תהילים פרק ס״ד

תהילים פרק ס״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח. גם זה המזמור בברחו אמרו:

   מלבי"ם

   למנצח, אמרו כנגד דואג האדומי וריעיו אשר חרשו עליו רעה ונוקשו בפח אשר הכינו לו:

2. (ב)שְׁמַע־אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי:

   מצודת דוד:שמע אלהים קולי. ארז״ל שאמרו דוד בעבור דניאל על שהושלך לגוב אריות על ידי תחבולות השרים ולפי שהיה מזרעו אמר כמדבר בעדו: בשיחי. בעת אספר תלאותי מפחד אויב. הם שרי מלך דריוש:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי. מִזְמוֹר זֶה דָּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי אַגָּדַת תְּהִלִּים עַל דָּנִיֵּאל שֶׁהוּשְׁלַךְ לְגוֹב אֲרָיוֹת, וְיָפֶה נוֹפֵל כָּל לְשׁוֹן הַמִּזְמוֹר עַל הָאַגָּדָה. צָפָה דָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּל הַמְּאוֹרָע לוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עָלָיו; שֶׁדָּנִיֵּאל מִזַּרְעוֹ הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְחִזְקִיָּה: ״וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל״ (ישעיהו לט:ז) – אֵלּוּ דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה:

   מִפַּחַד אוֹיֵב. אֵלּוּ הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו:ה) ״אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל״:

   אבן עזרא

   שמע אלהים קולי בשיחי טעם קולי שתצור חיי.

   רד"ק

   בשיחי. הוא סיפור התלאות:

   מפחד אויב. זה שאול שמבקש נפשו:

   מלבי"ם

   שמע אלהים קולי בעת אשפוך שיחי, ותצור חיי מפחד אויב, תסתירני מסוד מרעים, מה שמחרישים עלי סוד בסתר, וכן תסתירני מרגשת פועלי און, שמתקבצים ברגש ומרד בכנופיא בגלוי:

   מצודת ציון

   בשיחי. ענין ספור התלאות:

3. (ג)תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן:

   מצודת דוד:מסוד. מעצת העם: מרגשת. מהקבוץ שקבצו יחד להתיעץ בדבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן. שֶׁהֵם מִתְרַגְּשִׁים לְבַקֵּשׁ לִי עֲלִילוֹת מָוֶת, כְּדִכְתִיב ״אַרְגִּישׁוּ עַל מַלְכָּא וְגוֹ׳״ (דניאל ו:ז):

   אבן עזרא

   תסתירני מסוד הסוד הוא בסתר על כן: תסתירני.

   מרגשת כמו: למה רגשו גוים.

   רד"ק

   מסוד מרעים. מקבוץ מרעים ונקרא הקיבוץ סוד לפי שמתקבצים בעלי הסוד והעצה יחדיו במקום שיאמרו כל אחד סודו ועצתו ותצא ההסכמה מביניהם כאחד:

   מרגשת. מהמון:

   מצודת ציון

   מסוד. ענין עצה הנעשה בסוד:

   מרגשת. ענין הקבוץ כמו למה רגשו גוים (לעיל ב):

4. (ד)אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר:

   מצודת דוד:שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך: דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו: דבר מר. להמית אותי בגוב אריות:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   דָּרְכוּ חִצָּם. הוּא לְשׁוֹנָם הָרָע:

   אבן עזרא

   אשר שננו כחץ שנון.

   דרכו חצם כבר פירשתיו בפסוק ידרוך חציו, כי הטעם דרכו קשתם בחצים. יש אומרים: כי דבר מר שב אל לשונם או פעלם זה.

   מלבי"ם

   אשר שננו לשונם כחרב ההורגת מקרוב, וכן דרכו חצם בדבר מר (שהוא הארס שמושחים בו את החץ), שהחץ הורג למרחוק, ר"ל שדוברים עתק בפני ומלשינים עלי רעה בסתר כחץ המורה מרחוק:

   מצודת ציון

   שננו. חדדו כמו חציך שנונים (לעיל מ״ה):

5. (ה)לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ:

   מצודת דוד:לירות. להשליך החץ במסתר על התם ופתאום ישליכו ולא ייראו מה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם. יוֹרוּהוּ בְּחִצֵּיהֶם:

   אבן עזרא

   לירות במסתרים על כן תסתירני.

   ולא ייראו מאת השם שהוא רואם.

   רד"ק

   לירות במסתרים תם. על עצמו אמר שהיה הולך בתמימות ולא הרע לאחד מהם:

   ירהו. יורו בו החצים פתאום כלומר האדם שיורו בו חץ פתאום שלא ישמור ממנו כך אם לא הייתי נשמר מן המלשינים אותי:

   ולא ייראו. הם אומרים במסתרים ולא ייראו מכל הרואה אותם:

   מלבי"ם

   לירות, שדרכו חיצם לירות את התם במסתרים שלא יראה אותם ולא ישמר מפניהם, וכן פתאום יורוהו, עד שלא יהיה לו פנאי להנצל, ועי"כ לא יראו מפני שאעמוד נגדם כי מעשיהם בהסתר, והנה חושב בזה ג' ענינים (ראשונה) מה שדברו עליו לה"ר. (זאת שנית) כי יכינו לו מוקשים בפועל, ועז"א. יחזקו למו דבר רע, שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד, ויספרו זה לזה איך לטמון מוקשים תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב ובזה יאמרו מי יראה למו להמוקשים אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית) יחפשו על דוד עולות, מחפשים להראות שעשה עול כדי להצדיק מעשיהם, שרוצים להצטדק שדוד חייב מיתה, ואחר כי תמנו חפש מחופש, שכבר חפשו בכל מקום מחופש, היינו כל מקום שאפשר לחפש שם ולא מצאו עול בגלוי על דוד, (יחפשו עולות) בקרב איש ובלב עמוק, יחפשו עליו עולה בקרב לבו ובמצפוניו שאומרים כי מצפוניו רעים:

   מצודת ציון

   לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות טו):

6. (ו)יְחַזְּקוּ־לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה־לָּמוֹ:

   מצודת דוד:יחזקו למו. היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דניאל ואמרו מי יראה מחשבתם ר״ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דניאל:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים. יְדַבְּרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעָרְמָה דְּבָרִים טְמוּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ לֹא הֵבִין לָמָּה הָיוּ עוֹשִׂין כָּךְ. וְהֵם הָיוּ מִתְכַּוְּנִים לִטְמוֹן לְדָנִיֵּאל מוֹקְשִׁים לְהִלָּכֵד בָּהֶם, שֶׁאָמְרוּ לְדָרְיָוֶשׁ: ״אִתְיְעַטוּ כָּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא וְגוֹ׳ לְקַיָּמָא קְיָם מַלְכָּא וְגוֹ׳״ (דניאל ו:ח), שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל שׁוּם אָדָם תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי שׁוּם אֱלוֹהַּ חוּץ מִמְּךָ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם:

   אבן עזרא

   יחזקו זה יחזק את זה לעשות הרע.

   רד"ק

   יחזקו. הדבר רע שידברו עלי לשאול יחזקו אותו בטענות חזקות:

   מוקשים. ללכדני בהם ואותם המספרים עלי רע במסתרים חשבו בלבבם מי יראה לנו כי לא יחשבו שאלהים רואה אותם ולא יראו ממנו, ואע"פ שהיו בהם שהיו אומרים הדברים הרעים בגלוי כמו דואג האדומי והזיפים היו בהם אנשים גם כן שהיו יראים לספר רע על דוד בגלוי כי היו חושבים שיסופר לו והיום או למחר כשימלוך ויהיה הכח בידו יגמלום כרעתם:

   מצודת ציון

   למו. להם:

7. (ז)יַחְפְּשׂוּ־עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק:

   מצודת דוד:יחפשו. היו מחפשים למצוא עלילה להמיתו וכאשר תמו את החיפוש שהיו מחפשים ומצאו העצה היה כ״א מסתירה בקרבו בעומק הלב לבל ירגיש מי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יְחַפְּשׂוּ עוֹלוֹת. מְבַקְּשִׁים עֲלִילוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲווֹ בָּעַיִן עִלָּה הַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל״ (דניאל ו:ה):

   תַּמְנוּ. בְּלִבָּם וְלֹא גִלּוּ דַּעְתָּם אֶת חֵפֶשׂ הָעֲלִילָה הַמְחֻפָּשׂ עַל יָדָם, וְקֶרֶב מַחְשְׁבוֹתָם עֹמֶק לִבָּם:

   וְקֶרֶב אִישׁ. אִישׁ מֵהֶם: כָּל אֶחָד וְאֶחָד טָמַן מַחֲשַׁבְתּוֹ:

   אבן עזרא

   יחפשו מבנין הקל ונפתח סימן העתיד בעבור אות הגרון, כמו: יעלזו חסידים בכבוד.

   עולות מגזרת עול כמו: ועולתה קפצה פיה. ודעת מדקדקי ספרד: כי חסדי ה' כי לא תמנו כמו תממו והנו"ן במקום אות הכפל והעד על זה כי לא כלו רחמיו. ועד שני כי לא מצאנו מזאת הגזרה בפעלים עלומי העי"ן שקראום חכמי צרפת שניים ועד שלישי כי תמנו חפש מחופש שאיננו באתנח הוא פתוח, ואלו היה כמו כי עתה שבנו היה קמוץ והנה טעמו שיתמו לחפש המחופש וכל זה בסתר, וזה טעם וקרב איש ולב עמוק.

   רד"ק

   יחפשו. אמר כל אלה המלשינים והמספרים רעות אני תוך ומרמה ועול הם ויחפשו ויחקרו בלבם עולות ומרמות:

   תמנו חפש מחופש. תמנו כמו תממו הנו"ן במקום אות הכפל פירוש כולו חפשו מחפש:

   וקרב איש ולב עמוק. כלומר כל מה שיוכל להתחשב בקרב איש הכל בלבם שלא יוכל שום אדם להעמיק יותר מהם:

   מצודת ציון

   עולות. עלילות:

   תמנו. כמו תממו וכן חסדי ה׳ כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב) והוא מל׳ תם והשלמה:

8. (ח)וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם:

   מצודת דוד:ויורם. וסוף הדבר היה שה׳ השליכם לגוב האריות תמורת דניאל ומכותם בא פתאום כחץ הממית:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וַיּוֹרֵם אֱלֹהִים. יָרָה אוֹתָם לְגוֹב הָאֲרָיוֹת, כְּדִכְתִיב (דניאל ו:כה): ״וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ וְגוֹ׳״:

   אבן עזרא

   ויורם כנגד לירות.

   חץ פתאום כנגד פתאום יורוהו.

   רד"ק

   וירם. בפת"ח הוי"ו עבר במקום עתיד כמנהג הלשון בדברי הנבואות ברוב, אמר כמו שהורו לי הם חן דבריהם כן יורם אלהים חן פתאום ויהיו מכותם פתאום. ופתאום משמש לפניו ולאחריו:

   מלבי"ם

   ויורם, אבל פתאום ירה אלהים עליהם חץ, (כמו שהם רצו לירות במסתרים תם), היו מכותם, ר"ל שהמוקשים שהכינו על דוד הם עצמם היו המכה שלהם שבם הוכו, ומפרש כי ויכשילהו עלימו לשונם, שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים, שע"י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד, (וכמו שדואג נהרג ע"י לשונו, כמ"ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי"ז) יתנודדו כל רואה בם, שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם:

9. (ט)וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל־רֹאֵה בָם:

   מצודת דוד:ויכשילוהו עלימו לשונם. הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם. הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁדִּמּוּ לְהַכְשִׁילוֹ, עָלֵימוֹ נֶהְפַּךְ לְשׁוֹנָם:

   יִתְנֹדְדוּ. בְּרֹאשָׁם, לְהָנִיעַ רֹאשׁ וְלִשְׂחוֹק עֲלֵיהֶם כָּל רֹאֵה בָם:

   אבן עזרא

   ויכשילוהו כנגד שננו לשונם.

   רד"ק

   ויכשילהו. הכינוי טרם זכר המכונה והיא לשונם אמר הם הכשילו לשונם על עצמם כלומר דבריהם הרעים שדברו עליהם ישובו:

   יתגודדו כל רואה בם. מרוב מהומתם ומעלתם יתנודדו ויחרדו כל הרואים המהומות ויראו האלהים:

   מצודת ציון

   יתנודדו. מל׳ נדידה:

10. (י)וַיִּירְאוּ כָּל־אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ:

    מצודת דוד:וייראו. מאז והלאה כל אדם יפחד לנפשו מעשות כזאת ויספרו זה לזה פועל אלהים וישכילו מעשיהם איך נלכדו בשחת אשר טמנו:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    וייראו כל אדם שראה מעשה השם שגמל המרעים כפי מחשבתם, לעשות לצדיקים ולתמימים.

    רד"ק

    ויראו. אז יראו כל אדם אלהים כי ראו כל הנקמה שעשה בהם:

    ויגידו פועל אלהים ומעשהו השכילו. שיבינו וישכילו כי אלהים שופט ומשגיח:

    מלבי"ם

    ויראו כל אדם איך שהיה ענשם מדה כנגד מדה, ועל ידי זה יגידו פועל אלהים שעי"כ יכירו שענשם זה בא מה' ושיש השגחה ומשפט, וישכילו מעשהו, ועי"כ ישמח צדיק בה', כי שמחה לצדיק עשות משפט, וחסה בו, כי יראה שה' מושיע חוסיו, ויתהללו כל ישרי לב, במה שהם עובדים את ה' ונושעים בו ובשמו יתהללו:

11. (יא)יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב:

    מצודת דוד:בה׳. בתשועת ה׳: וחסה בו. ע״י זה יחסה בו בכל עת: ויתהללו. וישבחו א״ע על שהשכילו לדעת שה׳ הוא האלהים:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יִשְׂמַח צַדִּיק. דָּנִיֵּאל:

    וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב. יִתְפָּאֲרוּ עַל יֹשֶׁר לִבָּם וְיִשְׁתַּבְּחוּ בְּעַצְמָם, כִּי בְּטוּחִים הֵם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֶזְרָתָם:

    אבן עזרא

    ישמח צדיק שהוא תם, כנגד לירות במסתרים, תם ויוסיף אומץ.

    רד"ק

    ישמח. אמר על עצמו כי צדיק היה בריבו ולחנם היו רודפים אחריו:

    וחסה בו. עוד ויחסו בו אחר כי ראה נקמתו באויבים. וי"ו וחסה במקום כי או כאשר כלומר עתה בראותו נקמת האויבים ישמח:

    וכן כל ישרי לב יתהללו. כמו שאתהלל אני בו: