תהילים פרק ס״ה

תהילים פרק ס״ה עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח. המזמור הזה נאמר על הגלות:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים כמ"ש בסוף שמואל:

2. (ב)לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם־נֶדֶר:

   מצודת דוד:לך דומיה תהלה וגו׳. ר״ל אתה ה׳ השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים: ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א״כ הנדר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה. הַשְּׁתִיקָה תְּהִלָּה לְךָ, לְפִי שֶׁאֵין קֵץ לְשִׁבְחֲךָ; וְהַמַּרְבֶּה בְּשֶׁבַח אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵעַ:

   אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. אֱלֹהִים הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן, (מצאתי ״שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ״ (תהלים סו:ב), לֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אַךְ דֻּמִיָּה תְהִלָּה, וְכִמְדוּמֶּה הַלְלוּהוּ בְּאֵימָה בִּלְשׁוֹן הַלְלוּיָהּ שֵׁם בֶּן שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, מְתֻרְגָּם ״דְּחִילָא״ ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו:ב) ״וְיָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז:טז) וְלָשׁוֹן ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תהלים ב:יא) דּוֹמֶה לָזֶה) דָּבָר אַחֵר לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן אֶת אֲשֶׁר דּוֹמַמְתָּ וְהֶחֱרַשְׁתָּ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה אוֹיְבֶיךָ בְּצִיּוֹן תְּהִלָּה הָיָה לְךָ שֶׁהַיְּכֹלֶת בְּיָדְךָ לְהִנָּקֵם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ אַף:

   אבן עזרא

   לך דומיה תהלה זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.

   ודומיה מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.

   רד"ק

   דומיה. ענין תוחלת, אמר לך מיחלת התהלה שתאמר לך בציון בקיבוץ גליות ולך ישולם בנדר הזבחים שנודרים בני הגלות אם ישיבום האל לציון ישלמו לך שם בבית המקדש:

   נדר. כולו סגול בסוף פסוק כי לא ישתנה:

   מלבי"ם

   לך דומיה תהלה, מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, ולך ישולם נדר, הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי:

   מצודת ציון

   דומיה. שתיקה:

3. (ג)שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ:

   מצודת דוד:שומע תפלה. על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שומע כי בית המקדש בית תפלה נקרא לכל העמים כאשר הזכיר שלמה בתפלתו, על כן יבואו כל בשר עדיך עד מקומך.

   רד"ק

   שומע תפלה. ושם תהיה שומע התפלה כי על הגלות נאמר סתם תפלתי ושם עדיך כל בשר יבואו. ואדוני אבי ז"ל פירש לך לבדך תאות התהלה שמהללים לך אבל מה שמהללים בן אדם בגבורתו או בחכמתו אין התהלה שלימה כי אין התהלה לבן אדם בלא כזב, או הוא לשון שתיקה ר"ל נשתתקה התהלה לך נגד פעליך העצומים:

   שומע תפלה, תפלת כל בשר שומע אתה, מלך בשר ודם יכול לשמוע מן שנים או מן שלשה ואינו יוכל לשמוע מן הכל אבל אתה שומע תפלת כל בשר כאחד וכל אחד מתפלל את שלו:

   מלבי"ם

   שומע תפלה, לעומת מה שבמלך ב"ו רוב המבקשים דבר ממנו יקריבו בקשתם אל שריו, כי לא יבואו כולם לפני המלך, אבל אתה שומע תפלה בעצמך, עד שעדיך כל בשר יבואו כי אתה לבדך שומע בקשתם, ור"ל ששמעת תפלתם על הגשם, והם שלמו לך נדריהם:

   מצודת ציון

   עדיך. אליך כמו תיגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):

4. (ד)דִּבְרֵי עֲוֺנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם:

   מצודת דוד:גברו מני. ר״ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ״ז תכפרם בחסדך:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   דִּבְרֵי עֲוֺנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי. וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְפִּיק לְסַדֵּר כֻּלָּם לְפָנֶיךָ, לְפִי שֶׁהֵם רַב, אֶלָּא בִּכְלָל אֶחָד אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנֶיךָ, שֶׁפְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם:

   אבן עזרא

   דברי קשור וכתוב למעלה שכל בשר יבאו עדיך, כי אתה שומע תפילה ששמעת תפילתי בהתודותי עונותי וכפרת כל פשעינו, וזה המזמור חברו המשורר בשנת בצורת והתפללו אל השם ושמע תפלתם.

   וטעם גברו מני דברי המשורר המתפלל כי אני הודיתי, כי הייתי רב עונות ואני ועמי פשענו, על כן באה צרת הבצורת.

   רד"ק

   דברי עונות גברו מני. לשון יחיד:

   פשעינו אתה תכפרם. לשון רבים, כי על בני הגלות ידבר לשון רבים. עונות שגברו ממנו ופשעינו כמו כן אתה תכפרם כי הם האריכו אותנו בגלות כי אין זולתך לכפר:

   מלבי"ם

   דברי, הוא נוסח התפלה שהתפללו, אמרו, הגם שאנו חוטאים ובלתי ראויים, הן העונות אשר גברו מני דבריהם הוא שפשענו אתה תכפרם, מצייר כאלו העונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם והאדם אין יכול להתגבר עליהם, הם עצמם ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר הפשעים, והמליצה, שאחר שכח העונות חזק יותר מכח האדם, ר"ל שהאדם בטבעו מוכן אל החטא וקשה לו להתגבר על העון הנטוע בטבעו, וא"כ העונות בעצמם אחר שהם גברו מני בטבע דבריהם הוא שראוי שתכפר פשעינו, כי אתה ידעת את יצר האדם ורוע טבעו:

5. (ה)אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ:

   מצודת דוד:אשרי תבחר. אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אַשְׁרֵי. מִי אֲשֶׁר תִּבְחַר וּתְקָרֵב, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרֶיךָ:

   נִשְׂבְּעָה בְּטוּב. שֶׁבְּבֵיתֶךָ וּמִקְּדֻשַּׁת הֵיכָלֶךָ, שֶׁשְּׁכִינָתְךָ שׁוֹרָה שָׁם:

   אבן עזרא

   תבחר בחסרון מלת אשר, כמו: לכל יבוא גבורתך וככה הוא אשרי, אשר תבחר בו ותקרב שישכן חצריך.

   וטעם נשבעה תענוג הנשמה בעבודת השם בבית המקדש וישרת בטוב גם אחרים עמו, בטוב קדוש היכלך.

   והטעם בטוב הכבוד שהוא הקדוש.

   ויש אומרים: בטוב ביתך אתה הקדוש בהיכלך.

   רד"ק

   אשרי. מי שיגיע לזמן הישוע' אותו שתבחר בו ותקרב אותו אליך להעלותו מהגלות ויזכה שישכון בחצריך:

   נשבעה. אמר על אותם שיהיו אז בעת הישועה נשבעה בטוב ביתך כלומר בכבוד שישכון שם במקום המקודש שבהיכלך והוא הדביר ששם הכבוד:

   מלבי"ם

   אשרי, ואחר שלפי הטבע קשה לו לאדם להתגבר על יצרו וצריך לזה עזר אלהים כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, א"כ אשרי מי שתבחר ותקרב אותו עד שיוכל לשכן חצריך ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, וא"כ מבקשים אנו נשבעה מטוב ביתך, שלא תמנע טובך מאתנו ותריק הגשם בעתו, וגם נשבעה מקדש היכלך, להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך עד כאן נוסח התפלה, מעתה יספר מענה ה' על זאת:

6. (ו)נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל־קַצְוֵי־אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים:

   מצודת דוד:נוראות בצדק. בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו: מבטח. הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ. בְּצִדְקָתְךָ תַּעֲנֵנוּ, לַעֲשׂוֹת נוֹרָאוֹת בַּגּוֹיִם:

   מִבְטָח. אַתָּה וּמָנוֹס לְכָל יוֹשְׁבֵי קַצְווֹת אֶרֶץ, מִקְּצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֵהוּ:

   וְיָם רְחוֹקִים. אֲפִלּוּ לָרְחוֹקִים שֶׁבַּיָּם אַתָּה מִבְטָח, שֶׁבְּכָל מָקוֹם מֶמְשַׁלְתְּךָ:

   אבן עזרא

   נוראות הטעם כאשר יעבוד הגוי את השם ישב בטח בלי פחד אויב ולא רעב. והטעם: כאשר אנו יראים אז תעננו להושיענו.

   וטעם בצדק כאילו כתוב בצדקך או בצדק שעשינו תשובה וכפרת פשעינו. אמר ר' משה: מבטח כל קצוי ארץ - כל אנשי כמו וכל הארץ באו מצרימה ואנשים רחוקים והטעם כי תושיע שהם בקצות הארץ ובים ואין יכולת באדם להושיעם. ולפי דעתי: בעבור היות קצות כל גוף אינם גופות, כמו: בורא קצות הארץ.

   וטעם וים רחוקים בעבור היות חצי כדור הארץ ימים ואמר: רחוקים, בעבור היותם רבים.

   רד"ק

   נוראות. תעננו בנפלאות שתעשה עמנו אתה אלהי ישענו: וקרא הפעולות שהן בפלא והיוצאים מטבע נוראות בעבור כי ה' נורא על בני אדם:

   מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ואתה מבטח כל ישראל הפזורים בקצוי הארץ וקצוי הים הרחוקים מירושלים בך בטחו שתקבצם לירושלים:

   וקצוי שזכר עומד במקום שנים כאלו אמר קצוי הארץ וקצוי הים. ואם יאמרו הגוים איך יתכן שיצאו ישראל מגלו' שהם עם דל ושפל מפוזר ומפורד מי יוציאם מתוכם. וכבר נשקעו בגולה זמן כל כך ארוך. לכך אמר הנה מכין הרים מי שעושה הגבורות והנפלאות האלה יוכל להוציאנו וזכר ההרים כי ההרים הגבוהים מנפלאות האל יתב' לפיכך סמך אותם אל אל שאמר כהררי אל שבהם נראה כחו:

   מלבי"ם

   נוראות, שיעור הכתוב תעננו אלהי ישענו נוראות בצדק מבטח כל קצוי ארץ, שתעננו על תפלתנו ענית אותנו ע"י האו"ת נוראות, תשובה נוראה מאד, (ורומז על מה שהשיב אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים), ענית אותנו תשובה נוראה ואמרת, כי בצדק מבטח כל קצוי ארץ, המבטח של כל העולם תלוי בצדק, שאם יעשו צדק בין אדם לחברו בזה יהיה להם מבטח, (ורומז על מה שנענשו על מה שעשו עולה להגבעונים ונתרצה להם ע"י שעשו צדק לפייס את הגרים, ובמה שהומתו אז זרע שאול היה בזה נוראות שכולם אחזם מורא ופחד):

7. (ז)מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה:

   מצודת דוד:מכין. הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ. שֶׁמַּצְמִיחַ הֶהָרִים, שֶׁהֵם קָשִׁים, בְּכֹחוֹ, וּמְזַמֵּן וּמֵכִין בָּהֶן מְזוֹנוֹת וּמֵכִין מָטָר, כְּדִכְתִיב (תהלים קמז:ח) ״הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים״:

   נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. לְפִי שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר גְּבוּרַת גְּשָׁמִים, אָמַר: נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה:

   אבן עזרא

   מכין בעבור שהזכיר הארץ, הזכיר ההרים בעבור שהם כמו עמודים.

   וטעם נאזר בגבורה שנראתה גבורת השם בהרים הגבוהים שברא, על כן נקראו הררי אל. ולפי דעתי: שהזכיר שהוא מבטח הדבר שאיננו נראה וגבורתו נראית בגופות הגדולות.

   רד"ק

   נאזר בגבורה. כי אינו קונה גבורתו מאחר לעת הצורך אלא מראה גבורתו בכל עת שירצה כי הגבורה אזורו:

   מלבי"ם

   מכין, מוסב על הצדק, הצדק הוא מכין הרים בכחו, כי עליו העולם עומד, וגם שמכינם על ידי טל ומטר ומצמיח הרים חציר, והוא נאזר בגבורה וכחו גדול מאד:

8. (ח)מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים:

   מצודת דוד:משביח. משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ״כ משביח המיית לאומים ההומים:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מַשְׁבִּיחַ. מַשְׁפִּיל, וְכֵן ״וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה״ (משלי כט:יא), ״בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם״ (תהלים פט:י):

   אבן עזרא

   משביח כמו תשבחם משקיט, כדרך: אתה מושל בגאות הים בעבור שהזכיר וים רחוקים.

   וטעם והמון לאומים הנמשלים למים, כמו: את מי הנהר העצומים, והנה השם יושיעם מהבצורת ומהצר.

   רד"ק

   שאון ימים. הוא לשון גלי הים. והוא משביח אותם כלומר משקיט אותם:

   והמון לאומים. וכמו שהוא משקיט שאון ימים כן הוא ישקיט המון לאומים ושאונם וי"ו והמון היא וי"ו ההשואה כלומר כמו זה כן זה:

   מלבי"ם

   משביח הצדק משביח שאון ימים והמון לאומים שע"י הצדק יתהפכו לשבח, ולא יזיקו עד כאן תשובת ה' אל המתפללים שאם יעשו צדק ינצלו מכל רעות בין טבעיות כשאון ימים, בין בחיריות כשאון לאומים, ויתהפך הכל לטובה:

   מצודת ציון

   משביח. משקיט ומשפיל כמו בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ״ט):

   שאון. המיית:

9. (ט)וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֺת מֵאוֹתֹתֶיךָ מוֹצָאֵי־בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין:

   מצודת דוד:מאותותיך. ע״י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ: מוצאי. המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב, היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין. לְךָ אֶת הַבְּרִיּוֹת יוֹשְׁבֵי הַקְּצָווֹת, בַּבֹּקֶר אוֹמְרִים בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת, וּבָעֶרֶב בָּרוּךְ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:

   אבן עזרא

   וייראו יושבי קצוות כנגד בית המקדש.

   מאותותיך והם גבורות המטר, כמו: עושה גדולות עד אין חקר.

   וטעם מוצאי בקר האותות היוצאות הנראות בבקר ובערב, בעבורם ירננו בני אדם והנה יהיה מלת תרנין יוצאה לשנים פעולים. ורבי משה אמר: כי תחלת היום והלילה שסוף זה תחלת זה, הם סבת הרננה.

   רד"ק

   וייראו וי"ו וייראו פתוחה אמר מנפלאות הבורא אותותיו שמראה בכל יום עד שיש לבני אדם לירא ממנו כי אינם מבלתי מנהיג ינהיגם ויסדירם ביום ובלילה והאותות הם מוציאי בוקר וערב. ירח וככבים בלילה ושמש ביום ובהם תרנן ותשמח לב בני האדם או פי' תרנן במוצאי בוקר וערב כי הם מרננים ביציאותם ואתה תרנן אותם כי אתה המוציאים ואמר יושבי קצוות. כי בכל מקום יראו האותות בהם בכל קצוות הארץ אין נסתר ולפי דעתי כי השני הפסוקים האלה על ישראל ידבר אמר משביח שאון ימים אמר מי שמשביח שאון ימים לפני ישראל שבקע להם את הים והעבירם בתוכם הוא ישביח המון לאומים ושאונם ויעלה ישראל מתוכם. ואמר כמו שייראו יושבי קצוות מאותותיך שעשית להם בקריעת ים סוף כמו שאמר שמעו עמים ירגזון כן יראו עוד ממך בקיבוץ גליות ומאותותיך עוד כמו שעשית להם שהיית מרנן לבם במוצאי בקר וערב והוא שהיית מוצא להם עמוד ענן יומם ועמוד האש לילה כן תעשה עמהם בקיבוץ גליות:

   מלבי"ם

   וייראו, מסב פניו אל ה', עתה ייראו היושבים בקצוי ארץ מן אותותיך אשר תרנין מוצאי בקר וערב, ר"ל פאת מזרח וים, שכולם ראו אותותיך ורננו לשמך, ועי"ז התיראו כולם מלפניך, והכונה כפולה על אות הגשמים והעננים, ועל אות הצדק ומשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעי"ז יראו כולם מה' ולמדו מוסר:

10. (י)פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי־כֵן תְּכִינֶהָ:

    מצודת דוד:פקדת. בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר: פלג אלהים. אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים: תכין. ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע״י רבוי המטר:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ. כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵיטִיב, אַתָּה פּוֹקֵד אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָם:

    רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה. הַרְבֵּה אַתָּה מְעַשְּׁרָהּ מִפֶּלֶג שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא מָלֵא מָיִם (תענית ח:), וְתָכִין בּוֹ דְּגָנָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי קְצָווֹת, כִּי בְּכֵן אַתָּה מֵכִין אוֹתָהּ:

    אבן עזרא

    פקדת זה הפסוק לאות על שנת בצורת היתה בציון וחשב האויב לבא על ציון להביאה במצור, והשם פקד ארצו שהיא ארץ ישראל.

    ויש אומרים: תשוקקיה כמו: ותשקיה, ואין זה נכון. ועד ונפש שוקקה רק הוא כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש וככה רבים.

    וכן הוא פקדת הארץ וכבר שוקקתה ובעבור זה הזכיר פקדת.

    רבת התי"ו כמו ושבת לנשיא והתואר חסר כטעם דברה רבה.

    תעשרנה היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק אם המלה מהבניין הכבד, ואם מהקל יהיה הפועל יוצא, כדרך יעשר שהוא שי"ן שימצא ככה על השלשה בנינים.

    פלג המחובר מהמטר, ומ"ם דגנם שב אל פקדת הארץ.

    כי כן תכינה שב אל הארץ.

    רד"ק

    פקדת. הארץ ועוד זכר המטר כי הוא מנפלאות האל הגדולות: וי"ו ותשוקקיה כענין כבר היה זה או אחר שהיה זה וכן פי' ותשוקקיה וכבר שוקקת כלומר מאחר ששוקקת פקדת אותה במטר והוא מענין ואל אישך תשוקתך כלומר גזרת עליה מניעת גשמים עד שהתאותה מאד למטר ואחר כן בחסדך אתה פוקד אותה כן אנחנו בגלות מיחלים למטר הישועה:

    רבת תעשרנה. כמו תעשירנה. ופי' לרוב תעשיר אותה במטר:

    פלג אלהים מלא מים. ואחר שתשבע הארץ ישארו מהמטר פלגים גדולים מלאים מים להשקות אדם ובהמה וזכר אלהים הוא כינוי לדבר הגדול והנפלא לפי שהגדולה והפלא יבא מאתו כמו עיר גדולה לאלהים:

    תכין דגנם. אחר שתשביע הארץ ותצמח תכין הארץ ברוחות טובות להצמיח הצמחים כלומר שתציל התבואה משדפון ומירקון:

    כי כן תכינה. כלומר כי בזה תכין הארץ כי אם תשבע הארץ ממטר ותצמח התבואה ותלקה אחר כך משדפון ומירקון מה יועיל להם המטר:

    מלבי"ם

    פקדת, ועתה פקדת את הארץ שהיה בה רעב שלש שנים, והשקית אותה בגשמי ברכה, ובזה תעשרנה עושר רב, כי בזה תכין הארץ את דגנם של יושביה, כי כן תכינה, שהכינות אותה על אופן זה שתכין דגן לתת אוכל למכביר, ומפרש איך הכין את הארץ לזה, כי תלמיה רוה, שהכינות אותה לרוות את תלמיה בגשם, נחת גדודיה, שירד הגשם מן התלמים אל הגדודים והחריצים שבין התלמים, ומשם ירוו את התלמים, ואחר כך כשהתבואה החלה לצמוח ברביבים תמוגגנה, ברביבים דקים, עד שצמחה תברך:

    מצודת ציון

    פקדת. ענין זכרון והשגחה:

    ותשוקקיה. מל׳ השקה:

    פלג. אמת המים:

11. (יא)תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ:

    מצודת דוד:תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ: ברביבים. ע״י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    תְּלָמֶיהָ. הֵן שׁוּרוֹת הַמַּחֲרֵשָׁה:

    רַוֵּה. כְּמוֹ לְרַוָּה:

    נַחֵת גְּדוּדֶיהָ. כְּמוֹ לְנַחֵת גְּדוּדֶיהָ, לְהָנִיחַ לִגְדוּדֶיהָ לַעֲשׂוֹת נַחַת לַבְּרִיּוֹת. אַתָּה תְּמֹגְגֶנָּה בִּרְבִיבִים שֶׁל מָטָר:

    תְּמֹגְגֶנָּה. לְשׁוֹן הֲמָסָה:

    אבן עזרא

    תלמיה כמו: בתלם עבותו.

    ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.

    רד"ק

    תלמיה. שב עוד לספר טובות המטר שתרוה במטר תלמי הארץ והם גבשושית הארץ:

    נחת גדודיה. ותוריד המטר בגדוד הארץ והם העמקים שבין תלם לתלם והוא חפירת המחרישה:

    ברביבים תמוגגנה. במטר הגדול תשוב הארץ נמוגה ולחה שהיתה יבשה קודם המטר:

    צמחה תברך. ואחר כן תברך צמחה ותבא התבואה לברכה והצלחה:

    מצודת ציון

    תלמיה. ערוגות כמו על תלמי שדי (הושע ו):

    רוה. ענין שביעה:

    ברביבים. הוא המטר הדק כמו וכרביבים עלי עשב (דברים ל״ב:ב׳):

    תמוגגנה. מלשון המגה והמסה:

12. (יב)עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן:

    מצודת דוד:עטרת. תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות ומעגליך. העננים יזלו גשמי ברכה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ. עַל יְדֵי הַגְּשָׁמִים אַתָּה מְעַטֵּר בְּכָל טוֹב אֶת הַשָּׁנָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵיטִיב:

    וּמַעְגָּלֶיךָ. הֵם הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם אֲבַק רַגְלֶיךָ:

    יִרְעֲפוּן. יִטְּפוּן:

    דָּשֶׁן. שׁוּמָן:

    אבן עזרא

    עטרת עד שתהיה זאת השנה בקרב שנים, כמו המלכה בעלת העטרת בתוך הבנות.

    וטעם ומעגליך דרך משל והמעגל הם המקומות העשויות להתחבר, מי גשמי הגלות.

    רד"ק

    עטרת שנת טובתך. שנה שתשבע היא שנת טובתיך עטרת אותם בכל דבר טוב:

    ומעגליך ירעפון דשן. העננים הם מעגלי השם יתעלה והעננים יזלו מטר שיהיה בהם הדשן והשומן:

    מלבי"ם

    עטרת, זה מוסב עמ"ש יתרועעו אף ישירו, אז ישירו לאמר עטרת שנת טובתך היינו שהלבשת את השנה בעטרת צבי, ומעגליך ירעפון דשן מעגל הוא הדרך הסבובי, ומצייר כשהמטר יורד במדבריות ששם מרעה צאן הולך במעגל נוטה מן הדרך הישר שהוא בישוב, ואז גם שם ירעפון דשן, ומפרש נגד מ"ש ומעגליך ירעפון דשן ירעפו נאות מדבר, מקום מרעה צאן ונאות דשא, ונגד מ"ש עטרת שנת טובתך אומר וגיל גבעות תחגורנה בישוב:

    מצודת ציון

    ומעגליך. מל׳ מעגל ודרך והם העננים שהם לצד השמים ונאמר וחוג שמים יתהלך (איוב כ״ב:י״ד) ולזה יקראו העננים מעגליו:

    ירעפון. ענין הזלה והטפה כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳):

    דשן. שומן:

13. (יג)יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה:

    מצודת דוד:נאות מדבר. המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה וגיל וגו׳. הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר״ל רב תבואה יגדל בהן:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יִרְעֲפוּ. הַשָּׁמַיִם בִּנְאוֹת הַמִּדְבָּר:

    אבן עזרא

    ירעפו הנה מעגליך ביישוב.

    ונאות מדבר כמו: נות רועים.

    והגבעות תחגרנה גיל בהראות הדשא והעשב.

    רד"ק

    ירעפו. כמו שירעפו ביישוב כן ירעפו על נאות מדבר בעבור החיות שימצאו מאכל ומשקה:

    וגיל גבעות תחגורנה. על דרך משל כשימלאו פני הגבעות תנובה כאלו יחגרו גיל תחת אשר חגרו שקים בהעצר המטר:

    מצודת ציון

    נאות. ענין מדור:

14. (יד)לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ־בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף־יָשִׁירוּ:

    מצודת דוד:לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב: יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי: יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן. יִתְלַבְּשׁוּן הַשָּׁרוֹן וְהָעֲרָבָה מִן הַצֹּאן, הַבָּאִים לִרְעוֹת הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר הִצְמִיחַ הַמָּטָר:

    וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. עַל יְדֵי הַמָּטָר יִהְיוּ מְעֻטָּפִים הָעֲמָקִים בִּתְבוּאָה, וְאָז יִתְרוֹעֲעוּ הַבְּרִיּוֹת תְּרוּעַת שִׂמְחָה וְיָשִׁירוּ מֵרֹב הַבְּרָכָה:

    אבן עזרא

    לבשו כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.

    יעטפו מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.

    רד"ק

    לבשו כרים. פירושו מישור וזכר המישרים והעמקים כי כבר זכר הגבעות ואמר כי הכרים הם מלאים צאן כאלו מלובשים בצאן כצמר שרועין על פני המישור והם מכסים את עין הארץ וזה מרוב התבואות ישלחו הצאן בשדות לרעות:

    והעמקים יעטפו בר. והעמקים כמו כן יהיו מלובשים ומעוטפין ומכוסים מרוב התבואה. וזכר העמקים אעפ"י שזכר הגבעות ואם הגבעות שבעים כל שכן העמקים וזכרם לומר שלא יזיקם רוב המטר:

    יתרועעו אף ישירו. שבולי הבר יתרועעו אף ישירו כי השבלים המלאים בנשוב בהן הרוח ישמיעו קול כאלו יתרועעו אף ישירו או הוא דרך משל וי"מ יתרועעו אף ישירו כל בני האדם עם הבהמות והחיות:

    מלבי"ם

    לבשו, נגד מ"ש ירעפו נאות מדבר אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ"ש וגיל גבעות תחגורנה בישוב, אמר ועמקים עטפו בר בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך יתרועעו אף ישירו, כל זה נוסח השיר על הגשם:

    מצודת ציון

    כרים. כבשים:

    יעטפו. מלשון עטיפה ולבישה:

    בר. תבואה כמו לשבור בר ממצרים (בראשית מב):

    יתרועעו. מל׳ תרועה: