בראשית יב, טו

ויהללו אותה אל פרעה. הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:

וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבָּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדַּבָּרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה

וְחָמוּן יָתָהּ רַבְרְבֵי פַּרְעה וְשַׁבָּחוּ יָתֵהּ לְפַרְעה וְאִידְבָּרַת אִנְתְּתָא לְבֵית מַלְכוּתָא דְפַרְעה

וְאִידְבָּרַת אִתְּתָא לְפַלְטִין דְפַרְעה:

וטעם ויראו אותה שרי פרעה כי כאשר ראו אותה המצרים אמרו ראויה זאת לשרים הגדולים והנה הביאוה אליהם וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה כי מפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפוץ בה מאד ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה היא למלך לשון רש"י (רש"י על בראשית י״ב:ט״ו) וזה דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית י״ב:ט״ו) שאמר ושבחו יתה לות פרעה או שהללוה אל המלך עצמו ושלח ולקחה:

ויהללו. קל הלמ"ד הראשון להקל על הלשון והוא ראוי להדגש וכמוהו ואתפללה בדניאל:

ותקח האשה. מהבנין הכבד הנוסף. ואם לא נמצא והשלם ותושלכי:

ויראו אותה שרי פרעה. והם בטלו מחשבת ההמון:

ותוקח האשה בית פרעה. כלו' לביתו הובאה ולא למטתו כי קפצו עליו מיד יסורין ונגעים עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת ולא הוצרך לפר' בו ולא קרב אליה:

א* דאל"כ היה לו לומר לפני פרעה, או לפרעה: הוכרח לזה, דויראו אותה שרי פרעה מיותר הוא, דמהללוה לפני פרעה ודאי ראוה תחילה, אלא הללוה באותו מעמד תיכף. (דברי דוד):