקפצה הארץ לעבדו (בראשית רבה פנ״ט) וגם נקפלה תחת בניו (חולין צא:).

קום התהלך בארץ וגו׳. בפרק המוכר את הפרות (בבא בתרא ק.) וזה לשונו: תניא, הלך בה לארכה ולרחבה קנה בה מקום הלוכו, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: לא קנה עד שיחזיק. מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב ״קום התהלך וגו׳ לארכה״ וגו׳, ורבנן, התם משום חביבותא דאברהם וכו׳, כדי שיהא נוח לכבש לפני בניו, עד כאן. הנה לסברת רבי אליעזר, הגם שהחזיק בתלישת הארץ וסמיכתה לפניו כמו שפרשנו בפסוק ״כי את כל הארץ״ וגו׳, אף על פי כן ממה שאמר הכתוב קום התהלך וגו׳, ללמד תורה בא שהליכה הוי חזקה. ולסברת חכמים דמשום חביבותא וכו׳, חזקת הארץ לזכות אברהם זכה מדין הכתוב למעלה, ואין למדין מכתוב זה כי חביבותא דאברהם יכון.