תהילים פרק מ״ז

תהילים פרק מ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח לבני קרח זה המזמור לימות המשיח. ורבי משה אמר: כי בבבל נאמר. ויש אומרים: כי בימי דוד בהעלותם הארון, והעד עלה אלהים בתרועה ואיננו נכון, בעבור יבחר לנו את נחלתינו והמפרש זה השיב זה רמז להר המוריה, כי לא נדע כאשר נאמר זה המזמור.

   רד"ק

   למנצח. גם זה המזמור לימות המשיח אחר מלחמת גוג ומגוג:

   מלבי"ם

   למנצח לבני קרח, הוסד על עת העתיד המקוה שיכירו כל העמים מלכות ה' וילכו לבקש פני ה' בציון:

2. (ב)כָּל־הָעַמִּים תִּקְעוּ־כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה:

   מצודת דוד:תקעו כף. לשמוח בעת מלוך ה׳ על כל הארץ:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תִּקְעוּ כָף. הִתְעָרְבוּ יַחַד זֶה עִם זֶה לְהָרִיעַ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה:

   אבן עזרא

   כל אם על ימי דוד יהיו כל העמים שהיו תחת יד דוד ואם על ימי המשיח כמשמעו, והוא הנכון.

   רד"ק

   כל אומרים ישראל כל העמים יתקעו כף ושמחו עמנו כבר ידעתם כי הוא האלהים והוא המלך על כל הארץ:

   מלבי"ם

   כל העמים, בזמן הזה העמים הם במלחמה תמידית גוי בגוי ממלכה בממלכה, וזה משתי סיבות, א. בסבת האמונה, שכל בעל אמונה מיוחדת ילחם וירצה להכריח בעל אמונה אחרת אל אמונתו, ב. בסבת המשרה והממשלה שכל עם רוצה להשתרר על עמים זולתו, עפ"ז יאמר לעתיד לבוא לא ישא גוי אל גוי חרב, רק כל העמים יתקעו כף זה לזה לעשות שלום ביניהם עד עולם להשבית חרב ומלחמה, כי אז יעבדו כולם אל אחד וה' יהיה מלך אחד על כולם, ועז"א הריעו לאלהים בקול רנה, שהיה דרכם להריע בתרועה וקול שופר בעת המלכת מלך חדש, ואז ימליכו כולם את האלהים למלך על כל הארץ, ויריעו תרועה גדולה, בענין שלא יהיו עוד לאמונות שונות, ולא יחצו עוד לכמה מחנות:

   מצודת ציון

   תקעו כף. ענין הכות כף אל כף לשמחה וכן תקעו כף עליך (נחום ג׳:י״ט):

3. (ג)כִּי־יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל־כָּל־הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:כי ה׳ וגו׳. כי אז ידעו שה׳ עליון נורא וכו׳ ר״ל שהוא עליון על הכל ונורא עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי זה הוא קול הרנה הכרוז, כמו: ותעבור הרנה.

   רד"ק

   כי. הוא על כל והכל תחת ידו והוא נורא:

   מלבי"ם

   כי ה' עליון נורא, הנה מצד האמונה, עתה יש מכחישים הסבה הראשונה לגמרי ואומרים שהכוכבים והמזלות המה היוצרים, ואז יהיה ה' עליון, ויש שמודים בסבה הראשונה וקרו ליה אלהא דאלהיא רק שאומרים שאינו נורא, אחר שאין משגיח בשפלים ואינו גומל ומעניש, וא"כ אין להתירא ממנו, כמ"ש רם על כל גוים ה', וע"כ היו מתיראים מהכוכבים בחשבם שלהם נתנה הממשלה, ואז יהיה נורא -- ומצד המלוכה והמשרה יהיה אז מלך גדול על כל הארץ עתה יבאר שני אלה. ידבר, ואז ידבר וינהיג את העכו"ם תחתינו מצד הנהגת המשפט, כמ"ש ושפט בין הגוים, ולאומים תחת רגלינו, מצד הדת והתורה, כמ"ש שם כי מציון תצא תורה:

4. (ד)יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ. יִתֵּן דֶּבֶר בָּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים תַּחַת נַפְשֵׁנוּ, לִהְיוֹת חֲמָתוֹ מִתְקָרֶרֶת בָּהֶם וְאֵלּוּ נִצּוֹלִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם וְגוֹ׳״ (ישעיהו מג:ג). וּמְנַחֵם חִבֵּר יַדְבֵּר לְשׁוֹן הַנְהָגָה:

   אבן עזרא

   ידבר ינהג כעדר בתוך הדברו והטעם הוא מלך על כל הארץ, והנה הכל בידו.

   רד"ק

   ידבר. ינהג כלומר נהגם מקצה הארץ אל ירושלים:

   מצודת ציון

   ידבר. ינהג כמו ורעו כבשים כדברם (ישעיה ה):

5. (ה)יִבְחַר־לָנוּ אֶת־נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר־אָהֵב סֶלָה:

   מצודת דוד:יבחר לנו. ר״ל יחזיר לנו את נחלתינו ויבחר אותה לנו לשבת בה כמאז: את גאון יעקב. זה בה״מ אשר אהוב הוא לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִבְחַר לָנוּ וְגוֹ׳. וְיַחֲזִירֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְאָז יִתְעַלֶּה בִּתְרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר – שֶׁנִּתְקַע לְפָנָיו בְּשִׁיר עַל עוֹלוֹת וְזִבְחֵי שְׁלָמִים, וְנֹאמַר: זַמְּרוּ אֱלֹהִים וְגוֹ׳:

   אבן עזרא

   יבחר אם בבבל או על ימי המשיח, ישוב ישראל אל נחלתם.

   רד"ק

   יבחר. מה שהיה מקדם שלנו עתה גם כן בחר אותה לנו והשיבנו אליה, והארץ הזאת היא גאון יעקב ותפארתם כי בו יתפארו על כל הגוים:

   את גאון. את זה נקוד סגול והוא במאריך בלא מקף שלא כמנהג:

   אשר אהב. המקום הזה אהבו האל והוא ירושלים:

   מלבי"ם

   יבחר, מבאר מאיזה מקום תצא הנהגת המלוכה והדת, שזה יהיה מציון, שהגם שהיא חרבה עתה, עוד יבחר לנו את נחלתינו שהתחלת השראת השכינה שם הראה ליעקב במראה הסולם שראה בהר ההוא, (ששם ראה ג"כ את המקדש הבנוי לעתיד לבא כמ"ש חז"ל), וז"ש את גאון יעקב אשר אהב:

   מצודת ציון

   גאון. מל׳ גאוה ורוממות:

6. (ו)עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְהֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר:

   מצודת דוד:עלה. אז יתעלה ויתרומם אלהים בתרועה כי יתקעו על הקרבנות: ה׳ בקול שופר. מוסב על עלה לומר עלה ה׳ בקול שופר וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   עלה על ארון שנגנז שיעלה ויראה. ואחרים אמרו הטעם: כי השם ישים העמים תחתינו ועת שנריע עליהם בחצוצרות וקול שופר, השם יעלה ממנו, על כן קראו עליון.

   רד"ק

   עלה אלהים. יאמרו ישראל כשישירו לאל עלה אלהים בתרועה כלומר עתה נתעלה על הכל:

   מלבי"ם

   עלה, עתה מצייר איך המלך הגדול הזה מקבל את המלוכה הזאת שהעמים ממליכים אותו, והוא מתעלה עתה מן הנהגתו הקדומה שהנהיג טרם המלך מפי בריותיו זה המלכות העצום, אל הנהגה אחרת נעלה ורמה מן ההנהגה הראשונה, כי הנהגת ה' בזה"ז תהיה לפעמים ע"י שם אלהים, והוא בעת שינהיג ע"פ הנהגת הטבע, ולפעמים תהיה ע"י שם הויה, והוא בעת שינהיג ע"פ הנסים והנפלאות, והנהגה זו תהיה בשביל ישראל, ונקרא אז בשם מלכנו, או גואלנו, אלהי ישראל, אלהי יעקב, קדוש ישראל וכדומה ואז יתנשאו שני הנהגות האלה ויתעלו עילוי רב, שע"י התרועה הזאת שהמליכו אותו עלה אלהים, התעלה ההנהגה שינהיג ע"י שם אלהים, כי הנהגת הטבע תשתנה אז אל טבע מעולה מהראשונה כמ"ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, וכן ע"י קול שופר עלה ה', היינו ההנהגה הנסיית שהוא ע"י שם הויה, כי יהיה נסים נפלאים ונעלים ומתמידים יותר מהקודמים, ומפרש ע"י שעלה אלהים בתרועה:

7. (ז)זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ:

   מצודת דוד:זמרו אלהים. זמרו לאלהים: זמרו. כפל הדבר להתמדתו:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   זמרו הטעם, זמרו השם שהוא נודע במעשיו בשקול דעת הלב, ולמלכנו שנודע לנו לבדנו בשכון כבודו עמנו.

   רד"ק

   זמרו אלהים. כמו לאלהים וכפל זמרו לחזק:

   למלכנו. כי עתה בנו נתייחד שמו בעולם והוא מלכנו אבל ביום ההוא יהיה מלך על כל הארץ:

   משכיל. כל משכיל בין בישראל בין באומות העולם יזמרו לאל יתברך, אע"פ שלכל העמים אמר כל העמים תקעו כף בין משכילים ושאינם משכילים מ"מ תקיעת הכף ונשיאת הקול ברנה שוה לכל אדם אבל לחבר שיר וזמרה אינו אלא למשכילים:

   מלבי"ם

   זמרו אלהים זמרו, תתנו שבח לשם אלהים שעלה ונתעלה, וע"י שעלה ה' בקול שופר זמרו למלכנו זמרו, ששם מלכנו הבא בכינוי מורה על הנהגתו הנסיית, שעלה עתה ע"י קול השופר שהוא סימן אל קיבוץ גליות, כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וטעם ההתעלות הזאת הוא כי מלך כל הארץ אלהים, שגם מצד הנהגתו הפשוטה שע"י שם אלהים, הוא עתה מלך כל הארץ, וכלם עובדים אותו, וע"כ זמרו משכיל שאז ישכילו כולם מלכות ה' וגדולתו:

8. (ח)כִּי מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל:

   מצודת דוד:זמרו משכיל. זמרו זמר העשוי בהשכל:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא

   אבן עזרא

   כי בעבור שהזכיר למלכנו אמר: כי מלך על כל הארץ.

   זמרו זה כל משכיל.

9. (ט)מָלַךְ אֱלֹהִים עַל־גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל־כִּסֵּא קָדְשׁוֹ:

   מצודת דוד:על כסא קדשו. להראות ממשלתו על כל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם. כָּךְ יֹאמְרוּ הַכֹּל:

   יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ. עַכְשָׁיו הַכִּסֵּא שָׁלֵם וּבִגְדוּלָּה נִכֶּרֶת (פסיקתא רבתי ג:טז), וְיַגִּידוּ כִּי נֶאֶסְפוּ לְעִירוֹ:

   אבן עזרא

   מלך פעמים רבות בדורות שעברו, הראה השם מלכותו כאשר עשה משפט ונקמה בגוים, וזה טעם ישב על כסא קדשו, או ככה יאמר בדור המשיח, על כן יאספו.

   רד"ק

   מלך. עד עתה מלך אלהים על ישראל לבדם אבל עתה מלך על כל הגוי', וישב על כסא קדשו כמו מלך על כסאו והכל תחתיו:

   מלבי"ם

   מלך, עד עתה סדר התחלת המלוכה, עתה מציין התמדת המלכות, כבר מלך אלהים על גוים, וגם ישב על כסא קדשו, שאינו יושב עוד על הכסא שישב עד עתה שהוא השמים והמערכת (כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו) רק ישב על כסא קדשו, כסא הנהגה הפלאיית שהוא בקדש נעלה מן הטבע:

10. (י)נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי־אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה:

    מצודת דוד:נדיבי עמים. הנדיבים שבכל העמים יהיו נאספים לא״י וחוזר ומפרש שהם עם אלהי אברהם: מגיני ארץ. הם השרים שהם למגן ולחוזק לתשושי כח ור״ל כל שרי העמים המה לאלהים ובידו להוציא את ישראל מתחת ידיהם ולהביאם אל ארצם: מאוד נעלה. הוא מאוד מעולה ומרומם וכל אשר יחפוץ יעשה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    נְדִיבֵי עַמִּים. שֶׁהִתְנַדְּבוּ עַצְמָם לִטְבֹּחַ וְלַהֲרֹג עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ:

    עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. שֶׁהָיָה נְדִיב לֵב הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה לַגֵּרִים (סוכה מט:). עַתָּה נוֹדַע כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִהְיוֹת לְמָגֵן עַל כָּל הַבּוֹטְחִים בּוֹ:

    אבן עזרא

    נדיבי הנכבדים מעמים.

    וטעם אלהי אברהם להיות עם לאל אברהם והזכירו בעבור הנפש שעשה בחרן וקרא בכל מקום בשם ה'.

    מגני ארץ הם המלכים, כמו לה' מגיננו, אז יהיה השם לעיני הכל מאד נעלה.

    רד"ק

    נדיבי. הגדולים אשר בכל עם ועם יהיו נאספים עם אלהי אברהם כי הוא הודיעי שמו בעולם תחילה כמו שאומר ויקרא שם אברם בשם ה':

    כי לאלהים יבאו מגיני ארץ. והם הגדולים והמלכים:

    נעלה. ביום ההוא יהיה מאד נעלה על הכל:

    מלבי"ם

    נדיבי, ועתה נאספו נדיבי עמים שהתנדבו לגייר א"ע, והם עם אלהי אברהם שהיה ראש לגרים, כי לאלהים (נאספו) מגני ארץ כל הצדיקים והחסידים שהם מגני ארץ, ובעת ההיא מאד נעלה, יתעלה בהנהגתו תמיד מעלה מעלה בנסים חדשים ואותות ונפלאות אשר לא נבראו:

    מצודת ציון

    נדיבי. הותרן בממון יקרא נדיב:

    נעלה. מלשון עלוי ושבח והרמה: