תהילים פרק נ״ט

תהילים פרק נ״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:

   מצודת דוד:וישמרו. לשמור את בית דוד שלא יברח בלילה להמיתו בבוקר כמ״ש בשמואל א׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אַל תַּשְׁחֵת. כָּךְ קָרָא שֵׁם הַמִּזְמוֹר, עַל שֵׁם שֶׁהָיָה קָרוֹב לָמוּת וְלִהְיוֹת נִשְׁחָת, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַדָּבָר:

   וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת. כְּשֶׁאָמְרָה לָהֶם מִיכַל: ״חוֹלֶה הוּא״ (שמואל א יט:יד), וְהִבְרִיחַתּוֹ בַּלַּיְלָה:

   מלבי"ם

   למנצח אל תשחת, בל ישחיתהו שאול, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, תחלה מדבר על עת שהיה לפני שאול ויטל עליו את החנית להכותו וה' הצילהו, (עד פסוק ז'), אח"כ מדבר על מה ששלח בערב שומרים לשמור את הבית להמיתו ונודע לו הדבר בעזרת ה', ומתפלל שימלט מידם (עד פסוק ט"ו), ואח"כ מקלל את אויביו (עד סוף הסימן):

2. (ב)הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:

   מצודת דוד:ממתקוממי. מהאנשים הקמים עלי תחזקני:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הצילני, תשגבני אתה משגבי, כי הייתי במקום שפל.

   רד"ק

   תשגבני. כאלו תשימני במקום רם ונשגב שלא יוכל אלי:

   מלבי"ם

   הצילני מאויבי, הם הדורשים רעה בלב, ממתקוממי תשגבני, הם הקמים עליו להרגו, מבקש שיתגבר עליהם:

3. (ג)הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הצילני טעם ומאנשי דמים כנגד להמיתו.

   רד"ק

   הצילני. המארבי' הם פועלי און ואנשי דמים שהיו חושבים להמיתו:

   מלבי"ם

   הצילני מפועלי און הוא נגד אויביו בצנעה שמדברים עליו לה"ר, ומאנשי דמים הושיעני הוא נגד מתקוממיו שרוצים לרצחו:

4. (ד)כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא־פִשְׁעִי וְלֹא־חַטָּאתִי יְהוָה:

   מצודת דוד:יגורו. יתאספו עלי בני אדם חזקים לתפשני ואני לא חטאתי להם כאשר ידעת אתה ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יָגוּרוּ עָלַי. לָנִים בְּבֵיתִי לְשָׁמְרֵנִי:

   אבן עזרא

   כי, יגורו כמו יתקבצו, וכמוהו: העוד הזרע במגורה. ויש אומרים: ישכנו סביב הבית.

   רד"ק

   כי יגורו. יאספו ויתקבצו עלי:

   לא פשעי. אינם מארבים לי בעבור פשע וחטאת כי לא פשעתי ולא חטאתי להם:

   ה'. הוא לשון קריאה כלומר אתה ידעת:

   מלבי"ם

   כי הנה מה שארבו לנפשי ומה שיגורו ויתקבצו עלי, הוא מצד שהם עזים, לא פשעי ולא חטאתי אורב עלי, רק עזים אורבים שלא כדין:

5. (ה)בְּלִי־עָוֺן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:

   מצודת דוד:בלי עון. לא העויתי להם והמה רצים ומכינים עצמם ללכדני לכן עורה לקראתי וראה בעניי:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּלִי עָוֺן. לֹא חָטָאתִי לָהֶם:

   וְיִכּוֹנָנוּ. מְזֻמָּנִים לַהֲרוֹג:

   אבן עזרא

   בלי הטעם כי לא פשעתי ולא חטא לי ולא עון, שבעבור זה ירוצו להנקם ממני.

   וטעם עורה כנגד וישמרו את הבית.

   רד"ק

   בלי. שלא פשעתי ולא חטאתי להם והם ירוצו והכינו את עצמם לתפשני ואתה רואה:

   עורה לקראתי. להצילני מידם:

   ויכוננו. תי"ו התפעל נבלעת בדגש הכ"ף ומשפטו יתכוננו:

   מלבי"ם

   בלי, ובכ"ז ידמה להם כי ירוצון ויכוננו בלי עון, דהיינו שחושבים שאין להם עון בזה ושמותר להם להרגני, עורה לקראתי, ר"ל עמוד על צד המגביל לקראתי, שהוא צד של השולחן שישב שם שאול ומשם הטיל החנית עליו להכותו, וראה והשגיח שלא יבצע את מחשבתו:

6. (ו)וְאַתָּה יְהוָה־אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל־הַגּוֹיִם אַל־תָּחֹן כָּל־בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:

   מצודת דוד:הקיצה. ר״ל כמו שאתה מעורר עצמך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם. וְאֶת הָרְשָׁעִים שְׁפוֹט כְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם, וַעֲלֵיהֶם אַל תָּחֹן:

   אבן עזרא

   ואתה טעם אלהים צבאות – כי אתה אלהי צבאות מעלה בשמים ואלהי צבאות מטה, שהם ישראל.

   אל תחון כל בוגדי און באי זה גוי יהיו.

   רד"ק

   ואתה פסוק זה אינו נקשר לא לפניו ולא לאחריו אא"כ נפרש אותו לעתיד אמר דוד כשראה שהיו רודפים אחריו בלא חטא ועון וראה שאין בשופטי ישראל שיאמרו לשאול כי שלא כדים עושה והיו מחניפים לשאול, אמר לא אראה שיהיה אותו הדור זכאי עד לעתיד לבא שהקב"ה יכלה הרשעים כי עתה הוא מאריך לרשעים והנה הוא כישן שאינו רואה מעשיהם לפיכך אמר הקיצה לפקוד כל הגוים כי אז יכלו הרשעים מכל הגוים ויעבדו את ה' הנשארים שכם אחד ולא יהיה חונן עוד כל ביגדי און ולא יאריך אפו:

   מלבי"ם

   ואתה, באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר צבאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר צבאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר צבא ישראל וילחם מלחמותיהם, וז"ש ואתה ה' אלהים צבאות מצד שאתה אלהי ישראל ומשגיח עליהם, הקיצה לפקוד כל הגוים הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם (כי אנכי אברח מן הארץ), ובכל זה אל תחון כל בוגדי און, אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתציל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ"ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, סלה סיום הענין:

7. (ז)יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

   מצודת דוד:ישובו לערב. ר״ל ביום ילשינו עלי ולערב שבים לביתי לשמרני וכאשר נמלטתי סבבו בעיר לחפש אחרי ויהמו בקול בעת החפוש ככלב הזה הסובב ומחפש והומה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב וְגוֹ׳, הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם. פִּתְרוֹן שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נוֹפֵל זֶה עַל זֶה, יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב לֹא דַיָּם מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּיּוֹם אֶלָּא אַף לָעֶרֶב יָשׁוּבוּ עַל רָעָתָם לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא אֶבְרַח וְאֵצֵא מִן הָעִיר, וּמַה עָשׂוּ בַּיּוֹם? הִנֵּה כָּל הַיּוֹם יַבִּיעוּ בְּפִיהֶם לְרַגֵּל עָלַי אֶל שָׁאוּל:

   אבן עזרא

   ישובו דמה אותם לכלבים שהם נובחים בלילה לשמור המדינה, ככה אלה שומרי הבית.

   רד"ק

   ישובו. אמר על השומרים הבית כי לעדי ערב הם באיש ושבים ויהמו כמו הכלב שהולך ונובח בלילה כשנעור:

   ויסובבו עיר. והם היו מסבבים הבית בעבורי, אפשר שגם כן שלח שאול אנשים אחרים ללכת סביב העיר שאם יצא וימלט מיד הסובבים בבית שיקחוהו הסובבים בעיר:

   מלבי"ם

   ישובו לערב, יספר עתה איך שב שאול שנית בערב וישלח שומרים סביב ביתו להמיתו, בערב שבו שנית לרצחני, יהמו ככלב, מדמה את השומרים ככלבים שהם ג"כ שומרי הבית, כן יהמו גם הם ויסובבו את העיר:

8. (ח)הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי־מִי שֹׁמֵעַ:

   מצודת דוד:חרבות. הלה״ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם. וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם: מִי שׁוֹמֵעַ?

   אבן עזרא

   הנה יביעון כמו: הכלבים נובחים.

   כי מי יחשבו כי אין אלהים שומע סודם.

   רד"ק

   הנה. כי הוא היה שומע מבפנים מה שהיו מדברים מבחוץ דברים קשים כחרבות עליו כי חשבו שאין שומע אותם:

   מלבי"ם

   הנה, רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים א. הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה יביעון בפיהם ב. הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם חרבות בשפתותיהם, שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו כי מי שומע, ולא יודע הדבר אלי עד הבקר:

   מצודת ציון

   יביעון. ידברו כמו יביע אומר (לעיל י״ט):

9. (ט)וְאַתָּה יְהוָה תִּשְׂחַק־לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל־גּוֹיִם:

   מצודת דוד:תשחק למו. אתה שוחק על דבריהם כמו שאתה לועג לכל גוים שאינם מאמינים בך:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וְאַתָּה ה׳. אֲשֶׁר תִּלְעַג תִּשְׂחַק גַּם לָרְשָׁעִים הַלָּלוּ:

   אבן עזרא

   ואתה דרך משל, כי תוכל לאבדם בכל עת, על כן אל תהרגם בהביעם.

   רד"ק

   ואתה. שתשמע דבריהם:

   תשחק למו. שלא יהא כח לעשות לי סופי מחשבותם ותחשוב דבריהם לשחוק כאדם ששוחק ולועג דברי שונא שאינו ירא ממנו:

   תלעג לכל גוים. כמו שתלעג לכל הגוים הכופרים בך לבטל דבריהם ומחשבותם כן תלעג ותשחק לאלה:

   מלבי"ם

   ואתה, אבל אתה ה' תשחק למו, כי אתה תפר עצתם, וכן תלעג לכל גוים שישמחו על זה שימות הלוחם מלחמת ה' עמהם:

10. (י)עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:

    מצודת דוד:עוזו. מפני רוב חזקו של שאול אמתין על תשועתך כי אתה משגבי אבל בידי אין כח לעמוד נגדו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה. עֻזּוֹ וְתָקְפּוֹ שֶׁל אוֹיְבִי הֶחָזָק עָלַי, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה וַאֲצַפֶּה לְעָזְרֵנִי הֵימֶנּוּ:

    אבן עזרא

    עוזו אתה האל שהעוז לו בעצמו.

    אליך אשמורה כטעם ליל שמורים הם כנגד וישמרו את הבית, על כן אמר: הקיצה.

    רד"ק

    עוזו. מפני עוזו של שאול שהוא עז וחזק ממני:

    אליך אשמורה. שתצילני מידו כי אין לי משגב מבלעדיך:

    מלבי"ם

    עזו, אתה אומר אלי בשחוק, דע כי "עזו של שאול אליך אשמורה", אני שומר עז שאול ומלכותו אליך, שאתה תמלוך תחתיו ואתה תעוז נגד הגוים במלחמה, כי אתה אלהים משגבי, ר"ל שזה תאמר אלי במה שאתה משגבי ומחזקני נגד שאול וגם נגד פלשתים במלחמת קעילה, בזה תודיע שעוזו של שאול שמור אלי, ושאני מוכן למלוך תחתיו:

    מצודת ציון

    אשמרה. ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר (ברא׳ ל״ז):

11. (יא)אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:

    מצודת דוד:אלהי חסדי. ה׳ העושה לי חסד מעולם יקדים לי החסד טרם ילכדני: יראני. מה שלבי חפץ לראות יראני בהמסתכלים בי לרעה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יְקַדְּמֵנִי. יַקְדִּים לִי עֶזְרָתִי קוֹדֶם שֶׁתִּשְׁלוֹט בִּי יַד שׂוֹנְאַי:

    יַרְאֵנִי בְשׁוֹרְרָי. מַה שֶּׁאֲנִי תָּאֵב לִרְאוֹת:

    אבן עזרא

    אלהי הוא סבת חסדי שידע שלא פשעתי להם, הוא יקדמני לשלם להם כפעלם.

    יראני בשוררי תאותי.

    רד"ק

    אלהי חסדי. כתוב חסדו וקרי חסדי ביו"ד והענין אחד אלא שהכתוב על עושה החסד והוא האל יתב' והקרי על המקבלו והוא דוד כי אותיות השימוש ישמשו עם הפועל והפעול יקדמני יקדימני החסד:

    מלבי"ם

    אלהי, הם סובבים את ביתי וחושבים כי אין שומע דבריהם ושלא אדע מזה, אבל אלהי חסדי יקדמני להודיעני הדבר, ואלהים יראני בשוררי, ה' הראה לי, עד שראיתי את השומרים השוררים עלי וסובבים את ביתי, ר"ל שה' הודיע לו זאת ע"י מיכל בת שאול:

    מצודת ציון

    בשוררי. ענין ראיה והבטה:

12. (יב)אַל־תַּהַרְגֵם פֶּן־יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:

    מצודת דוד:פן ישכחו. כי המת נשכח מן הלב ולא יזכרו בהם ליקח מהם מוסר: הניעמו בחילך. אלא בכוחך הרב הניעם ממקום למקום והורידם מנכסיהם אתה ה׳ מגננו כי אז יזכרו ויקחו מהם מוסר:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַל תַּהַרְגֵם. שֶׁאֵין זוֹ נְקָמָה הַנִּכֶּרֶת:

    פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי. כִּי כָל הַמֵּתִים מִשְׁתַּכְּחִים, אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ מִנִּכְסֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיִּים, וְהִיא נְקָמָה שֶׁתִּזָּכֵר לְאֹרֶךְ יָמִים:

    אבן עזרא

    אל יתפלל לשם שלא יהרגם רגע אחד פן ישכחו עמי מעשי השם ברשעים.

    הניעמו לבקש לחם כאשר הזכיר בכלבים, הם יניעון לאכל.

    וטעם בחילך הם ישראל.

    והורידמו ממעלת עשרם.

    מגננו הוא מלכנו באמת רמז, בעבור שאול המלך שצוה להמיתו.

    רד"ק

    אל תהרגם. אמר כנגד האל אל תהרגם פן ישכחו עמי נקמת ה' ברשעים אלא יאריך זמן הנקמ' שתורידם מעשרם ותנידם לבקש לחם בחילך והם ישראל:

    מגננו ה'. אתה שאתה מגיני ולנרדפים עמי הראנו נקמה זאת מהם:

    מלבי"ם

    אל, כשראה את שורריו ושומריו, מבקש אל תהרגם, ר"ל שלא יראוני בעת שאברח בעד החלון ותצילני על ידי שאתגבר עליהם ואהרגם, כי פן ישכחו עמי מה שעשו נגדי, רק הניעמו בחילך שינועו עתה ממקומם עד שלא יראו בבריחתי, ואח"כ הורידמו מגדולתם:

    מצודת ציון

    הניעמו. מל׳ נע ונד:

    בחילך. בכוחך:

    מגננו. מבטח לנו כגבור במגנו:

13. (יג)חַטַּאת־פִּימוֹ דְּבַר־שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:

    מצודת דוד:חטאת פימו. את זה עשה להם בעון חטאת פיהם וכו׳ ויהיו נלכדים בעבור גאותם: ומאלה. ומרוב הקללה אשר יבוא עליהם ומרב הכחש והרזון אשר יבואום יספרו הבריות זה לזה את כל הקורות להם ויהיה הדבר זכור ויקחו מהם מוסר:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    חַטַּאת. שֶׁל פִּיהֶם הוּא דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וְנִלְכָּדִים בִּגְאוֹנָם הָעֲנִיִּים הַנִּרְדָּפִים עַל יְדֵיהֶם, מִפְּנֵי הָאָלָה וְהַכַּחַשׁ שֶׁהֵם מְסַפְּרִים:

    אבן עזרא

    חטאת קשור עם והורידמו, בעבור חטאת פימו.

    וילכדו בגאונם כנגד כי מי שומע.

    ומאלה ומקצת האלות והכחש שעשו, יספר זה לזה.

    רד"ק

    חטאת פימו. יכירו כי זה העונש הוא עונש דבריהם הרעים ויעשו אם יוכלו:

    ובגאונם. שהם מתגאים עלי ילכדו והורידם מגדולתם:

    ומאלה ומכחש יספרו. ומרוב קללה ומרוב כחש ורזון שיבוא' יספרו בני אדם זה לזה:

    מלבי"ם

    חטאת פימו דבר שפתימו, שיהיה דבר שפתימו שיתודו חטאת פימו, שהם בעצמם ידברו בשפתותיהם ויתודו את החטא שחטאו בפיהם מה שדברו עלי לה"ר ויודו שנענשו עי"ז, וילכדו בגאונם שע"י גאונם ילכדו ברשת, ומאלה ומכחש יספרו, והם עצמם יספרו ויתודו, שזה בא להם ע"י חטא של אלה וכחש, מה שדברו עלי כחשים ונשבעו באלת שוא לקיים דבריהם, ואחר שיתודו את חטאם, אז כלה בחמה, תכלם בחמתך, ותכלם פעם אחר פעם, ואינמו עד שלא יהיו עוד בעולם, וידעו לאפסי ארץ כי אלהים מושל ביעקב, עד שתתפשט הידיעה עד אפסי ארץ ויכירו כולם כי ביעקב יש אלהים מושל ומשגיח על פרטי מעשיהם, סלה סיום הענין:

    מצודת ציון

    בגאונם. מלשון גאוה:

    ומאלה. מקללה:

    ומכחש. רזון:

14. (יד)כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי־אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:

    מצודת דוד:כלה. את הרשעים ההם: ואינימו. ולא יהיו עוד בעולם: מושל ביעקב. להושיע את החוסים בו: לאפסי. מוסב על וידעו וכו׳ לומר בקצות הארץ ידעו לעולם שאתה מושל ביעקב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כַּלֵּה. אוֹתָם בַּחֲמָתְךָ מֶלֶךְ הַשּׁוֹפֵט, וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה מוֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב:

    אבן עזרא

    כלה פעמים מעט מעט ובסוף ואינמו.

    וטעם מושל ביעקב כאשר הזכיר אלהי ישראל, והטעם כי אלהי העמים אלילים ואלהי ישראל שופט צדק.

    רד"ק

    כלה. אותן בחמתך מעט מעט ובסוף אינמו שלא יהיה בהם שריד:

    וידעו. בני אדם כשיראו הנקמה:

    כי אלהים מושל ביעקב. וישפוט הרשעים וכן הוא מושל:

    לאפסי ארץ. אבל ביעקב הוא פוקד ומשגיח יותר מעכו,ם:

15. (טו)וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

    מצודת דוד:וישובו. הרשעים ההם יענשו מדה במדה כמו ששבו לערב לשמרני וסבבו בעיר לחפש אחרי כן יחזרו על פתחי זולתם לעת ערב ויסובבו בעיר לבקש מזון ויהמו מכאב לב:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב. מְחֻבָּר לַמִּקְרָא הָעֶלְיוֹן חֲטַאת פִּימוֹ, הֵם מְדַבְּרִים בַּיּוֹם, וְלָעֶרֶב הֵם שָׁבִים לֶאֱרֹב אוֹתָם שֶׁהִלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם:

    אבן עזרא

    וישובו הנשארים, אז יהיו ככלבים לבקש לחם על כן.

    רד"ק

    וישובו. כלומר הם באים ושבים לעת ערב בעבורי ומסבבים העיר עלי ללכדני עתה וילכו לעת ערב אל הבתים לבקש לחם ויסובבו עיר לבקש מזונם וזהו שאמר:

    מלבי"ם

    וישובו, נגד מ"ש תחלה שישובו לערב ויהמו ככלב, ויסובבו עיר לשמור את הבית להמיתו, מקללם שגם עתה אחר מפלתם ישובו ג"כ לערב ויהמו ככלב ויסובבו עיר גם עתה, רק לא יהיה זה כמו תחלה שסבבו ככלב להמית נפש איש צדיק, רק המה יניעון לאכול, מה שיסובבו עתה ככלב יהיה ככלב הרעב שסובב בלילה בעיר לבקש אוכל והוא הומה ומנבח ע"י רעבונו, שיסובבו אם לא ישבעו כדי שילינו, שע"י שתחסר בטנם מרעבון לא יוכלו ללין ויסובבו בעיר לבקש אוכל:

16. (טז)הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם־לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:

    מצודת דוד:המה. כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימצאו די אכלם אז יתלוננו ויהמו מכאב לב:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַכְּלָבִים כָּל הַלַּיְלָה אִם אֵינָם שְׂבֵעִים, שֶׁיָּלִינוּ מִתּוֹךְ שָׂבְעָם וְיִישְׁנוּ:

    אבן עזרא

    המה, לא ישרת בעבור שנים, אם לא ישבעו לא ילינו.

    רד"ק

    המה. אף על פי שחזרו על הבתים לבקש לחם לא ישבעו כשילינו כלומר רעבים ילינו וישנו:

    וילינו. וי"ו במקו' כאשר כלומר יניעו לאכל וילינו כאשר לא ישבעו:

    מצודת ציון

    יניעון. מל׳ נע ונד:

    וילינו. מל׳ תלונה:

17. (יז)וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר־לִי:

    מצודת דוד:ואני אשיר. כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך: ומנוס. אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַאֲנִי. כְּשֶׁאֶמָּלֵט מֵהֶם לַבֹּקֶר, אָשִׁיר עֻזֶּךָ:

    אבן עזרא

    ואני, עזך כנגד עוזו אליך אשמורה.

    וחסדך כנגד אלהי חסדי.

    ולבקר הפך הכלבים כי ביום ינומו.

    כי היית משגב לי ששמעת תפלתי ממתקוממי תשגבני.

    רד"ק

    ואני אשיר. כשתראה לי עוזך בתקח נקמתי אני אשיר עזך:

    וארנן לבקר. בכל בקר ובקר כלומר תמיד ארנן חסדך שתעשה עמי, והדין עלי שאשיר וארנן שהייתי משגב לי:

    מלבי"ם

    ואני אקום בלילה, כדי שאשיר עוזך כל הלילה, ובבקר ארנן חסדך מה שהיית משגב לי ומנוס ביום צר לי שעזרתני לנוס ולברוח:

    מצודת ציון

    מנוס. מל׳ ניסה ובריחה:

18. (יח)עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

    מצודת דוד:עוזי. אתה חזקי ולכן אזמרה לך: אלהי חסדי. העושה לי חסד מעולם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    עֻזִּי אֵלֶיךָ. אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה ״עֻזִּי וּמָעוּזִּי״ (ירמיה טז:יט), אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה:

    אבן עזרא

    הזכיר בתחלה עזו שהעוז בעצמו וחסד השם סבת חסדי, ובעבור זה אמר אחר: אשיר עזך, כי אתה עוזי, כמו: עזי וזמרת יה.

    וכנגד חסדך אמר אלהי חסדי.

    רד"ק

    עזי. כלומר עתה אני אומר עוזו כי העוז לשאול לפיכך אשמור ואוחיל לך ואז אומר עזי במקום עוזו ואליך אזמרה במקום אליך אשמורה כי בעת הצרה אשמור ואקוה התשועה ובעת התשועה אומר ואשיר אליך כי היית אלהים משגבי ואלהי חסדי כלומר שופט ויכול שלקחת משפטי מהם והטית חסדך אלי:

    מלבי"ם

    עזי, נגד מ"ש עזו אליך אשמורה שהבטיח לו שישמור לו עוז של שאול, עד שאח"כ יהיה עוז של שאול שייך לדוד, אמר בעת שיהיה עזי, היינו שאגיע למלוכה, אז אליך אזמרה, כי אלהים משגבי מצד שהוא אלהי חסדי, כי המלוכה נתנה לו מצד החסד כמו שיתבאר בסימן פ"ט: