תהילים פרק מ״ו

תהילים פרק מ״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח עַל־עֲלָמוֹת שִׁיר:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל עֲלָמוֹת. שֵׁם שֶׁל כְּלִי שִׁיר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א טו:כ):

   אבן עזרא

   למנצח לבני קרח על עלמות -שם פיוט. יש אומרים: כי מזרע בני קרח היה זה המשורר בימי חזקיהו בשוב סנחריב אחור. והנכון בעיני: כי ידבר על ירושלים על המלחמות.

   רד"ק

   עלמות. כבר כתבנו שהוא משמות כלי הנגון גם זה המזמור לעתיד בקבוץ גליות או במלחמת גוג ומגוג:

   מלבי"ם

   למנצח לבני קרח, מבואר מענינו שנתיסד על שטף מים רבים שהיה אז בארץ סוריא, שנהר פרץ את גדותיו ושטף מדינות והחריב ערים רבים ושם שמות בארץ, ובהגיע השטף לארץ הקדושה שם לא הזיק מאומה, מפני כבוד ה' השוכן בירושלים, אשר לפניו השתחוו בני אלים אלה בהדרת קדש, כמו ששורר על כזאת למעלה סי' כ"ט, ובעת ההיא היה עריץ אחד ממלכי סוריא מרגיז ממלכות וכבש והחריב מדינות רבות, וישם פניו להלחם בישראל, ושטף הנהר אבד את מחנהו וכלי מלחמתו ומזה ראו כי ה' אתם, וכמו ששרו בני קרח על כזאת לקמן סי' מ"ח עי"ש:

   מצודת ציון

   עלמות. שם כלי נגון:

2. (ב)אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד:

   מצודת דוד:עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אלהים הטעם אם תבוא עלינו צרה מאויב הוא עזרנו.

   רד"ק

   אלהים. בהיות הצרות והם חבלי משיח יהי' לנו מחסה ועזרה:

   מאד. כי העזרה תהיה רבה בהנצל גוי אחד כמו ישראל מעמים רבים:

   מלבי"ם

   אלהים לנו, ר"ל בטחוננו על ה' י"ל ג' מעלות, א. שהוא לנו מחסה ועז, ב. שלא לבד שהוא מחסה בעת שלום, כי הוא גם עזרה בצרות, בעת צרה, ג. שאין צריך לבקשהו הרבה ולהמתין על עזרתו כי הוא נמצא מאד וקרוב לקוראיו:

3. (ג)עַל־כֵּן לֹא־נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים:

   מצודת דוד:בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בְּהָמִיר אָרֶץ. לֶעָתִיד לָבוֹא, בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה״ (ישעיה נא:ו). רָאוּ בְּנֵי קֹרַח נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם, שֶׁנִּבְלְעוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהֵם עָמְדוּ בָּאֲוִיר, וְאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁדּוּגְמַת הַנֵּס הַזֶּה יִהְיֶה עָשׂוּי לָהֶם לֶעָתִיד (סנהדרין קי.):

   אבן עזרא

   על בעבור היות מקום גבהות השמש מתנועע ממעלה אל מעלה וממזל אל מזל, על כן אמרו בעלי התולדת, כי יבא זמן שתשוב היבשה ים והים יבשה ואחרי כן אמרו, כי הטעם אילו היה כן אעפ"י שלא יהיה, כי השם שם גבול למים בל ישובון לכסות הארץ.

   רד"ק

   על. הוא דרך משל על המלחמות החזקות שתהיינו בין העמים וכן יהמו יחמרו מימיו הכל דרך משל על המלחמות העצומות והצרות הגדולו':

   מלבי"ם

   על כן לא נירא בהמיר ארץ, את מקומה, ובעת שימוטו ההרים בלב ימים, הגם כי יהמו יחמרו מימיו של הנהר שיזכיר בסמוך, והגם שירעשו הרים בגאותו של הנהר, בכ"ז לא נירא:

   מצודת ציון

   בהמיר. מל׳ תמורה וחלוף:

   בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף:

4. (ד)יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ־הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה:

   מצודת דוד:יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה׳ ומכל זה לא נירא:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו. יְגָרְשׁוּ רֶפֶשׁ וְחֹמֶר וָטִיט (ישעיהו נז:כ) כְּמִשְׁפָּטָם, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ כְּמוֹ ״מֵעַי חֳמַרְמָרוּ״, (איכה א:כ) רגורזרונ״ט בְּלַעַ״ז:

   יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ. שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּזְכָּר בְּרֹאשׁ הַמִּזְמוֹר (תהלים מו:ב):

   אבן עזרא

   יהמו טעם בהמות הים יתעכרו מימיו כמו חומר, גם ההרים ירעשו בעבור רוחות שהם תחת הארץ, והשם יוציאם.

   בגאותו סלה באמת כאשר פירשתיו.

   רד"ק

   יחמרו. מענין חמרים חמרים כלומר יעשו המים הגלים הגבוהים בהמון הים בחזקה:

   מצודת ציון

   יחמרו. מלשון חומר וטיט:

5. (ה)נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר־אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן:

   מצודת דוד:נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה״מ כמ״ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ״ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נָהָר פְּלָגָיו. שׁוֹשְׁרוֹיִישִׁיל״שׁ בְּלַעַ״ז:

   נָהָר. גַּן עֵדֶן (בראשית ב:י):

   אבן עזרא

   נהר הטעם אם יחמרו מימיהם נהר ירושלים שהיה גיחון.

   פלגיו ישמחו כל יושבי עיר אלהים, שהוא קדוש משכני עליון.

   רד"ק

   נהר. כלומר כשתהיה צרה גדולה ומלחמה ישראל לא ייראו אבל ישמחו וזהו שאמר דרך משל נהר פלגיו ישמחו כנגד הימים המרעישים ואמר שיצא נהר מירושלים והיא עיר אלהים שפלגי הנהר ההוא ישמחו יושבי עיר האלהים שהיא משכני עליון, והמקודש בהם היא ירושלים:

   מלבי"ם

   נהר, ר"ל הנהר הזה שדבר בו בפסוק הקודם (אשר הרים ירעשו בגאותו), פלגיו ישמחו את עיר אלהים, שלא לבד שלא ישחית ערי אלהים בגאותו כי בהפך פלגיו ישמחו אותה כי ירוה שדותיה לברכה, וזה יען שהיא עיר של קדוש משכני עליון, ועי"כ אלהים בקרבה, ולכן בל תמוט מן השטף הזה, כי יעזרה אלהים לפנות בקר שבעת הבקר העביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, ולמ"ש בסי' מ"ח שהיה אז סערת רוח קדים, כמ"ש ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, ר"ל שמצד קדים שהוא לפנות בוקר, הצד שהבוקר מאיר שם, בצד זה יושיעה אלהים:

   מצודת ציון

   פלגיו. ענין אמת המים:

6. (ו)אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל־תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר:

   מצודת דוד:אלהים בקרבה. ה׳ ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   לִפְנוֹת בֹּקֶר. לְקֵץ הַגְּאֻלָּה:

   אבן עזרא

   אלהים ואם ההרים ימוטו הר ציון לא ימוט.

   וטעם לפנות בקר בעת סמוך היום, או כל יום.

   רד"ק

   אלהים בקרבה. לפיכך בל תמוט:

   לפנות בקר. לפי שמתחילה תהיה שם מלחמה על ירושלים והעת ההיא תקרא ערב והישועה תקרא בקר:

7. (ז)הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ:

   מצודת דוד:המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה׳ שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל׳ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הָמוּ גוֹיִם. לְשׁוֹן ״הוֹמֶה״ (מלכים א א:מא):

   תָּמוּג. תָּמֵס, כֵּן פָּתַר מְנַחֵם (שמות טו:טו) ״נָמֹגוּ כָּל יוֹשְׁבֵי כְנָעַן״, וְכֵן (יחזקאל כא:כ) ״לָמוּג לֵב״, אֲבָל דּוּנָשׁ פָּתַר אוֹתָם לְשׁוֹן הֲנָעָה, וְכֵן (שמואל א יד:טז) ״הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם״ וְכֵן כֻּלָּם:

   אבן עזרא

   המו יתכן כל שהזכיר שהוא דרך משל על האויבים, כדרך: אזי המים שטפונו, או טעמו או הים יהמה וההרים ימוטו בגאות השם, אף כן הגוים, על כן המו גם מטו.

   תמוג הטעם הפך תולדתם שהיא יבשה מאד.

   רד"ק

   המו. אותם גוים וממלכות שהמו ובאו בהמון רב ימוטו והאל יתברך יתן עליהם בקולו ותמוג הארץ כלומר כל בני הארץ:

   מלבי"ם

   המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע"י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי"כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא"כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו:

   מצודת ציון

   תמוג. מלשון המגה והמסה:

8. (ח)יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

   מצודת דוד:ה׳ צבאות. לפי שה׳ יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ה' אז יראו העמים כי השם עמנו, כי לא נמוט כמוהם.

   מצודת ציון

   משגב. ענין חוזק:

9. (ט)לְכוּ־חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר־שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ:

   מצודת דוד:לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה׳ אשר יעשה שממה בארץ:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת. אֲשֶׁר שָׂם אַרְצוֹת הַגּוֹיִם שְׁמָמָה:

   אבן עזרא

   לכו יאמרו אלה לאלה

   ושמות כמו שממות. והטעם, ארצות הממלכות בעת תמוטנה.

   רד"ק

   לכו. וראו הנסים כי הם מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ כי שממון גדול שם באותן הגוים אשר יצבאו על ירושלם שינצחו מועטים את המרובים:

   מלבי"ם

   לכו, עתה ישוטטו רעיוני המשורר על כל המהפכה אשר הפכו הצבאות האלה מים רבים אדירים בפקודת ה' ויאמר, אתם בני תבל ! לכו חזו שזה לא נעשה במקרה, כי היא מפעלות אלהים אשר הוא שם שמות ושממון בארץ:

   מצודת ציון

   שמות. מלשון שממון:

10. (י)מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד־קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ:

    מצודת דוד:עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה׳: קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה: עגלות. העשויות לצורך המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת. מֵעָלֵינוּ:

    עַד קְצֵה הָאָרֶץ. שֶׁכָּל אַרְצוֹת הַגּוֹיִם יִהְיוּ עִמָּנוּ בְּשָׁלוֹם:

    קֶשֶׁת. הַגּוֹיִם יְשַׁבֵּר:

    עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ. רִכְבֵי מִלְחָמוֹת:

    אבן עזרא

    משבית מירושלם אולי ברוח הקדש על דבר גוג.

    ישרף באש הטעם באפו והעגלות שיביאו בהם כלי הנשק, או מזון הנלחמים.

    רד"ק

    משבית. כי באותה המלחמה יסופו כל המלחמות עד קצה הארץ כי לא תהיה עוד מלחמה לפי שיכירו הנשארים כי יד ה' היא וישובו לעבודת האל כל העולם:

    קשת ישבר. לפי שראו כי שבר קשת גוג ומגוג וקצץ חניתם:

    עגלות ישרוף באש. ר"ל בחרון אף או כמשמעו כמו שנאמר אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו:

    מלבי"ם

    משבית, משים פניו אל העריץ המרגיז ממלכות ומחריב הארץ בעת ההיא, אומר אני אל המשבית ומחריב ע"י מלחמות עד קצה הארץ, שבמלחמות שעשה השבית רוב הישוב, אומר אני אליו שמעתה קשת ישבר, ויקצץ את החניתים, ואת העגלות (שהם המרכבות שבם נלחם) ישרף באש, שמעתה אין צריך שהוא יהיה שבט אפו של ה' להחריב הארץ, אחר שה' בעצמו יצא עם צבאותיו להחריבה ויש לו שלוחים אחרים ע"ז, לכן הרפו, אתם מחריבי תבל הרפו עתה, ודעו כי אנכי אלהים, וכי אנכי בעצמי ארום בגוים וארום בארץ, ר"ל כי עת שהייתם אתם שלוחי ה' להחריב, אמרתם כי בכח ידכם עשיתם זאת, אבל עתה ידעו כולם שאני המרגיז ארץ ממקומה, ובכל זה ה' צבאות עמנו, ולא תגע אלינו הרעה, וכיון ג"כ שע"י השטף הזה נשבר כחו של העריץ המרגיז הארץ, ולכן אמר שמעתה קשת ישבר וקצץ חנית, כי נשתה גבורתו, וה' בעצמו בא לשפוט הארץ, ועי"כ נצולו ישראל גם מן רעת המרגיז הארץ שהיו פניו מועדות לבא עליהם, וה' צבאות עמנו להצילנו גם מידו:

    מצודת ציון

    משבית. מבטל:

    וקצץ. ענין חתוך וכריתה:

11. (יא)הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי־אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ:

    מצודת דוד:הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה: ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הַרְפּוּ. עַצְמְכֶם מִלָּבוֹא עוֹד עַל יְרוּשָׁלַיִם:

    וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים. שֶׁאֶעֱשֶׂה דִּין בָּכֶם:

    אָרוּם בָּאָרֶץ. אֶתְרוֹמֵם בְּנִקְמָתִי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בַּגּוֹיִם:

    אבן עזרא

    הרפו דברי השם שאמר לאומות העולם טרם שבור קשתם.

    רד"ק

    הרפו. הוא דברי השם אל האומות הרפו ממעשים רעים ודעו כי אני אלהים והיכולת בידי להקים ולהשפיל:

    ארום בגוים. עתה אהיה רם בגוים ובכל הארץ, כי עד עתה לא הכירוני:

    מצודת ציון

    הרפו. מלשון רפיון:

12. (יב)יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

    מצודת דוד:ה׳ צבאות. אז יהיה ה׳ עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ה' צבאות ואין פחד ממלחמות, אחרי כן כי נשבתו.

    רד"ק

    יי. אז יאמרו ישראל ה' צבאות עמנו שהצילנו מיד העמים: