תהילים פרק נ״ח

תהילים פרק נ״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מִכְתָּם. שֵׁם נְעִימוּת שִׁיר:

   רד"ק

   האמנם. אמר זה כנגד אבנר בן נר ושאר שרי שאול שהיו שופטים בדוד כדין מורד במלכות והם אומרים כי בדין היה רודף שאול אחריו להמיתו, כי אלו היו הם מונעים אותו לא היה שאול רודף אחריו:

   ואלם. פירושו קיבוץ אמר שתתקבצו לשפוט על משפטי ועל משפטי בני אדם שהם עשוקים כמוני אם באמת תדבקון צדק ותשפט משרים לא תעשו כן:

   מלבי"ם

   למנצח אל תשחת, מיוסד על אנשי שאול שהסיתו לשאול שירדוף שנית אחרי דוד ואמרו שמצא את כנף מעילו, וע"ז ציין גם מזמור זה בשם אל תשחת ונסמך למזמור הקודם, והוסד נגד אנשי כזב ובעלי לה"ר אלה:

2. (ב)הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם:

   מצודת דוד:האמנם. כשבא דוד אל המעגל במקום שהיה שאול שוכב שם ולקח משם חנית המלך וצפחת המים והלך לו ומרחוק קרא ואמר הלא תענה אבנר וכו׳ כמ״ש בשמואל א׳ ולזה אמר האמנם נאלמתם מלדבר צדק שיש לכם לדבר והמישרים שיש לכם לשפוט בני אדם כי הלא עתה תוכלו להראות לשאול שאינני אויבו שהרי היה מסור בידי ולא הרגתיו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הַאֻמְנָם. לְשׁוֹן אֱמוּנָה הוּא:

   הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן וְגוֹ׳. מִזְמוֹר זֶה אָמַר עַל שֶׁבָּא אֶל הַמַּעְגָּל אֲשֶׁר שָׁאוּל שׁוֹכֵב שָׁם, וְלָקַח אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַצַּפַּחַת וְהָלַךְ לוֹ, וְקָרָא: ״הֲלֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר״ (שמואל א כו:יד), כְּלוֹמַר: הֲלֹא יֵשׁ לְךָ עַתָּה לְהוֹכִיחַ לְשָׁאוּל וּלְהַרְאוֹתוֹ, שֶׁעַל חִנָּם הוּא רוֹדְפֵנִי; שֶׁאִלּוּ רָצִיתִי הֲרַגְתִּיו. וְכָךְ אָמַר בְּשִׁירוֹ: הַאֻמְנָם נֶאֱלַם מִפִּיכֶם הַצֶּדֶק שֶׁהָיָה לָכֶם לְדַבֵּר, וְהַמֵּישָׁרִים שֶׁהָיָה לָכֶם לִשְׁפֹּט הַצֶּדֶק אֲשֶׁר תְּדַבֵּרוּן:

   אבן עזרא

   האמנם אלם יש אומרים: כי אלם קהל, כמו: מאלמים אלומים. ור' משה אמר: בעבור שנאלמתם מדבר הצדק הזה, הוא הדבור באמת.

   מלבי"ם

   (ב-ג) האמנם אלם, וכי אפשר להאמין שיתאלמו באלומה ובאגודה אחת שני הפכים בנושא אחד, והכתובים, מקבילים צדק תדברון אף בלב עולות תפעלון, מישרים תשפטו בני אדם אף בארץ חמס ידיכם תפלסון, שבפיכם תדברו צדק ותוכיחו את האנשים לעשות צדק, ובלב תפעלו עולה, והרי הלב סותר אל הדבור, וגם תשפטו בני אדם לעשות מישרים ושלא יחמסו ויגזלו, ואתם בעצמכם תפלסון בארץ בפרהסיא את חמס ידכם, והרי המעשה סותר אל הדבור:

   מצודת ציון

   האמנם. האמת:

3. (ג)אַף־בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן:

   מצודת דוד:אף בלב. לא סוף הדבר שלא למדתם זכות אלא אף בכוונת הלב תפעלו העול בארץ תפלסון. תיישרו את החמס אשר בידכם לומר על החמס שישר הוא:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אַף בְּלֵב עוֹלוֹת תִּפְעָלוּן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּלְבַבְכֶם אַתֶּם חוֹרְשִׁים רָעָה לִפְעוֹל עָוֶל:

   עוֹלוֹת. כְּמוֹ עֲוָלוֹת, כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר מִן שׁוֹר – שְׁוָרִים, וּמֵעִיר – עֲיָרִים: ״וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם״ (שופטים י:ד), שֶׁהֵם לְשׁוֹן עִיר וְקִרְיָה:

   בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן. בְּתוֹךְ הָאָרֶץ אַתֶּם מַכְרִיעִים חֲמַס יְדֵיכֶם, עַד שֶׁהוּא שׁוֹקֵל מִשְׁקָל רַב. תְּפַלֵּסוּן קוֹנְטֶרְפֵּיי״שׁץ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   אף, עולות כמו: ועולתה קפצה פיה בלבבכם העול שתעשו, וזה המזמור נאמר על השופטים.

   חמס ידיכם דם השוחד.

   וטעם תפלסון תשקלו אותו עד שלא ירגיש אדם בחמס שתעשו, והטעם תעשו חמס, כאילו הוא מפולס.

   רד"ק

   עולות בוי"ו נחה כמו עולות הוי"ו נעה מן עול:

   אף. כלומר אע"פ שהלב בעל המחשבה ואינו בעל המעשה מ"מ כל כך יחשוב לבבכם העול תמיד כאילו הוא פועל אותו בארץ:

   חמס ידיכם תפלסון. והחמס שתעשו בידיכם תשמיעו בארץ ותטעימוה לבני אדם בטענות חזקות כאלו נעשה בפלס ובמשקל ביושר:

   מצודת ציון

   עולת. מלשון עולה:

   תפלסון. ענין יושר ועש״ז יקרא מטה המשקל בשם פלס כי מיישר המשקל וכן פלס מעגל רגליך (משלי ה׳):

4. (ד)זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב:

   מצודת דוד:זורו. הרשעים הללו נעשו זרים לה׳ מעת צאתם מן הרחם: תעו. המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. מִמְּעֵי אִמָּם הֵם נַעֲשִׂים זָרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה עֵשָׂו: ״וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ״ (בראשית כה:כב):

   זֹרוּ. נָזוֹרוּ, כְּמוֹ ״שֹׁמּוּ שָׁמַיִם״ (ירמיהו ב:יב), ״וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ״ (בראשית מט:כג), ״רֹמּוּ מְעָט״ (איוב כד:כד), כֻּלָּן לְשׁוֹן נִפְעֲלוּ:

   אבן עזרא

   זורו פועל עבר על משקל: כי אורו עיני. והטעם: כי מעת הולדם הם זרים בתולדתם משאר הילודים.

   ותעו כפול בטעם.

   רד"ק

   זרו. פעל עבר מנחי העי"ן, כלומר תולדותם לעשות מעשה זר ורעות ולכן תעו מבטן והוא כפל ענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   זרו, אומר שאנשי כזב האלה הצבועים והחנפים הם גרועים מן הרשעים בפרהסיא, כי הרשעים הם זורו מעת שיצאו מרחם, דהיינו אחר לידתן, אבל דוברי כזב הם תעו מבטן אמם, גם בטרם נולדו ויצאו מרחם, ור"ל שהרשעים אין רשעתם טבעי להם, כי האדם לא נברא שיהיה רשע, ותולדות האדם נוטה אל הצדק, רק ירשיע אח"ז ע"י חברים ושכנים ומורים רעים וכדומה, אבל בעלי הכזב תכונתם וטבעם רע, ורעתם אינו דבר מקרי רק עצמי וטבעי להם:

5. (ה)חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ:

   מצודת דוד:חמת למו. בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה: כמו פתן חרש. המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֲמַת לָמוֹ. אֶרֶס יֵשׁ לָהֶם לַהֲרוֹג אֶת הַבְּרִיּוֹת כִּדְמוּת הַנָּחָשׁ:

   כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ. הַנָּחָשׁ, כְּשֶׁהוּא מַזְקִין, נַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת וְאוֹטֵם הַשֵּׁנִית בֶּעָפָר, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶת הַלַּחַשׁ, כְּשֶׁחַבָּר מַשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק:

   אבן עזרא

   חמת סמוך ולא נכתב למי נסמך, כדרך: ושכורת ולא מיין.

   וטעם חמת שם ממית.

   וטעם אוטם אזנו הוא שיספר אחרי כן: אשר לא ישמע, ולא לקול חובר חברים.

   רד"ק

   חמת. רשעם ניכר שמטילים ארס מפיהם ומפניהם בהתרגזם כמו הנחש שמטיל ארס:

   למו כמו פתן חרש. אמר שהם כמו הנחש והוא הפתן הקשה החרש שיאטי' אזנו מלשמוע לחש ידוע לנחש שלא יזיק וכאלו הוא חרש וכאלו יאטם אזנו שלא ישמע מה שלוחשים לו:

   מלבי"ם

   (ה-ו) חמת למו כדמות חמת נחש, הנחש נושך את האדם שלא להנאתו רק מצד האיבה שהושת בינו ובין האדם, שהאדם ישופנו ראש ולכן הוא ישופנו עקב מיראתו פן יהרוג אותו, וכן ידמה חמתם של בעלי לה"ר אלה, כאילו הם מתיראים ממני שלא אעשה להם רעה ולכן ידברו עלי לה"ר, שנדמה לנשיכת נחש כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון, אולם לעומת זה הנחש שומע לחש ואינו מזיק, והוא במליצה שמלחשים לו שלא יירא מן האדם כי אינו אויב לו ולא דורש רעתו, ואז לא ישוך, וכן היה ראוי שאחר שלחשתי להם ע"י מה שהראיתי ע"י כריתות כנף המעיל שאיני דורש רעת שאול היה ראוי שישמעו לחש אבל הם דומים כפתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים הגם שהחובר חברים הוא מחוכם ויודע לחש, כן הם האטימו אזנם משמוע לחש:

   מצודת ציון

   חמת. ארס כמו חמת תנינים יינם (דברים ל״ב:ל״ג):

   פתן. מין נחש רע:

   יאטם. יסתום כמו אוטם אזנו (משלי כ״א):

6. (ו)אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם:

   מצודת דוד:אשר וגו׳. בעבור רוע טבעו לא ישמע לקול מלחשים ואף אם החובר חברים הוא מחוכם מאד בדבר הלחש עכ״ז לא ישמע לקול לחשו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וְגוֹ׳. מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּפָנָיו, וְאוֹטֵם אָזְנוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים:

   חוֹבֵר חֲבָרִים. שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְחוֹשׁ אֶת הַנְּחָשִׁים (שבת קנג:):

   רד"ק

   אשר חובר חברים. מי שיודע חכמת הלחש וחכמת חברים עושה מעשים שבהם יועיל הלחש:

   מחובם. שהוא מאוד חכם בהם ואפי' הוא לא יועילו בו מעשיו כי אלה האנשים לא ישמעו לקול הצדיק במשפט:

   מצודת ציון

   חובר חברים. היודע לחש וכן וחובר חבר (דברים י״ח):

7. (ז)אֱלֹהִים הֲרָס־שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהוָה:

   מצודת דוד:שנימו. של הרשעים הללו: כפירים. הטורפים ככפירים:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מַלְתְּעוֹת. שִׁנַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת, שֶׁקּוֹרִין מייש״ליש בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   אלהים בעבור שהם טורפים בפיהם ידמה אותם לכפירים, כי הלשון בינות השנים.

   רד"ק

   אלהים. לפי שאמר במזמור למעלה שניהם חנית וחצים אמר הרס שנימו שלא יזיקוני דבריהם הרעים:

   מלבי"ם

   אלהים הרס שנימו בפימו, מדמה הלה"ר שלהם כשינים שבם יאחזו החיות הטורפות את טרפם, וכמלתעות כפירים שבם ידיקו את הטרף, ובקש מה' שיהרוס שניהם בל יוכלו לאחוז את הטרף, ואף שכבר הוא בפיהם יתוץ מלתעותיהם בל יוכלו להשחיתו:

   מצודת ציון

   מלתעות. הם השנים הגדולים והוא מתהפך כמו ומאכלות מתלעותיו (משלי ל׳):

8. (ח)יִמָּאֲסוּ כְמוֹ־מַיִם יִתְהַלְּכוּ־לָמוֹ יִדְרֹךְ חִצָּיו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ:

   מצודת דוד:ימאסו. יהיו נמסים כמים וילכו לאבדון: ידרוך. המקום ידרוך עליהם חציו ויהיו כדברים הנכרתים חיש מהר:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִמָּאֲסוּ. לְעַצְמָם שֶׁיִּהְיוּ נִמְאָסִים בְּעֵינֵיהֶם מִדְּאָגָה, וּכְמוֹ בַמַּיִם יִתְהַלָּכוּ. דּוּגְמָתוֹ (יחזקאל כא:יב) ״כָּל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם״ מִדְּמָעוֹת (ס״א אינו):

   יִדְרֹךְ חִצָּו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁיִּתְמוֹלְלוּ. יִתְמוֹלְלוּ שיאנ״ט פרוייאיי״ץ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   ימאסו האל"ף תחת אות הכפל, כדרך אשר בזאו נהרים ארצו.

   יתהלכו למו עד אשר לא ימצאו.

   וטעם ידרוך חציו תחסר מלת הדורך, כמו: ויאמר ליוסף, כאילו הוא כתוב ידרוך הדורך חציו אליהם.

   והזכיר חציו מקום קשתו, כי דריכת הקשת הוא בעבור לירות החצים.

   יתמוללו כמו: ימולל ויבש.

   רד"ק

   ימאסו. האל"ף במקום אות הכפל והוא כמו ימססו ועל דרך וימס לבב העם ר"ל שיהיו בטלים:

   ידרך חציו. כל אחד מהם ידרוך קשתו להרע לי והחצי' ההם הם דבריהם הרעים והקשת הוא הפה:

   מלבי"ם

   ימאסו וימסו, כמו מים אשר יתהלכו למו כי אינם מדובקים יחד ויתפרדו לטפות טפות, כן יתפרד קבוצם, וגם בעת שידרוך חציו יהיו דומה כמו יתמוללו כדבר הנמלל שנקטף ראשו, כן יקטף ראש החד של החצים:

   מצודת ציון

   ימאסו. ימססו ובאה האל״ף במקום אות הכפל וכן אשר בזאו (ישעיה י״ח) ומשפטו בזזו:

   יתמוללו. יכרתו כמו ימולל ויבש (לקמן צ׳):

9. (ט)כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל־חָזוּ שָׁמֶשׁ:

   מצודת דוד:כמו שבלול. כשבלול הזה אשר דרכו להיות נמס והולך בזרוח עליו השמש וכמו הנפל של אשה אשר אינו רואה השמש כן הרשעים הללו לא יראו השמש ר״ל אור הישועה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שַׁבְּלוּל. יֵשׁ פּוֹתְרִין לימצ״א בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין כְּמוֹ ״שִׁבֹּלֶת מַיִם״ (תהלים סט:ג), וְכָפַל הַלָּמֶ״ד כְּמוֹ מִן ״יִמַּל קְצִירוֹ״ (איוב יח:טז), ״יְמוֹלֵל״ (תהלים צ:ו):

   תֶּמֶס. נָמֵס וְהוֹלֵךְ, תֶּמֶס שֵׁם דָּבָר הוּא, הַמֵּ״ם יְסוֹד וְעִקָּר הוּא, וְהַתָּי״ו בּוֹ יְסוֹד נוֹפֵל, כְּמוֹ תָּי״ו שֶׁל ״תֶּבֶל עָשׂוּ״ (ויקרא כ:יב):

   נֵפֶל אֵשֶׁת. טַלְפָּ״א בְּלַעַ״ז, שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם, וְהִיא ״תִּנְשֶׁמֶת״ (ויקרא יא:ל) דִּמְתַרְגְּמִינָן ״אֲשׁוּתָא״, כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן ו:). וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה. כְּמוֹ ״אֵשֶׁת הַזִּמָּה״ (יחזקאל כג:מד), וְיֵשׁ תָּי״ו בְּלֹא דְבֵקוּת כְּמוֹ ״עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ״ (משלי ד:ט), כְּמוֹ נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה שֶׁלֹּא חָזוּ הַנְּפָלִים שֶׁמֶשׁ. וְלַלָּשׁוֹן רִאשׁוֹן הֲוֵי נֵפֶל וְאֵשֶׁת כְּמוֹ ״וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף״ (ירמיה יא:יט) שֶׁהוּא כְּמוֹ כֶּבֶשׂ וְאַלּוּף, וּפֵירֵשׁ מְנַחֵם כְּכֶבֶשׂ וְאַלּוּף הוּא שׁוֹר, אַף כָּאן נֵפֶל וְאֵשֶׁת (צִוָּה לְהַגִּיהַּ ס״א אינו):

   אבן עזרא

   כמו שבלול בדברי הקדמונים ז"ל: ברא שבלול והוא כדמות דג במים שימס בהליכתו. ויש אומרים: כי למ"ד שבלול כפול והוא כמו: שבולת מים גם הוא נכון. ועתה אומר דקדוק אשת. דע כי הה"א סימן לשון נקבה עטרה תפארה וכאשר יחליפו הה"א בתי"ו תשוב המלה מלעיל, בין שתהיה המלה סמוכה כמו תפארת ישראל או אינה סמוכה וככה עטרת תפארת, וככה אשת בתחלה אשה ואחר כן אשת בין שתהיה סמוכה כמו אשת איש או לא תהיה סמוכה כאשת יפת תואר.

   רד"ק

   כמו. ויהיו כמו השבלול שהולך ונמס:

   תמס. בשקל תבל הוא שם מפעלי הכפל מסס ושבלול הוא שרץ הנקרא בלע"ז לימ"שא:

   נפל אשת בל חזו שמש. ויהיו כמו נפל האשה כי זה וזה לא ראו שמש השבלול שהוא מתכסה בתוך קליפתו שהיא לו כמו לבוש וכן הנפל:

   מלבי"ם

   כמו שבלול (שנעקע) שסגולתו שכמעט שיגעו בם ימלטו מקרבם ליחה רבה עד שידמה כאלו הם נמסים, (וידוע שע"י הריר שבם יתנועעו בקל ועל זה אמר תמס יהלך), ויהיו דומים כנפל אשת שרץ שתום העין אשר בל חזה שמש, (וי"ל נפל אשת מין נחש עור (בלינדע שלייכע) שסגולתו שבנגוע איש בו יתקשה כאבן ויפול לחתיכות, ונקרא נפל ע"י נפילתו לחתיכות, ואשת ע"ש עורונו, אישון לילה ואפלה), ור"ל או שימס כמים בנגעו בו, והנמשל ע"י הוכוח של דוד בעת שכרת כנף המעיל, או יהיה עור בלתי רואה ויתקשה כאבן, ואם לא ירף ידיו יפול לחתיכות:

   מצודת ציון

   שבלול. שם שרץ מה:

   תמס. מלשון המסה:

10. (י)בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד כְּמוֹ־חַי כְּמוֹ־חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ:

    מצודת דוד:בטרם. עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר״ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם: כמו חי. כמו דבר הנעקר ע״י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה׳ ברוח סערה לבל ישאר שארית:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִירוֹתֵיכֶם אָטָד. אֲשֶׁר בְּטֶרֶם יֵדְעוּ קוֹצִים רַכִּים שֶׁלָּכֶם לִהְיוֹת אֲטָדִים קָשִׁים, כְּלוֹמַר: עַד שֶׁלֹּא יִגְדְּלוּ בְּנֵי הָרְשָׁעִים:

    כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן. כְּלוֹמַר: בִּגְבוּרָה וּבְחֹזֶק וּבְחָרוֹן יִסְעָרֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

    חַי. לְשׁוֹן גְּבוּרָה:

    אבן עזרא

    בטרם יבינו אמר רב היי ז"ל: כי גמילת פרח העץ כמו קשות. ובדברי חכמי ישראל: אביונות והנה הטעם בטרם שיגמילו הסירות ישוב אטד ישערם השם ממקומם.

    וטעם חי כאשר הם בכח החי, שהם לחים.

    כמו חרון כאדם שיסער העץ ממקומו בחרון. ויש אומרים: בטרם יבינו המבינים שיגדלו סירותיכם שהם קוצים קטנים וישובו, כמו: אטד, שהם גדולים כמו שיעשה החי בחרות אפו, כן יסערם השם.

    רד"ק

    בטרם יבינו סירותיכם. ענין דוד נאמר דרך משל למהירות אבדם מן העולם אמר בטרם שירגישו הסירות מאש האטד אשר תחתיהם שהוא אש שאי לו קיימא:

    כמו חי כמו חרון ישערנו. כמו שהבשר אשר בסירותם עודנו חי כי לא הרגישו הסירות מחמימות האטד ולא נתבשל הבשר כן יבא להם חרון פתאום בעודם בשלותם וישער כל אחד מהם:

    מלבי"ם

    בטרם יבינו סירותיכם אטד, האטד בוער תחת הסירות, כמ"ש כקול הסירים תחת הסיר, ובעת יתחיל הבשר שבסיר להתבשל ירגיש הסיר כי יש אטד תחתיו המחמם אותו, ומעלה רתיחות כנגדו, וימליץ שאז יבין הסיר את האטד, אולם בטרם שיבין הסיר את האטד, היינו בעוד שלא התחמם מן אש האטד, הבשר עדיין חי, ויאמר שגם בטרם שיבינו הסירות את האטד, הגם שהוא כמו חי, ר"ל כבשר חי שלא נתבשל בכ"ז כמו חרון ישערנו, יסער וישליך אותו כמו חרון, היינו כבשר שחרה ונחר ונשרף מן האש שמשליכין אותו, והמליצה שפורעניות הרשע ידמה כבישול הסיר כמ"ש (יחזקאל כ״ד:ג׳) שפות הסיר שפות, וכשבא הפורעניות בזמנו ימשיל שנתבשל הבשר, ויצייר שיבא הפורעניות לפני זמנו בעודו דומה כמו חי, ובכ"ז יהיה כדבר הנחרר ונשרף מרוב האש, ואז ישמח צדיק כי חזה נקם, המליץ יצייר את הנקם כעצם מופשט חי, שהוא הורג את הרשע, ואחר שהרג אותו אז הנקם ירחץ את פעמיו בדמו, ועז"א הצדיק יחזה, איך שהנקם הוא ירחץ את פעמיו בדם של הרשע, (ועז"א לשון חזה כי הנקם הוא עצם הגיוני שאין רואים אותו בעין רק במחזה הלב):

    מצודת ציון

    סירותיכם. ענפי הקוצים כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):

    אטד. הוא מצבת אילן הקוץ וכן ויאמר האטד אל העצים (שופטים ט׳:ט״ו):

    חי. ענין בריאות כמו עד חיותם (יהושע ה׳):

    ישערנו. מל׳ סערה ועם שהוא בשי״ן:

11. (יא)יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע:

    מצודת דוד:כי חזה. כאשר יראה נקמת ה׳: פעמיו ירחץ. בדרך הלוכו ירחץ רגליו בדם הרשע הנשפך בארץ:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ישמח צדיק כנגד אלם צדק.

    רד"ק

    ישמח. אז בבא להם חרון האף:

    מצודת ציון

    חזה. ראה:

    פעמיו. רגליו אשר צועד בהם:

12. (יב)וְיֹאמַר אָדָם אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ:

    מצודת דוד:ויאמר אדם. אז יאמר כל אדם אך סוף הדבר הוא אשר יש פרי ותשלום גמול לצדיק ויש אלהים שופטים לשפוט את הרשע כרשעתו ואם ייטב לו בראשיתו אך סוף הדבר לקבל גמול:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק. וְאָז יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: וַדַּאי יֵשׁ פֵּרוֹת וְתַשְׁלוּם שָׂכָר בְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, שֶׁנָּקַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְמָתָם:

    יֵשׁ אֱלֹהִים. דַּיָּן, שׁוֹפֵט רְשָׁעִים בָּאָרֶץ:

    אבן עזרא

    ויאמר, שפטים המלאכים, כי ממכון שבתך תבואנה הגזרות על כל הארץ, בדבר השם הנכבד.

    רד"ק

    ויאמר. אז יאמר כל האדם כי יש פרי לצדיק ממעשיו הטובים שעשה שיראה נקמתו באויביו ויאמרו כי יש אלהים שופטים בארץ לפי שתדונם ולא כמו שיחשבו כי אין ה' רואה:

    שופטים. לשון רבים דרך כבוד כמו אלהים קדושים הוא או אמר אלהים שופטים על המלאכים שהם שופטים בשליחות האל וברצונו:

    מלבי"ם

    ויאמר, והנקם יאמר אל הצדיק ובני אדם העומדים שם, יאמר להם אדם אתה אדם, ראה כי אך פרי לצדיק, שיש שכר טוב לצדיק, וכן ראה כי יש אלהים שופטים בארץ לשלם לעושי רע כרעתו, כי ממה שיראו עונש הרשע ואיך ה' רב ריב הצדיק מידו, יכירו כולם שיש אלהים משגיח, ושיש שכר ועונש: