תהילים פרק ס״ו

תהילים פרק ס״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל־הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:הריעו. בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה׳ לאלוה:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח, הריעו לאלהים לא הזכיר שם המחבר ובעבור היותו לשון רבים ולא ימצא ככה ברוב המזמורים שהם לדוד, על כן יתכן שגם זה המזמור לאחד המשוררים.

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על קבוץ גליות ישראל שיאמרו הריעו לאלהים כל הארץ שיראו הנפלאות שעשה עם ישראל:

   מלבי"ם

   למנצח שיר מזמור, לא נזכר שם מחברו, ולדעתי מחברו הוא מנשה בן חזקיה, שנזכר (דברי הימים ב ל״ג:י״א) כי הביא ה' עליו את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדוהו בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויביאוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד וכו', ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל, ושם מבואר כי תפלתו והעתר לו הנם כתובים עלי דברי חוזי, והוא השיר הנמצא פה, ונחלק לד' חלקים א. מזכיר הנהגת ה' הכללית ע"פ הטבע (עד מלת סלה פ"ה), ב. מזכיר ההנהגה הנסיית (עד מלת סלה פ' ז'), ג. מדבר אל העמים ומספר מה שעבר עליו מהמאסר וההצלה (עד מלת סלה פט"ו), ד. מדבר אל ישראל (עד סוף הסי'), הריעו לאלהים, קבלו מלכותו, שהתרועה מורה על קבלת המלך, כי הוא מלך כל הארץ:

2. (ב)זַמְּרוּ כְבוֹד־שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ:

   מצודת דוד:כבוד שמו. כפי הכבוד הראוי לשמו: שימו. הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ. זַמְּרוּ בִּכְבוֹד שְׁמוֹ. אִי נַמִּי: סַפְּרוּ כְּבוֹד שְׁמוֹ בְּזֶמֶר וְשִׁיר:

   אבן עזרא

   זמרו טעם שימו - כי תהלתו כבוד הוא לכם. והטעם: בתהלתו תכובדו.

   רד"ק

   זמרו. בתהלתכם אמרו כי שמו נכבד בגאולתכם שהיה בגלות שמו מנואץ ומתבזה לאמר איה אלהיכם יקומו ויעזרוכם:

   אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. שהוצאת גוי חלוש מגוים רבים ועצומים, ואתה עצום מהם עד שברוב עזך יכחשו לך אויביך ויאמרו לא הרענו נגדך:

   מלבי"ם

   זמרו, הנה הכרת ה' תהיה משני פנים, א. ע"י הבריאה הכללית שהנברא מעיד שי"ל בורא וזה יודע גם עפ"י מחקר השכל שיש עלת העלות וסבת הסבות לכל הנמצאים, אולם מן החקירה לא יוכל לברר שהוא מנהיג את העולם ברצון, כי חכמי יון התפלספו שהעולם עמד ממנו בהכרח כצל מהשמש, וחייבו זה מעוצם גדולת הסבה הראשונה, שזה מחייב לפי דעתם שלא יתייחס לו רצון או אהבה ושנאה וכונה, ושלא ידע דבר מזה העולם השפל, וע"כ יאמרו שראוי אליו הרוממות והכבוד מצד שהוא הסבה הראשונה אבל לא היראה אחר שאינו משגיח ומנהיג, על זה אמר תחלה זמרו כבוד שמו ושימו כבוד תהלתו, שתהלתו יהיה הכבוד המחוייב לו מצד שהוא סבת הדברים כולם, אבל שב לאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, שיחויב ג"כ שייראו מפני מעשיך כי אתה ג"כ המנהיג והמשגיח ומושל ועושה כחפצו, הגם שברוב עוזך יכחשו לך אויביך, שאויביך האפיקורסים יכחישו לך ויאמרו שהעולם קדמון, ושהכל מחויב, ושאינך יודע מאומה מן הנהגת העולם, וזה יאמרו ע"י רוב עוזך, שעפ"ז יחייבו בעיונם שלפי עוזך וגדולתך אתה מרומם מכל חפץ וכונה, וייחסו ההנהגה אל המערכת, ובטעות זה היה מנשה ג"כ שלכן עבד לצבא השמים שחשב שהם מנהיגים את העולם, וכחש הנהגת ה' והשגחתו, אבל מעתה כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך, כי יכירו שאתה המנהיג הכל כרצונך, ולא יזמרו לאלהים אחרים רק יזמרו שמך, סלה סיום הענין: (חלק ב') לכו, יאמר שהגם שמן ההנהגה הטבעיית לא יכירו העמים השגחת ה' ומוראו, לכו וראו מפעלות אלהים על בני אדם, נורא עלילה, שעל ידי הפעולות שעשה בעבור בני אדם, על ידם תראו שהוא נורא עלילה, שלא לבד שיחויב לו הכבוד, כי יחוייב לו גם היראה, כי בידו לשנות הטבע ולהנהיג הנהגה נסיית בהשגחתו על בני אדם, ולעשות עלילות נוראות, והוא כי הפך ים ליבשה בשביל ישראל, וכן נהר יעברו ברגל, שבני אדם עברו את הירדן ברגלם, שם נשמחה בו, כי הכרנו שהוא משגיח על פרטי בני אדם ומשנה הטבע בעבורם, שם הכרנו כי הוא מושל בגבורתו עולם, שהוא מושל על העולם והטבע נכנעת תחתיו, ושיש בידו גבורה להכניע חקות הטבע, וכן כמו שעשה נסים לישראל כן עיניו בגוים תצפינה, להשיב להם כרעתם, ולכן מעתה הסוררים אל ירומו למו, אל ירימו את עיני ה' לומר שעיניו אינם משגיחות בעולם השפל כי רם על כל גוים ה', כי באמת עיניו ישפילו לראות גם כל הנעשה בארץ, סלה סיום הענין: (חלק ג') ברכו, אתם עמים ברכו את אלהינו המשגיח עלינו בהשגחה פרטית (לא לבד על כללות הגוים כי גם על אישים פרטיים), והשמיעו קול תהלתו, יצייר את התהלה כעצם מופשט נותנת קול בשבחי ה', אתם השמיעו והכריזו קולה לרבים:

3. (ג)אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה־נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ:

   מצודת דוד:אמרו לאלהים. אמרו על אלהים: מה נורא. מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך ברוב. בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מַה נּוֹרָא. כָּל אֶחָד מִמַּעֲשֶׂיךָ:

   בְּרֹב עֻזְּךָ. כְּשֶׁאַתָּה מַרְאֶה לָעוֹלָם עֻזְּךָ עַל יְדֵי דֶּבֶר אוֹ חֶרֶב אוֹ רָעָב אוֹ בְּרָקִים:

   אוֹיְבֶיךָ. הָרְשָׁעִים, מֵרוֹב פַּחַד מוֹדִים עַל כַּחַשׁ וַעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם:

   אבן עזרא

   אמרו, מה נורא כל אחד ממעשיך, כמו: בנות צעדה עלי שור.

   וטעם יכחשו שיעידו כי שקר וכחש הוא בידם.

4. (ד)כָּל־הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ־לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה:

   מצודת דוד:יזמרו שמך סלה. לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כל הזכיר אויביך הקרובים ואמר: כל הארץ ואין הפרש בין יזמרו לך או ויזמרו לך והטעם כפול.

   רד"ק

   כל. כמו שכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורב לקרוא כולם בשם ה':

5. (ה)לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל־בְּנֵי אָדָם:

   מצודת דוד:לכו. אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו׳: נורא עלילה. מעשיו נוראים בעבור בני אדם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   נוֹרָא עֲלִילָה. יָראוּי עַל בְּנֵי אָדָם פֶּן יִמְצָא לָהֶם פֶּשַׁע, כִּי כָל מַעֲשֵׂיהֶם גְּלוּיִים לְךָ:

   אבן עזרא

   לכו יאמר זה לזה: לכו בואו, כמו לכו נא ונוכחה. והטעם: לכו אלינו.

   נורא דבק עם עלילה - נורא המעשה. והאומר כי הה"א נוסף והוא כמו עליון, תועה הוא כי הה"א סימן לשון נקבה, כי לא ימצא בשמות הה"א נוסף רק אם היתה המלה מלעיל ושורק ושורקה כמו: צדק וצדקה.

   רד"ק

   לכו וראו. זה יאמרו אחד אל אחד:

   נורא עלילה. נורא מעשה:

   על בני אדם. לעשות בהם כרצונו עד שיראוהו:

   מצודת ציון

   עלילה. מל׳ מעללים ופעולות:

6. (ו)הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה־בּוֹ:

   מצודת דוד:הפך ים. בעת יצאו ממצרים: בנהר יעברו ברגל. בימי יהושע עברו בירדן ברגלם: בו. בהישועה הבאה ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה. יַם סוּף:

   שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ. מָצָאתִי: שָׁם הָיָה דָּבָר שֶׁהַיָּם נִשְׂמַח בּוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁרָאָה הַיָּם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   אבן עזרא

   הפך יספר מעשה השם הקדמונים.

   וטעם בנהר הוא הירדן שעברו ישראל בשמחה והארון עומד.

   רד"ק

   הפך. וזהו ממעשיו הנוראים שהפך ים ליבשה כשהוציא עמו מגלות מצרים:

   בנהר יעברו ברגל. בירדן:

   שם. גם כן נשמחה בו בהוציאו אותנו מגלות:

7. (ז)מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל־יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה:

   מצודת דוד:מושל. עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול: הסוררים. הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אַל יָרוּמוּ. אַל תְּהִי יָדָם רָמָה:

   אבן עזרא

   מושל אין עולם בכל זמן בכל המקרא רק זמן ונצח. והטעם: שהשם מושל לעולם כמו מושל נצח ברוב גבורתו וממשלתו בגוים שהוא רואם, כי אין נכון להיות בי"ת בגבורתו כמו: משל בנו, כי אין לו טעם, הנה הזכיר כי ממשלתו בים וביבשה על כן לא ירומו הסוררים המורדים בו.

   רד"ק

   מושל בגבורתו. שיראה בהוציא ישראל ימשול לעולם על כל העמים כלומר שיכירו כולם ממשלתו ומלכותו כמש"נ והיה ה' למלך על כל הארץ וגו':

   עיניו תצפינה. אז תצפינה בגוים עיניו לראות מעשיהם ולגמלם כפי מעשיהם כי עד אותו זמן הוא מאריך אף ואותם שהיו סוררים ישפילם ולא ירומו להם:

   מצודת ציון

   תצפינה. מל׳ צפיה והבטה:

8. (ח)בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ. עַל נִפְלְאוֹתָיו, שֶׁהוּא שָׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים בַּגָּלוּת, וְאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַשְׁמִיד אוֹתָנוּ:

   אבן עזרא

   ברכו העם העמים כמו היבוסים שהיו תחת יד ישראל, או יאמר לכל כולנו חייבין לברך השם.

   ויש אומרים: כי טעם עמים ישראל, כמו: אחריך בנימן בעממיך והוא הנכון.

   רד"ק

   ברכו עמים. ואז יאמרו ישראל לעמים ברכו אלהינו שאתם רואים את הנפלאות שעשה עמנו כי לא כלינו באורך הגלות:

9. (ט)הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא־נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ:

   מצודת דוד:השם וגו׳. ולא יכלו לכלות אותנו: למוט רגלינו. להיות נופלים מאין תקומה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   השם נפשינו בחיים. שהשארנו בחיים בגלות:

   ולא נתן למוט רגלינו. זה יאמרו הנשארים לישראל אחר המצרף כמו שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצירוף את הכסף:

   מלבי"ם

   השם נפשנו בחיים הגם שהיינו בסכנה גדולה ע"י האויב, וגם לא נתן למוט רגלנו, שע"י היסורין שב בתשובה ולא מט עוד מדרך ה':

   מצודת ציון

   למוט. מלשון נטיה ומעידת הרגל:

10. (י)כִּי־בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף־כָּסֶף:

    מצודת דוד:כי בחנתנו. הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה׳: צרפתנו. כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע״י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע״י הצרות:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

    רש"י

    כִּי בְחַנְתָּנוּ. בְּצָרָה בַּגּוֹלָה:

    צְרַפְתָּנוּ. לְהָסִיר הַסִּיגִים מִמֶּנּוּ שֶׁנָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁצּוֹרְפִים הַכֶּסֶף לְהָסִיר הַסִּיגִים מִמֶּנּוּ:

    אבן עזרא

    כי דרך משל בעבור צרה שבאה אליהם והשם נסה לדעת אשר בלבבם, גם זה דרך משל, כי הכל לפניו גלוי טרם בראותו לב המחשב.

    מלבי"ם

    כי בחנתנו אלהים, מצייר הצירוף שצרף אותו ביסורין כדמיון צירוף הכסף באש להסיר ממנו הסיגים ויצא לצורף כלי, (בשגם לקבלת חז"ל שמלך בבל השליך את מנשה בדוד של נחושת והסיק האש תחתיו):

11. (יא)הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ:

    מצודת דוד:הבאתנו במצודה. אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה. בְּמָקוֹם צַר כְּמוֹ בְּמַאֲסָר:

    מוּעָקָה. לְשׁוֹן מַסְגֵּר וְכָל הַמֵּעִיק וּהַמֵּצִיק כָּמוֹהוּ:

    אבן עזרא

    הבאתנו כמו במצודה ורעה.

    מועקה כמו: עקת רשע צרה וככה תרגום ומועקה שם, או הוא פעול ותחסר מלת התואר. והטעם: שהוא דבר מציר מתניהם.

    רד"ק

    הבאתנו. כמו הנתפש במצודה שאין לו דרך להמלט:

    מועקה. רעה שהיתה מצודה במתנינו שלא היה לנו כח לעמוד ממנה: ומועקה שם תואר מנחי העי"ן וכן בזה המשקל בלא ה"א הנקבה מועף מוצק:

    מלבי"ם

    הבאתנו במצודה הוא בית הסוהר, שמת מועקה במתנינו, הקיף את מתניו בברזל סביב בל יוכל לזוז ממקומו:

    מצודת ציון

    במצודה. ר״ל במאסר של מבצר חזק כמו יבואהו במצודות (יחזקאל יט):

    מועקה. צרה וצוקה כמו מעיק תחתיכם (עמוס ב):

    במתנינו. הוא המקום שחוגרים שם החגרה:

12. (יב)הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ־בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה:

    מצודת דוד:ותוציאנו. אבל עכ״ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ. מַלְכֵי כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה (פסיקתא רבתי ה:ב):

    אבן עזרא

    הרכבת הטעם שהוא רוכב על במותימו היה כמו הבאים באש או במים, כמו מכה אביו ואמו וטעם לרויה לאויר, כי באש יבש ובמים ישטף.

    רד"ק

    הרכבת אנוש. אנחנו טרם הגלות לא היתה ממשלתם עלינו אלא ממשלתך לבד אתה הרכבת והשלטת אומות העולם לראשינו והרכבת דרך משל:

    באנו באש ובמים. הצרה נמשלת לאש ולמים כי האש שורף ומכלה והמים שוטפים ואנחנו באלנו בהם בגלותינו. לא כלינו:

    ותוציאנו לרויה. הוצאתנו מהם לארץ רויה שהיינו רווים דשנים בה ונקמצה למ"ד לרויה מורה על הידיעה. והיא ארץ ישראל שהיא ארץ ברכה וארץ רויה:

    מלבי"ם

    הרכבת אנוש לראשנו, הוא שר הסוהר שישב על ראשו וענהו ביסורים, באנו באש ובמים שהסיקו תחתיו את האש ואח"כ השליכו אותו אל המים לענותו, (וגם שאחז משל צירוף הכסף כמו שכתוב בפסוק י', ודרך הוא שאחר שמוציאים אותו מן האש נותנים אותו במים לחזקו), ותוציאנו לרויה, שיצא משם והוחזר אל מלכותו:

    מצודת ציון

    לרויה. לשביעה:

13. (יג)אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי:

    מצודת דוד:אבוא. ולזה אבוא לביתך בעולות וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אָבוֹא בֵיתְךָ. בִּבְנוֹתְךָ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נְשַׁלֵּם נְדָרֵינוּ שֶׁנָּדַרְנוּ בַּגּוֹלָה:

    אבן עזרא

    אבוא דברי המשורר, או ידבר על לשון הפקיד על המלחמה.

    רד"ק

    אבא. דבר בלשון יחיד על לשון אנשי הגלות בדרך כלל אמר אז יאמרו לבא בבית המקדש בעולות. בשלם הנדרים שנדרו בגלות כאשר יוציאם האל יתעלה מצרת הגלות:

    מלבי"ם

    (יג-טו) אבוא ביתך בעולות, שמעתה הקריב עולות על מזבח ה' כנ"ל, ואשלם לך נדרי אשר פצו שפתי שאז דברתי לאמר, ונדרתי, כי עולות מיחים אעלה לך: (חלק ד) לכו שמעו כל יראי אלהים ואספרה אשר עשה לנפשי, עתה יספר אל ישראל איך קבלו ה' בתשובה, ואיך נתודע לו השגחת ה', וכמ"ש ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל:

14. (יד)אֲשֶׁר־פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר־פִּי בַּצַּר־לִי:

    מצודת דוד:אשר פצו וכו׳. לנדור לה׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אשר פצו הוא הנדר, כמו: ואנכי פציתי פי.

    רד"ק

    אשר. בעת שמצר להם האויב נודרים אם יוציאם האל יתעלה מצרת הגלות:

    מצודת ציון

    פצו. פתחו:

15. (טו)עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה־לָּךְ עִם־קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם־עַתּוּדִים סֶלָה:

    מצודת דוד:קטורת אילים. הקטרת אימורי אילים: סלה. לעולם מבלי הפסק כי הבה״מ האחרון לא יחרב עוד:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מֵחִים. שְׁמֵנִים, לְשׁוֹן מֹחַ:

    אבן עזרא

    עולות מחים על משקל מתים והשם חסר, וככה עולות כבשים שמנים בעלי מוח.

    אילים הם הגדולים.

    וסלה באמת.

    רד"ק

    מחים. מן מוח כלומר כבשים בעלי מוח ושומן:

    קטרת אילים. הקטרת חלבי אילים:

    אעשה. כמו וימהר לעשות אותו:

    מצודת ציון

    מחים. שמנים ובעלי מוח:

16. (טז)לְכוּ־שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל־יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי:

    מצודת דוד:לכו שמעו. אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו׳ את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים. הֵם הַגֵּרִים שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ:

    אבן עזרא

    לכו אשר עשה אלהים לנפשי.

    רד"ק

    לכו. כל אחד יאמר לחבירו יראו אלהים לכו שמעו. לכו ענין זרוז אמר כל יראי אלהים שמעו ואספר את אשר עשה לנפשי:

17. (יז)אֵלָיו פִּי־קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי:

    מצודת דוד:אליו פי קראתי. בעת הייתי בצרה: ורומם. רוממות ה׳ היתה תחת לשוני ר״ל ספרתי רוממות האל:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אֵלָיו פִּי קָרָאתִי. כְּשֶׁהָיִינוּ בַּגּוֹלָה קְרָאנוּהוּ וְסִפַּרְנוּ רוֹמְמוֹתָיו בִּלְשׁוֹנֵנוּ:

    וְרוֹמַם. כְּמוֹ וְנִתְרוֹמֵם. מָצָאתִי בְּפִי קָרָאתִי אֵלָיו וְרוֹמַם שֵׁם מִלָּה: רוֹמְמוּת שֶׁלּוֹ מוּכָן תַּחַת לְשׁוֹנִי, לְהוֹצִיאוֹ בַּפֶּה, כְּמוֹ ״יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ״ (איוב כ:יב):

    אבן עזרא

    אליו פי יחסר בי"ת כמו: כי ששת ימים בפי קראתי.

    ורומם ויותר מרומם היה תחת לשוני רמז ללב. ויש אומרים: כי הטעם כפול ורומם כמו ומורק ושוטף.

    רד"ק

    אליו. בפי קראתי אליו והוא רומם תחת לשוני כלומר שרוממתי אותו בלשוני. ורומם פועל מנחי העי"ן:

    תחת לשוני. כמו בלשוני ולפי שהלשון נעזרת בדיבורה ממעל לה ומתחת לה כי אותיות גיכ"ק נאמרות עם החיך לפיכך כינוי הדיבור על הלשון כי המחשבה נסתרת מן הנגלה בלשון: ויהיה רומם. מפעלי הכפל מבנין הדומה למרובע אמר בפיו קרא אליו. ולבו כמו כן רומם אותו:

    מלבי"ם

    אליו פי קראתי, וזה כמ"ש חז"ל שתחלה קרא לכל ע"ז שבעולם וכשראה שלא נענה קרא אל ה', ואז בעת שאליו קראתי בפי, ויותר מזה בעת שרומם תחת לשוני, שעדיין לא הוצאתי הדברים מן הפה רק שהיה הדבור תחת הלשון שהיא פנימי מן הפה, והלשון התחיל לרומם ע"י הדבור:

18. (יח)אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי:

    מצודת דוד:און וגו׳. אף כשראיתי בלבי און ר״ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ״ז לא ישמע ה׳ ר״ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אָוֶן אִם־רָאִיתִי וְגוֹ׳. לֹא פָּעַל עִמָּנוּ כַּחֲטָאתֵינוּ, עָשָׂה עִמָּנוּ כְּלֹא רוֹאֶה וְלֹא שׁוֹמֵעַ אָוֶן שֶׁבִּלְבָבֵנוּ:

    אבן עזרא

    און כאשר הייתי קורא בפי, אילו היה און בלבי לא היה השם שומע מה שאני קורא, והאומר שלא היה און בלבי.

    רד"ק

    און. כלומר אפילו אם ראיתי און בלבי לעשותו אע"פ שהמחשבה אף היא נגד האל כאלו הרצאתיו בשפתי לא שמעו אותו כלומר לא חשבו לי עון שהמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה באמונת האל:

    מלבי"ם

    און, ובארו חז"ל שאמר בתפלתו שאם לא יעזרהו ה' ידע שהוא כאלהי העכו"ם ואינו שומע תפלה, וא"כ היה אז מסופק עדיין בלבו אם ה' שומע תפלה, וז"ש הגם שראיתי עדיין און בלבי שנסתפקתי אם לא ישמע ה', שלא האמנתי עדיין בבירור שה' שומע תפלה:

19. (יט)אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אָכֵן. בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָדַעַת:

    אבן עזרא

    אכן כמו: אכן נודע הדבר.

    רד"ק

    אכן. אבל באמת שמע אלהים והקשיב קול תפלתי:

    מלבי"ם

    אכן (ראיתי) כי שמע ה', וידע עניני, וגם הקשיב בקול תפלתי, תיכף שהחילותי להתפלל, וקבלני בתשובה והחזירני למלכותי:

    מצודת ציון

    אכן. באמת:

20. (כ)בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי:

    מצודת דוד:לא הסיר תפלתי. לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא: וחסדו. מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי. מִלְּפָנָיו, וְחַסְדּוֹ לֹא הֵסִיר מֵאִתִּי:

    אבן עזרא

    ברוך שעזרני להתפלל ולא הסיר וחסדו היה שאתפלל אליו.

    רד"ק

    ברוך. לא הסיר תפלתי. לא דחה אותה אלא קבלה ברצון ולא הסיר חסדו מאתי:

    מלבי"ם

    ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי, הגם שהיה מן הדין שלא יקבל תפלתי, לא הסירה מפניו כי לא הסיר חסדו מאתי, שלא עשה לי ע"פ הדין והמשפט רק מצד חסדו הגדול אע"פ שלא הייתי ראוי לכך: