במדבר לב, ה

וַאֲמָרוּ אִם אַשְׁכַּחְנָא רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ תִּתְיְהִיב יָת אַרְעָא הָדָא לְעַבְדָךְ לְאַחֲסָנָא לָא תְעַבְרִינָנָא יָת יַרְדְנָא

וַאֲמָרוּ אִין אַשְׁכַּחְנָא רַחֲמִין קֳדָמָךְ תִּתְיְהַב אַרְעָא הֲדָא לְעַבְדָךְ לְאַחְסָנָא לָא תַעַבְרִינָנָא יַת יוֹרְדָנָא

ויאמרו יותן. אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים י"א כי את הוא פעול יותן ולא אדע למה זה כי הנה כתוב נעתם ארץ. יחלק הארץ ולא נשא אותם הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו:

[יתן את הארץ הזאת הרי לשון זכר גבי נקבה].

ויאמרו וגו׳ יתן את הארץ וגו׳. הצרך לומר תיבת ויאמרו הגם שהם עודם מדברים ולא היה הפסק לדבריהם, להעירך כי עד עתה היו מסדרים ההצעה שבאמצעותם תתקבל השאלה כדרך שפרשתי למעלה, ומכאן הוא מתחיל מאמר השאלה. ואמרו יתן ולא אמרו תתן, לפי מה שפרשתי כי כח נחלת הארץ היא במלך וכהן וישראל, לזה אמרו ״יתן״, פרוש תהיה הנתינה באפן המועיל, או אם ירצה לתת משה לבדו כמשפט המלך שיכול לתת כמו שכתבתי, או בהסכמת אלעזר והנשיאים כדין חלקת הארץ.

אל תעברנו את הירדן. הכונה בזה על דרך אמרם זכרונם לברכה (בבא בתרא קט:) בפסוק ״והעברתם את נחלתו לבתו״, שהבת מעברת הנחלה ממקומה, כמו כן נתכונו לומר שאם לא יתן להם ארץ המקנה הראויה להם הנה הוא מעביר נחלתם ממקומה.

עוד נתכונו להרים מכשול החשד בהם שבוחרים בארץ זו לצד המנוחה לבל יכנסו לארץ אויביהם, ואמרו שטעם דבריהם אינו אלא לפי שאינם רוצים לנחול בעבר הירדן אלא כאן לצד ההכנה שיש להם, ולא כדי שלא יטריחו במלחמות יושבי הארץ כי אין להם בזה אלא העברה.

עוד נתכונו במאמר אל תעבירנו לומר, כי יש בזה דבר נאות לישראל, שיקלו מעליהם עלם ולא יצטרכו לנחל אותם בארץ.

עוד אפשר שנתכונו לשלול העברתם עם ישראל, כדרך שהתנה עליהם משה לבסוף, וסמכו על הטעם שנתנו בתחלת דבריהם שאמרו ״אשר הכה ה׳״, ואין צרך לעבר כל חלוץ.

לעבדיך לאחזה. שאם לא הי׳ ניתן עה״י לב״ר וב״ג. הי׳ מתחלק א״י לי״ב חלקים. וכל שבט הי׳ לו איזה חלק בעה״י בשביל מרעה. והמה בקשו שתתחלק עה״י אך להם. וא״כ אין להם לילך עתה עוד למלחמה:

ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך עפ"ז בקשו שני דברים: [א] יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה וזה נמשך ממ"ש ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה, [ב] אל תעברנו את הירדן שלא יעברו את הירדן אף למלחמה עם אחיהם אחר שהם לא יקחו חלק בארץ, וזה המשיכו ממ"ש הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל, שהיה הכבוש עפ"י ה' בדרך נס וא"צ שנעבור להלחם אחר שה' הוא הכובש והלוחם: