תהילים פרק נ״ז

תהילים פרק נ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי־שָׁאוּל בַּמְּעָרָה:

   מצודת דוד:אל תשחת. על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני: במערה. להסתר עצמו במערה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת. כָּךְ כִּנָּה דָּוִד הַמִּזְמוֹר הַזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה קָרוֹב לָמוּת, וְיִסֵּד מִזְמוֹר זֶה לֵאמֹר: אַל תַּשְׁחֵת אוֹתִי ה׳:

   אבן עזרא

   למנצח אל תשחת, בברחו מפני שאול על נועם פיוט תחלתו, אל תשחת וחברו במערה, אף על פי שאני במערה אין לי מחסה זולתך.

   רד"ק

   למנצח. כבר כתבנו בתחילת הספר כי לא נודע אצלינו היום המלות אשר בראשי המזמורים והחילוק אשר ביניהם וענין המזמורים האלה בענין דוד עם שאול, ואיפשר שהיה לענין זה תחילת' אל תשחת שלא ישחיתהו ביד שאול וזה המזמור אמר דוד בעוד שהיה הוא ואנשיו בירכתי המערה ובא שאול להסך את רגליו:

   מלבי"ם

   למנצח אל תשחת, יען שעל ענין זה חבר עוד מזמור לקמן סי' קמ"ב ושם דבר מצרתו לבד, ופה דבר גם ממה שכפה את יצרו לבל ישחית את שאול, ציין מזמור זה במלות אל תשחת (שכן תפס ע"ז לשון השחתה (שמואל א כ״ו:ט׳) ויאמר דוד אל תשחיתהו) ומזמור זה נחלק לשני חלקים, א. תפלה שינצל, עד פסוק ח', ב. מדבר ממה שלא הרג את שאול וכבש יצרו וזה היה לו לכבוד ותפארת עד ששאול הכיר את צדקתו ואמונתו:

2. (ב)חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל־כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת:

   מצודת דוד:חנני אלהים חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו: עד יעבור. כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חָנֵּנִי, חָנֵּנִי. חָנֵּנִי שֶׁלֹּא אֶהֱרֹג וְשֶׁלֹּא אֵהָרֵג (שמואל א כד:יא):

   עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. עַד תַּעֲבֹר הָרָעָה:

   אבן עזרא

   הוות יש אומרים: כמו מקרה, יען היה להם למלך.

   רד"ק

   חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו:

   חסיה. היו"ד תמורת הה"א למ"ד הפעל ובא במשקל ההפסק להקל קריאת היו"ד:

   עד יעבור הוות. עד יעבור דבר ההוות ששאול חושב עלי כלומר מצרתי אין לי מחסה וסתר בלתך:

   הוות. שבר וענין רע:

   מלבי"ם

   חנני אלהים חנני, עד יעבר הוות, מבקש שיחנהו ה' עד שיעבור ההוות והשבר מנגד פניו, ר"ל עד שיעברו שאול ואנשיו מפה, וכפל מלת חנני, כי היה צריך חנינה אחת שיתגבר על יצרו ולא יהרוג את שאול במערה, וחנינה השנית שלא יהרגנו שאול אח"כ כשיראה אותו, על הראשון אמר כי בך חסיה נפשי, שנפשו הרוחנית היא חוסה בה' שיציל אותה מבוא בדמים להרוג משיח ה', ועל השני אמר בצל כנפיך אחסה, שהוא חסיון גופו בה' שלא יהרג, ומדמה זה כעוף המסתיר אפרוחיו תחת כנפיו בבוא עליהם עיט הטורף:

   מצודת ציון

   הוות. שבר:

3. (ג)אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי:

   מצודת דוד:עליון. היושב בשמים ממעל וידו על העליונה: גומר. המשלים לגמור מה שהבטיח עלי:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אקרא טעם עליון - בעבור היותו בתחתית.

   רד"ק

   אקרא. אף על פי שהמלך רודפי אקרא לאלהים שהוא עליון על הכל והוא יצילני מידו והוא גומר כלומר משלים חסדו עלי כלומר כמה פעמים עשה עמי חסד ועתה ישלים עלי החסד בדבר המלוכה:

   מלבי"ם

   אקרא לאלהים עליון, כן אקרא לאלהים מצד שהוא עליון, ר"ל ראשית כל הסבות, והסבה הראשונה לכל דבר, וכן אקרא לאל גומר עלי, מצד שהוא גם הגומר והוא הסבה האחרונה ג"כ לכל הדברים:

4. (ד)יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ:

   מצודת דוד:חרף שאפי סלה. מחרפת שואפי יושיעני לעולם: ואמתו. ואמתת הבטחתו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֵרֵף שֹׁאֲפִי. וְיוֹשִׁיעֵנִי מֵחֶרְפַּת שֹׁאֲפִי הָאוֹמֵר לְבָלְעֵנִי. שֹׁאֲפִי גּוֹלוֹשְׁנְטְמוֹ״י בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   ישלח בעבור עליון.

   רד"ק

   ישלח. אע"פ שהם רבים ואני יחיד כנגדם ישלח מלאכיו משמים ויושיעני:

   חרף שאפי. כי שאול אילו לא היה מבזה דבר ה' לא היה רודף אחריו כי כבר ידע כי על פי ה' משחו שמואל הנביא למלך:

   ישלח אלהים חסדו ואמתו. חסד שעשה עמי מתחילה כאשר בחרני למלך ועתה הוא עושה עמי אמת בהציל אותי מיד שאול:

   נפשי בתוך לבאים ישראל הרודפים אחריו, ואמר בתוך אע"פ שהיה בורח הרי הוא כאלו היה בתוכם כי לא היה יכול להתרחק מארץ ישראל הולך ושב ומסתתר:

   אשכבה להטים. בתוך להטים ובתוך שזכר עומד במקום שנים, והטעם להטים כאילו ישרפוני בהבל פיהם שידברו לשאול רע עלי, וזהו שאמר חנית וחצים ולשונם חרב חדה, וזכר שינים ולשון שקצת האותיות נחתכות בהן:

   מלבי"ם

   ישלח (הוא מאמר מוסגר, שע"ז מורה מלת סלה שבא באמצע הפסוק), ור"ל ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי, הנה שואפי ושונאי מחרפים ואומרים לאמר "ישלח משמים ויושיעני", הם מחליטים שאין לי שום תשועה בדרך הטבע, ואומרים בדרך הלצה שא"א שאושע רק אם ישלח משמים ויושיעני, ר"ל שתשועתי נמנע, אבל מה שיאמרו הם דרך שחוק, אני אומר בדרך אמת ישלח אלהים חסדו ואמתו, ר"ל שאקרא לאל עליון שישלח באמת חסדו ואמתו, שאני איני מיחל על תשועה טבעית רק על תשועה שישלח לי משמים, בין מצד חסדו בין מצד אמתו והבטחתו שהבטיח ע"י נביא שאמלוך:

   מצודת ציון

   שאפי. ענין בליעה:

5. (ה)נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי־אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

   מצודת דוד:נפשי בתוך לבאים. נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים: חרב. ממית בלה״ר כחרב חדה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם. אַבְנֵר וְעַמָשָׂא, שֶׁהָיוּ לְבָאִים בַּתּוֹרָה וְאֵינָם מוֹחִים בְּשָׁאוּל:

   אֶשְׁכְּבָה לוֹהֲטִים. אֶשְׁכְּבָה בְּלוֹהֲטִים, אַנְפַנְבְּלוֹיְיאַנְ״ץ בְּלַעַ״ז, בֵּין הַזִּיפִים שֶׁלּוֹהֲטִים אַחַר לָשׁוֹן הָרָע (שמואל א כג:יט-כ):

   אבן עזרא

   נפשי בתוך לבאים אשכבה בעבור עדת שאול.

   וטעם לוהטים כאילו כתוב בתוך לוהטים.

   וטעם שניהם האומרים רע אל שאול בעבורו.

   מלבי"ם

   נפשי שוכנת בתוך לבאים ואריות, וגם אשכבה (בתוך) לוהטים נחשים לוהטים ושורפים, אבל הלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם מסוכנים יותר מלבאים ולוהטים אחרים כי הם בני אדם, שהלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם בני אדם לא בע"ח בלתי מדברים, ותחת שהלבאים אין להם רק שינים של עצם, הלבאים שאני בתוכם שניהם חנית וחצים של ברזל, ותחת שלוהטים אין למו רק ארס שהוא תחת לשון בשר, לשונם הוא חרב חדה, שגרוע מלשון הנחשים השרפים, לכן רומה על השמים, שישלח משמים ויושיעהו, ונגד מ"ש אקרא לאל עליון שהוא הסבה הראשונה, אומר רומה על השמים אלהים, ונגד מ"ש לאל גומר עלי שהוא אחרית הסבות, אמר על כל הארץ כבודך, היינו שתהיה התשועה בסבתה הראשונה מאתך עפ"י נס, למעלה מן השמים שמורה על הנהגת הטבע והמערכה, וכן גמר התשועה בסבתה האחרונה תהיה מאתך בבלי אמצעי, עד שיתגלה כבודך על כל הארץ, כי אחרית המסובבים הוא בארץ:

   מצודת ציון

   לבאים. שם משמות האריה:

   לוהטים. ענין להב כמו אש לוהט (לקמן ק״ד):

   חדה. חדודה:

6. (ו)רוּמָה עַל־הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:

   מצודת דוד:רומה. ר״ל עשה בהם נקם ובזה ירומם תפארתך על השמים ועל הארץ יראה כבודך כי כשהשם עושה דין ברשעים הוא מתרומם ומתנשא:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם. הִסְתַּלֵּק מִן הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁאֵינָם כְּדַי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵיהֶם, וְעַל הָאָרֶץ תִּתְכַּבֵּד בָּזוֹ:

   אבן עזרא

   רומה הראה שאתה רם על השמים להושיעני ויראה כל הארץ כבודך, שישיחו השומעים תשועתך.

   רד"ק

   רומה. להושיענו מידם והראה על כל הארץ כבודך וידעו הכל כי לה הישוע' ולא יתכן מבלעדיו להציל:

   רומה. ע"ד משל כאלו עד עתה לא היית רם ולא יכולת להצילני מידם:

7. (ז)רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:

   מצודת דוד:רשת. הנקם יהיה שהרשת אשר הכינו במקום מדרך רגלי וכ״א מהם כפף נפשי להורידני בה וחפרו לפני בור שאפול בה אני הנה בהמקום הזה עצמו יפלו בתוכה לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כָּפַף נַפְשִׁי. הָאוֹיֵב:

   נָפְלוּ בְתוֹכָהּ. סוֹפָן לִיפּוֹל בְּתוֹכָהּ. כָּפַף קְלִינָ״א בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים״ (תהלים קמה:יד):

   אבן עזרא

   רשת, כפף פועל עומד על לשון זכר כמו כל נפש שבעה, או יהיה יוצא, והטעם כל אחד כפף נפשי.

   שיחה כמו שוחה קריאי, כמו קרואי וככה שישיחו שנפלו בתוכם באמת.

   רד"ק

   רשת. כמו שאמר שאול לזיפים וראו מקומו אשר תהיה רגלו שם:

   כפף נפשי. כפף והכניע נפשי:

   שיחה. בחירק וענינו כמו שוחה עמוקה בשורק:

   נפלו בתוכה. יפלו בתוכה, וכן דרך הלשון לדבר עבר במקום עתיד ברוב דברי הנבואות:

   מלבי"ם

   רשת, וה' שמע תפלתי, כי אחר שהכינו הכל לשחת אותי והייתי בתכלית הסכנה נהפך הדבר עליהם, כי אחרי שהגיעו אל המערה ששם דוד ואנשיו נפל שאול ביד דוד, וז"ש הנה הכינו רשת למקום פעמי, וגם כבר כפף נפשי ליכנס בתוך הרשת, וגם כרו לפני שיחה, כדרך ציידי חיות שאחר שילכד הבע"ח ברשת יש שיחה כרויה ששם יפול, והייתי מוכן ליפול אל השיחה, אבל לא אני נפלתי לשם, רק הם נפלו בתוכה, סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   רשת. פח יקוש:

   לפעמי. לפסיעותי:

   נפלו. כמו יפלו עבר במקום עתיד:

8. (ח)נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה:

   מצודת דוד:נכון. לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזור לי ואשירה על התשועה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי. נֶאֱמָן עִמְּךָ בְּמִדַּת הַדִּין וְנֶאֱמָן עִמְּךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים (ירושלמי ברכות ט,ה):

   אבן עזרא

   נכון כפול בכל עת הוא.

   נכון לשורר ולזמר לשם שהצילני וככה אומר לנפשי.

   רד"ק

   נכון לבי. הכפל לחזק ומלת אלהים קריאה אמר אף ע"פ שאני נרדף, תמיד נכון לבי בקרבי ובטוח בך שתושיעני מידם ושאשירה ואזמרה לך על הצלתי:

   מלבי"ם

   נכון, מצייר עתה עת שנפל שאול ביד דוד במערה, ואנשיו הסיתו אותו שיהרגנו, והוא מתחזק נגד יצרו, ואומר, נכון לבי אלהים, הלב הוא הכח הממשלה אשר בנפש, הוא נכון להתגבר על יצרי, נכון לבי, ולא אשלח ידי בו, וע"ז אשירה ואזמרה שמנעני מבוא בדמים:

9. (ט)עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:

   מצודת דוד:עורה. אז אדבר אל נשמתי עורה כבודי לדבר בשיר ועורה הנבל וכנור לנגן בהם בעת אעירה השחר להודות לה׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עוּרָה כְבוֹדִי. וְלֹא אִישַׁן עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בִּכְבוֹדִי כִּשְׁאָר מְלָכִים (משנה ברכות א:ב):

   עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר. הָעִירָה אוֹתִי אַתָּה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר הַתָּלוּי עַל מִטָּתִי, פָּתוּחַ לְצַד הַצָּפוֹן; וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְדָוִד עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה (ברכות ג:):

   אָעִירָה שָּׁחַר. אֲנִי מְעוֹרֵר אֶת הַשַּׁחַר, וְאֵין הַשַּׁחַר מְעוֹרְרֵנִי (ברכות ג:):

   אבן עזרא

   עורה כבודי גם אומר לנבל עורה כאשר אעיר לשחר והפועל עומד, כמו: העירה והקיצה.

   רד"ק

   עורה. כשתושיעני אשיר לך בפה ובכלי ואומר לנפש שהוא הכבוד עורה לחבר דברי שיר ותודה וכן אומר לנבל וכינור בעת אעירה שחר, או פירושו בעת שאני אעיר את עצמי בשחר להודות את שמך בהם אומר להם עורו:

   מלבי"ם

   עורה, אז התעוררו כל רגשות נפשו, כבודו ששכן לעפר עד עתה, עתה התעורר עז"א עורה כבודי, הנבל וכנור מנעים זמירות שדמם ונדהם עד עתה התעורר בנועם זמירותיו, עז"א עורה הנבל וכנור, עתה אעירה שחר, שמש ההצלחה שחשך עד הנה יתחיל לזרוח, ואעיר השחר של שמש ההצלחה כי כאור בקר יזרח שמש, ר"ל כי עתה הכיר שאול עצמו את כבודו, ואמר אליו צדיק אתה ממני, ידעתי כי מלוך תמלוך:

   מצודת ציון

   כבודי. היא הנשמה שהוא כבוד הגוף:

10. (י)אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים:

    מצודת דוד:אודך בעמים. לפרסם שבחיך:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אודך בעמים ברבים מישראל, כמו: אחריך בנימן בעממיך.

    בלאומים שאינן מישראל.

    רד"ק

    אודך. ואז אודך בעמים, וכפל ענין במלות שונות כמנהג:

    בעמים ולאומים. משפחות ישראל:

    מלבי"ם

    אודך בעמים, ההודאה על הטובה, והזמר הוא ספור שבחיו ותהלותיו, זה יהיה בלאומים שיש להם דת, אספר להם תהלת ה' כי גדול הוא מעל כל אלהים:

11. (יא)כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:

    מצודת דוד:כי גדול וגו׳. החסד והאמת הנעשה לי גדלה עד השמים ומהראוי לפרסם אותו:

    עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי יתכן היות פירוש חרף שואפי, בעבור שחרפני ישלח השם חסדו וזה הוא: כי גדול עד שמים ובעבור כי יש לגבהות השמים חקר ואין חקר לחסדך, על כן אחריו: רומה על השמים.

    רד"ק

    כי. אודה לך כי חסדך שעשית עמי ואמתך גדול עד שמים וכבר פירשתי חסד ואמת:

    מלבי"ם

    (יא-יב) כי גדול עד שמים חסדך, ששני ההנהגות הנקובות בשם חסד ואמת, נמצאו גם בשמים ובשחקים, וכבר התבאר פסוק זה באורך למעלה (סי' ל"ו) במ"ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים עי"ש, וזה מגביל פה נגד מ"ש רומה על השמים אלהים, שזה מגביל נגד אקרא לאל עליון שהוא ראשית הסבות שבאים ע"י השמים והמערכת, כי הכל הוא ע"י ההשגחה גם בשמים, ונגד מ"ש לאל גומר עלי שגם בעת שע"פ הסבות הנמשכות יתחייב שלא אושע, תהפך את הסבה האחרונה ותגמור הדבר לישועה שזה מצד הנס הגמור שהוא ג"כ מתמיד בהנהגת ה', וזה ע"י הנס שבא מן השחקים, וכמו שהארכתי בזה למעלה שם, וא"כ רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך:

12. (יב)רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:

    מצודת דוד:רומה. אז ירומם תפארתך על השמים ויראה כבודך על כל הארץ בעבור גודל התשועה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק

    רד"ק

    רומה הפסוק פעם אחרת לחזק התחינה והבקשה: