תהילים פרק קל״ט

תהילים פרק קל״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע:

   מצודת דוד:חקרתני. חקרת מחשבות לבי ותדע אותם:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו.

   ועתה אפרשנו בדרך קצרה בע"ה: החל חקרתני כדרך: חוקר לב ובוחן כליות, ויכולת לדעת כל סודי.

   רד"ק

   ה' חקרתני ותדע. חקרתני לבבי וידעת אותו, כמו שאמר אני ה' חוקר לב ובוחן כליות:

   מלבי"ם

   למנצח, בו ידבר נכבדות על הידיעה וההשגחה, ה' חקרתני ותדע, ר"ל אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם, ובכל זה נמצאו שתיהם אצלך, א] מצד הידיעה הקדומה שיודע את כל העתיד בידיעה קודמת חלוטה וברורה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, שעז"א ותדע, ר"ל שידעת מכבר, ב] שעם כל זה האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיית חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר, ימצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריה טבע האפשר, שזה ענין מופלא ומכוסה מידיעת האדם:

2. (ב)אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק:

   מצודת דוד:שבתי וקומי. מחשבת שבתי וקומי: בנתה. תבין לרעיון לבבי מזמן רחוק ר״ל משעה שנבראתי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בָּנְתָה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. בָּנְתָה מֵרָחוֹק לְמָשְׁכֵנִי אֶל רֵעוּתְךָ וְחִבָּתְךָ:

   לְרֵעִי. לְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ:

   אבן עזרא

   אתה תדע שבתי וקומי. והטעם: כי תנועות האדם הפוכות והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו, על כן מלת לרעי כמו מחשבתי וכמוהו: וברעיון לבו בארמית רעיונך על משכבך סליקו ובאה המלה עם למ"ד כמו: הרגו לאבנר.

   וטעם מרחוק מזמן רחוק, כמו מרחוק ה' נראה לי.

   והנה הטעם: קודם רעי, כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

   וטעם להוסיף אתה כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי, לא האדם בעצמו.

   רד"ק

   אתה ידעת שבתי וקומי. הזכיר מתנועת האדם הישיבה והקימה, כי בחפץ האדם ישב ויקום כי כשישב וירצה לקום חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לקום ואם היה עומד ורצה לשבת חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לשבת, והנה חפץ האדם ומחשבתו ידעם האל ויבינם למרחוק כלומר קודם שיחשוב:

   לרעי. למחשבתי מן ברעיון לבו:

   מלבי"ם

   אתה ידעת, הנה פעולות האדם יתחלקו לארבעה חלקים, א] פעולות רצוניות שעושה אותם בלא בחירת השכל כמו ישיבה וקימה, ועז"א אתה ידעת שבתי וקומי, ב] פעולות בחיריות שעושה ע"פ בחירת השכל, עז"א בנתה לרעי ומחשבותי מרחוק, שטרם שחשבתי את הרעיון הבנת אותו, ג] פעולות טבעיות כמו אכילה ומשגל, עז"א,

   מצודת ציון

   בנתה. מלשון בינה:

   לרעי. ענין מחשבה כמו וברעיון לבו (קהלת ב):

3. (ג)אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה:

   מצודת דוד:ארחי ורבעי. דרכי ורבצי סבבת וגדרת להם חוק וגבול ולא יעבור: הסכנת. ר״ל אתה יודעם כאדם המורגל בדבר שיודע כל בה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ. דַּרְכִּי וְרִבְצִי וְשָׁכְנִי סִבַּבְתָּ מְחִיצָה, שֶׁאֵין לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּלֹא יְדִיעָתְךָ. זֵרִיתָ לְשׁוֹן ״זֵר זָהָב סָבִיב״ (שמות כה:כד), וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (נדה לא.) עַל טִפַּת תַּשְׁמִישׁ שֶׁהַוָּלָד נוֹצָר מִן הַבָּרוּר שֶׁבָּהּ, וּפֵירוּשׁוֹ זֵרִיתָ לְשׁוֹן זוֹרֶה הַתְּבוּאָה לִבְרוֹר אֶת הַפְּסוֹלֶת שֶׁבָּהּ:

   הִסְכַּנְתָּה. לָמַדְתָּ:

   אבן עזרא

   ארחי הזכיר הישיבה והקימה והזכיר ההליכה והיא ארחי והנה יהיה רבעי כמו בשכבי כי אלה הארבעה הנזכרים בקרית שמע. ורבי משה הכהן אמר: כי רבעי תרגום רבצי ופירוש זרית מן זר זהב והוא מהבנין הכבד הדגוש והטעם כאילו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי. ומלת הסכנת פועל יוצא מגזרת ההסכן הסכנתי והטעם כמו הרגלת ומלת דרכי הם דרכי התולדת העין לראות והאזן לשמוע והחיך לטעום והלשון לדבר והאף להריח וכל הגוף להמיש וכן מעשה כל אבר דבר ידוע לא יעשנו אבר אחר וחכמי התולדת יבינו זה והנה זה כדרך אם יוצר עין הלא יביט:

   רד"ק

   ארחי. והוא מהלכי בהם:

   ורבעי והוא שכבי בלילה שהוא רובץ במטתו מתרגמינן ורבעת. והנה הזכיר ארבעה תנועות האדם שהם הישיבה והקימה והליכה והשכיבה, כי לעולם ינוע האדם מזו לזו:

   זרית. סבבת מן זר זהב סביב כלומר כל תנועותי ומחשבותי ידעתי כי אתה סביב גופי וסביב מחשבתי:

   וכל דרכי הסכנת. הרגלת כמו ההסכן הסנתי, אמר ידעת כל דרכי האדם המורגל בדבר שיודע אותו:

   מלבי"ם

   ארחי ורבעי זרית, שאתה מקיף אותם כזר סביב וידעת את כולם, ג] פעולות הרגליות שהאדם יעשה אותם ע"י הרגל, ועז"א וכל דרכי הסכנת, אתה למדת והרגלת אותי בהם:

   מצודת ציון

   ארחי. דרכי:

   ורבעי. ענין רביצה והוא השכיבה לנוח כמו ותרבץ תחת בלעם (במדבר כג) תרגומו ורבעת וקרוב לו לא תרביע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט):

   זרית. ענין סבוב והוא מלשון זר זהב (שמות כ״ה):

   הסכנתה. ענין ההרגל כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כג):

4. (ד)כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:

   מצודת דוד:כי אין מלה. כאשר המלה עדיין איננה בלשוני ולא החילותי לדבר הן אתה ה׳ ידעת כל המלה טרם דברתיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כי קודם שתהיה המלה שלימה בלשוני, אתה ידעת כולה ועוד לא שלמתיה.

   רד"ק

   כי אין מלה. עוד המלה איננה עדין בלשוני ולא החילותי לדבר ואתה ידעת כולה. כלומר כל המלה שאני רוצה לדבר. או פירושו אני חושב להוציא הדבר מלבי ואתה ידעת מחשבתי והדבר שאני מוצא בפי אין בלשוני להוציאו במחשבתי, ואתה ידעת מה שאני אוציא בפי ואני לא ידעתי אעפ"י שחשבתיו, כמו שאמר שלמה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וזה הפירש הוא הנכון אצלי:

   מלבי"ם

   כי, מוסיף שבענין הדבור שאני מדבר בעוד שאין מלה בלשוני הן ה' ידעת את כולה, כבר ידעת אתה את כל מה שאני עתיד לדבר:

   מצודת ציון

   מלה. ענין דבור:

5. (ה)אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:

   מצודת דוד:אחור וקדם. צרת עלי מסביב מאחור ומקדם לבל אברח ושמת עלי כפך להכות בי ר״ל אני תמיד בידך ואין לי מנוס והמשיל הדבר לאנשי חיל הצרים על עיר מסביב לבלי תת יוצא ומכים בהם כרצונם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. פָּנַי וַאֲחוֹרַי:

   כַּפֶּכָה. אֻכָּפְךָ וְרִידּוּיְךָ, דִּישְׁטְרוֹיְ״ט בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   אחור, צרתני מגזרת: וצרת עליה ואל תתמה בעבור שלא אמר צרת עלי, כי הנה כמוהו אל תצורם ואל תתגר בם.

   ומלת וקדם לפנים.

   ואחור הפך תנועת האדם. והנה הטעם: כי צרתני אחור ולפנים ותשת עלי כפכה ואין מצור ומצוק כזה.

   רד"ק

   אחור וקדם צרתני. פירש א"א ז"ל ביצירת העובר בבטן אמו, ופי' צרתני ענין צורה:

   ותשת עלי כפכה. כמו שעושין לגבינה על דרך וכגבינה תקפיאני ור"ל ותשת עלי למידת האורך ששם לעובר מידה:

   מלבי"ם

   אחור, ולא לבד שיש לך ידיעה בפרטי מעשי, כי גם יש לך ממשלה על כל תנועת איברי ופעולתי, עד שאני מוקף ממך מאחור ומקדם ומלמעלה, ומצייר כח ה' כמחנה כבדה המקפת את העיר הקטנה שהוא האדם, והוא במצור מכל צד שלא יוכל לברוח מפניו לא לקדם ולא לאחור, וגם כפיך נתונים עלי מלמעלה, שלא אוכל לעלות למעלה מתחת רשותך:

   מצודת ציון

   צרתני. מלשון מצור וסבוב:

   ותשת. ענין שימה:

6. (ו)פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא־אוּכַל לָהּ:

   מצודת דוד:פליאה דעת ממני. מכוסה ממני ידיעת הצלה ממך: נשגבה. דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   פְּלִיאָה דַעַת וְגוֹ׳. מְכֻסֶּה וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי מָקוֹם לִבְרֹחַ מִפָּנֶיךָ (מצאתי):

   אבן עזרא

   פליאה שם התואר והמתואר הדעת וזאת הדעת המחשבת היא.

   רד"ק

   פליאה דעת מני. זאת הדעת פליאה ממני:

   נשגבה לא אוכל. להשיג לה, והדעת היא יצירת הגוף באדם בארבע טבעים זה הפך זה וזה כנגד זה, והם החום והקור והלחות והיובש, והאל יתברך בחכמתו יוצרם בגוף הנוצר ומזגם כדי שתקיים הגוף בהם:

   מלבי"ם

   פליאה, כי יש שני מיני פליאה, א] פליאה שהאדם יכול עליה להשיגה והיא מופלאת רק מאיש פרטי, ועז"א פליאה דעת ממני, ב] פליאה החלטית שהיא נמנעת ההשגה כלל ולא ישיג אותה שום אדם, ועז"א נשגבה לא אוכל לה, שהוא דבר הנשגב מבינת האדם:

   מצודת ציון

   פליאה. מכוסה כמו והוא פלאי (שופטים יג):

   נשגבה. חזקה:

   אוכל. מל׳ יכולת:

7. (ז)אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:

   מצודת דוד:אנה. איה המקום אשר אלך אליה להסתר מרוח כעסך ואנה אברח ממך והוא ענין מליצה והפלגה:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אנה אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם, על כן אנה אלך מרוחך, והטעם כמו מפניך.

   רד"ק

   אנה. אמר אנה אלך מרוחך אם אחשב ללכת ולהסתיר מרוחך או לברוח מפניך, טעם כפל במלות שונות, אם אומר לעשות זה לא אוכל כי אתה נמצא בכל מקום ומקום לא יכילך:

   מלבי"ם

   אנה, א] איך אוכל ללכת מן המצודה שאני בה ואנה אמצא שביל ונתיב שדרך שם אלך מרוחך ואצא מן המצור, ב] גם אם הייתי יכול לברוח מן המצור, אנא מפניך אברח, לאיזה מקום אברח ששם לא אהיה תחת רשותך: אם אסק שמים, הלא שם אתה כי שם משכן כבודך, ואציעה שאול הן גם שם הנך, הגם שאין דירתך שם הלא מלכותך בכל משלה:

   מצודת ציון

   אנה. להיכן:

   מרוחך. ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז):

8. (ח)אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

   מצודת דוד:אם אסק. אם אעלה אל השמים הלא אתה שם ואם אעשה לי משכב בשאול מתחת לארץ הלא הנך גם שם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וְאַצִּיעָה. מַצָּע וּמִשְׁכָּב:

   אבן עזרא

   אם חשבתי בלבי אולי אוכל לעלות אל השמים שם אתה.

   ומלת אסק כמו תרגום וכמוהו: אש נשקה ביעקב, כמו עלתה אע"פ שהוא כתוב בשי"ן.

   ואציעה אם שמתי מצעי או יצועי.

   שאול שהוא תחתיות הארץ הפך שמים. והנה אציעה, פועל יוצא.

   רד"ק

   אם אסק. אם אעלה כתרגומו אם אחשב שיוכל אדם לעלות השמים ושם אעלה ולא אמצאך שם אתה:

   ואציעה שאול. ואם אומר שארד שאול והוא עמקי הארץ, הנך שם. ואציעה לפי שהשאול מצע האדם במותתו. והנה זכר העגולה והמוציק אם כן לא אוכל ללכת שלא אפגע בך:

   מצודת ציון

   אסק. אעלה כמו והוסק דניאל מן גובא (דניאל ז):

   ואציעה. מלשון מצע ומשכב:

   הנך. הנה אתה:

9. (ט)אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:

   מצודת דוד:אשא כנפי שחר. אם אמרתי אשא כנפים לעוף חיש מהם בקצה הים כשחר הזה המבהיק ברגע אחת עד קצה העולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר. אִם אֶשָּׂא לִי כְּנָפַיִם כַּשַּׁחַר הַזֶּה הַמַּבְהִיק לְפִי שָׁעָה מִסּוֹף הָעוֹלָם לְסוֹפוֹ, כֵּן אֲמַהֵר לָעוּף עַד אֲשֶׁר אֶשְׁכֹּן בְּאַחֲרִית יָם:

   אבן עזרא

   אשא דע כי נקראה פאת מערב ים, בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל, רק באחרית הים - הטעם: ים ממש, כי כבר הזכיר השמים והארץ שהמוצק הוא השאול, ועתה יזכיר הים.

   וטעם כנפי שחר אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם, כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב, האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש, גם זה טעם נכבד.

   רד"ק

   אשא כנפי שחר. אמרתי אקח כנפי שחר ואעוף בהם ממזרח למערב אם אמצנו, הנה לא אוכל ללכת בלתו, כי בכל מקום

   מלבי"ם

   אשא, ויותר מזה שגם אם יהיה לי כנפים כמו השחר, ואשא כנף לעוף עמו ביחד מן המזרח למערב ביום אחד, עד שאשא באור השחר כנפי שחר, ולא אשכן עד אגיע עמו ביחד באחרית ים, בצד המערב, ששם אשכון, גם זה לא יועיל, כי.

10. (י)גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

    מצודת דוד:גם שם. הלא גם באחרית הים ידך תנחני וימינך תאחזני להוליך אותי אחר חפצך ואם כן אברח מידך לידך:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    גם שם לא הייתי יכול ללכת אל אחרית ים, אם לא תנחני ידך.

    והנה ידך תנחני ותאחזני ימינך והנה הייתי כבורח מידך אל ידך.

    רד"ק

    ידך. ותאחזני ימינך:

    מלבי"ם

    גם שם ידך תנחני, כי גם העפיפה הזאת הלא היא בכחך ודומה כאילו תנחני דרך הזה בידך השמאלית, ותאחזני בידך הימנית לעכבני בכל עת שתרצה:

    מצודת ציון

    תנחני. ענין הנהגה:

11. (יא)וָאֹמַר אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי:

    מצודת דוד:ואומר. ואם אומר אך חשכת הלילה יחשיך בעדי ובו אסתר: ולילה. אבל הלילה האיר בעדני ותראני בלילה כמו ביום:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי. אִם אָמַרְתִּי: אֶהְיֶה נִסְתָּר בַּמַּחְשָׁךְ, וְהַחֹשֶׁךְ יַחְשִׁיךְ עָלַי וְלֹא תִרְאֵנִי. יְשׁוּפֵנִי לְשׁוֹן ״נֶשֶׁף״ (איוב כד:טו):

    וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. וְהַלַּיְלָה יְהִי מַאֲפִיל לְנֶגְדִּי, אוֹר זֶה לְשׁוֹן אֹפֶל הוּא, כְּמוֹ ״יָפִיץ עָנָן אוֹרוֹ״ (איוב לז:יא), וְכֵן ״כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר״ (תהלים קמח:ג), וְכֵן ״וַיָּאֶר אֶת הַלַּיְלָה״ (שמות יד:כ):

    אבן עזרא

    ואומר כמו אמרתי אני עם לבי ומלת ישופני מגזרת נשף ואם הם שנים שרשים, כמו: כי מולים הם ונמלתם וכמהו אחרים.

    והנה ישופני כמו יסתירני. והטעם: אולי החשך יסתירני שלא תראה מה אני עושה, או מחשב.

    ומלת ישופני מושכת אחרת כמו והנבואה עודד הנביא והנה ולילה ישוב אור בעדני וזה אור כמשמעו. ור' משה אמר: כל הלילה יהי אור בעדני. והנכון בעיני: מה שהזכרתי והעד -

    רד"ק

    ואומר אך חשך ישופני. ישופני מגזרת נשף, אמר אם אומר ואחשב כי החושך יחשיכני ויסתירני שלא תראה אותי ומעשי ומחשבתי, ולילה אור בעדני. ר"ל ולילה שהוא חושך האור בעדני, ותראני בלילה כמו ביום:

    מלבי"ם

    ואומר, וגם אם חשבתי לאמר שהחשך ישוף ויחשיך אותי לבל תראני, ולילה (ישוף) אור בעדני, שמקום החשך יחשיך גם ביום ומכ"ש בלילה שאז לא תראני ושם אסתר, אבל גם זה לא יועיל, כי.

    מצודת ציון

    ישופני. ענין חשך כמו על הרי נשף (ירמיהו י״ג:ט״ז):

    בעדני. נגדי:

12. (יב)גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה:

    מצודת דוד:גם חושך. כי גם החושך לא יחשיך דבר ממך ואליך יאיר הלילה כיום: כחשכה כאורה. שוים הם למולך זה כזה ואין הפרש ביניהם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    גַּם. שָׁם אֵין לִי מָנוֹס, כִּי כָּל חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ:

    כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה. שְׁנֵיהֶם שָׁוִין לְךָ:

    אבן עזרא

    גם פעול יחשיך חסר לא יחשיך דבר ממך.

    ומלת כחשכה כאורה דרך קצרה כעבד כאדוניו כעמי כעמך והטעם עמי כעמך ועמך כעמי, אין הפרש ביניהם.

    רד"ק

    גם חושך. ישנה הענין ושילש ורבע להודיע כי כן הוא, כי אין חושך וצלמות להסתר מלפניו:

    לא יחשיך. פירושו לא יחשיך דבר ממך שלא תראהו, כי הכל שוה לנגדך:

    ולילה. כמו היום יאיר לך, כחשיכה כאורה. שני הפכי הדמיון כמו כי כמוך כפרעה ר"ל זה כזה וזה כזה:

    מלבי"ם

    גם חשך לא יחשיך ממך, כי אתה אינך רואה בעין החושיי עד שתצטרך לאור להראות לך את המוחש, כי אצלך, לילה כיום יאיר לא זמן החשך יעכב בעדך ולא מקום אשר שם לא יבקע האור, כי אצלך כחשיכה כאורה:

13. (יג)כִּי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי:

    מצודת דוד:קנית כליותי. הלא כליותי קנוים המה לך כי אתה בראתם עם כי המה במקום היותר נסתר בגוף ואיך א״כ נסתר ממך כל דבר: תסוכני. עודי בבטן אמי במקום חושך סככת אותי בבשר ועור ואיך א״כ יחשיך ממך כל חושך:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כִּלְיוֹתָי. הַחוֹשְׁבִים כָּל מַחְשְׁבוֹתַי:

    תְּסֻכֵּנִי. תְּסוֹכְכֵנִי:

    אבן עזרא

    כי עתה יביא ראיה לדבריו.

    וטעם כליותי הם המקומות הנסתרות והם הקרבים כי הם בכרס הפנימית. ויש אומרים: כי הכליות נבראות תחלה, כי הם כמו שני סדני הגלגל. ויש אומרים: בעבור שיש להם כח בתאות המשגל על כן נקראו כליות מגזרת: נכספה וגם כלתה נפשי.

    תסכני אע"פ שהוא בסמ"ך הוא כמו ובעצמות וגידים תסוככני. והנה הטעם, כי אתה קניתני וסוככתני בבטן אמי, שהיא נסתרה ואין אור שם.

    רד"ק

    כי אתה. ואיך יסתרו מחשבותי ממך ואתה קנית כליותי פי' הם תחילת המחשבה כי הכליות יועצות והלב גומר ואם אתה קנית אותם איך יסתר ממך מה שהם יועצות ועוד כי אתה תסוכני בבטן אמי שהוא מקום חושך ואין שם אור, ואם יצרתני ועצמות וגידים סוככתני איך לא תדע כל הסתום, ויש אומרים כי זכר כליותי מפני שהם תחילת היצירה בגוף האדם כי כמו הם שני סדני הגלגל וענין קנית כענין קונה שמים וארץ:

    מלבי"ם

    כי אתה קנית כליותי, שאתה רואה אותי מצד שאתה יודע אותי מצד שקנית כליותי, עד שידעת גם את מחשבתי, שזה ע"י ידיעה בזולת מוחש, כי הלא תסוכני בבטן אמי:

    מצודת ציון

    קנית. יש קנין שאין שם מכירה כמו קונה שמים (בראשית יד):

    כליותי. הם היועצות לאדם:

    תסכני. מל׳ סכך וכסוי:

14. (יד)אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד:

    מצודת דוד:על כי נוראות נפליתי. על אשר עלילות נוראות נפליתי ר״ל פלאי יצירתי היתה בעלילות נוראות וגדולות: נפלאים מעשיך. מעשיך המה מכוסים ולא ידעתים אף כי נפשי היא משכלת ויודעת מאד דברים מושכלים עכ״ז פלאי מעשיך איננה יודעת:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אודך, נוראות תאר לעלילות, כמו: וידבר אתם קשות.

    וטעם ונפשי יודעת מאד על דעת רבי יהודה הלוי: משכבו מנוחתו כבוד, נפלאים ממני מעשיך אף על פי שנפשי יודעת מאד. ולפי דעתי: כי הוא קשור, וכן הוא: ונפשי יודעת מאד והיא עדה כי נפלאים הם מעשיך. ורבי משה אמר: כי מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כמו: אל תעזבני עד מאד, גם הוא נכון.

    רד"ק

    אודך. נוראות עלילות נוראות יש ביצירתי ואודך עליהם כי נפלאתי ביצירה רוצ' לומר נפלאות מעשיך בי:

    ונפשי יודעת מאד. ונפשי יודעת כלומר נפשי המשכלת יותר על שאר החיים, והיא תדע מעשיך הנפלאים ותודה לך עליהם ונוראות היצירה הם נגלים לחכמים כי כל אבר ואבר נברא בחכמה ועל התכונה שנברא הוא לצורך ולתועלת וכל אדם צריך להתבונן בהם, ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר ויודה לו עליהם ואם באנו לספר בזה החיבור תכונת האברים ותועלתם ומזג הכוחות ותועלתם יאריך הסיפור אבל המשתוקק להם ימצא בספרי החכמים:

    מלבי"ם

    אודך, אחר שבאר ההשגחה הפרטיית החופפת על האדם על כל פרטי מעשיו, בא לבאר איך האדם מצד פליאת מעשיו הוא מיוחד להשגחה זו מכל יצורי ה' בעולמו, כי ימצאו ביצירתו פלאות נוראות, וכבר בארנו במק"א כי יען ששני קצות הבריאה הרוחני והגשמיי השמים והארץ הם נפרדים בכל עניניהם, זה רוחני וזה גשמי, זה פשוט וזה מורכב, זה קיים באיש וזה במין, זה שוכן ברום עולם וזה בעמקי תחתיות, ונקל לטעות ששני מיני האומניות האלה נעשו משני פועלים מתחלפים, היה מחכמת הפועל השלם הבב"ת לעשות פעולה אחת שבו ימצאו שני מיני המלאכות האלה, שהוא האדם שהוא שייך לבני עולם השפל מצד חמרו וגויתו, ולבני אלהים הרוחנים מצד נשמתו, ובזה נדע כי כל הבריאות המתחלפות אל אחד בראם, ובזה הניח ה' חותמו על כל הבריאה לדעת כי מעשה ידיו כולם, והנה חכמת הבורא בבריאת האדם ניכר בשני אופנים, וכמ"ש העקרי', כי יש אומן העושה ציורים נפלאים מפותחים בכסף וזהב שהמתכיות האלה הם מוכנים בטבעם לקבל המלאכות הדקות האלה, ובזה לא יוכר חכמת הפועל, אבל יש יקר לכלי זאת מצד החומר שממנו נעשה הכלי כסף או זהב, ויש חרש חכם שיעשה ויפתח הציורים הדקים הנפלאים האלה בברזל או בצור החלמיש, שאין מטבעם שיעשו בהם המלאכות הדקות האלה, ואז יתנו יקר לכלי הזאת מצד חכמת הפועל, וכן בהציורים הדקים הנפלאים אשר צייר ה' בנפש האדם שהיא בטבע רוחניותה מוכנת אל זה שיפותחו עליה ציורי החכמה והבינה והדעת וכל ענינים הרוחנים, ואין ניכר בם חכמת הפועל, אך הנפש מצד עצמה יקרה מאד, אבל מה שצייר ה' ציורים הרוחנים האלה בחומר, באדם שנעשה מבשר ועצמות, וגם הוא הוכן אל פתוחי חותם ההשכלה והחכמה וההשגה, הגם שאין יקר אל הפעולה, כי הוא גוש עפר ואדמה, יש יקר מצד שניכר בו חכמת הפועל, וז"ש נפלאים מעשיך, שמצד הגוף המעשה בעצמה היא נפלאת, הגם שאין יקר להחומר שממנו נעשה הגוף, יש לו יקר מצד מעשיך, שהתראה בו חכמת הפועל, ונפשי יודעת (נפלאת) מאד, אולם נפשי היודעת הגם שבה לא נראה חכמת הפועל, היא עצמה נפלאת מאד, כי היא עצם רוחני יקר ונעלם מאד מצד עצמה, באופן שבבריאת הגוף ניכר מעלת הפועל, וביצירת הנפש ניכר בם מעלת הפעולה:

    מצודת ציון

    נפליתי. מל׳ פלא ודבר מכוסה:

15. (טו)לֹא־נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ:

    מצודת דוד:לא נכחד עצמי ממך. לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר״ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר. בְּתַשְׁמִישׁ:

    בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבִּמְעֵי אִמִּי (נידה לא.):

    אבן עזרא

    לא, עצמי הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך מגזרת לא נכחד מאדני.

    עושיתי מגזרת מעשה לא מגזרת ועסותם רשעים, ושם עשו דדי בתוליהן.

    וטעם רקמתי היא הצורה שיוצאה למעשה. אמר רבי משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ. ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודימה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ, והנה בחיות כתוב והנה אופן שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.

    רד"ק

    לא נכחד עצמי. לא נכחד כענין לא נכחד מאדוני:

    עצמי. העי"ן נקראת בקמץ חטף ויש מפרשים אותו כמו עצמי בפתח העי"ן שפירושו גופי אמר לא נכחד גופי ממך כאשר עשיתי בסתר בבטן אמי וכאשר רקמתי בתחתיות ארץ, והוא הרחם שהוא מקום שפל ואפל כמו תחתיות הארץ: ופירוש עשיתי. מענין עשו דדי בתוליהן שהוא הכתישה והסחיטה ואמר זה הלשון בענין היצירה כמו שדימה אותו לחתיכת החלב והקפותיו כמו שמקפין ועושין אותה בידים כי הטיפה הראשונה נתכת ונגררת, ואחר כך תשוב קפואה כמו הגבינה מן החלב ואמר בו רקמתי דימה מעשה היצירה בגידים ועצמות ובבשר ועור למעשה הרקימה שהוא על פנים רבים:

    מלבי"ם

    לא נכחד עצמי ממך, והנה עצמותי א"א לכחדו ממך, א"א להכחיש שלא יוצר אחד עשה שני מיני המלאכות, הגם שהם מתחלפים זה מזה לא יוכל איש לכחד ולומר שנעשו ע"י שני פועלים מתחלפים, כי אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, המלאכות האלה אשר נעשו בי בסתר, היינו בחלק הנפש הרוחנית שנאצלה מסתר עליון, המלאכות האלה בעצמם רוקמתי בחלק הגוף שהוא נרקם בתחתיות ארץ, כי הגוף הוא לבוש אל הנפש ונמדד כמדתה, שכל עניינים הנפשיים המתחקים בכחותיה פנימה, הם מתחקים ג"כ על הגוף, כאלו האחד דפוס לחברו, זה ציור לזה, בשגם למ"ש האלהיים שבנפש יש רמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים רוחנים, ר"ל כחות מתיחסות אל איברי וגידי הגוף וכחותיה המלביש אותה, כי הלבוש עשוי ומתוקן כמדת המתלבש, וזה לאות כי אתה הפועל כולם יחד:

    מצודת ציון

    לא נכחד. לא נעלם כמו לא נכחד מאדוני (שם מז):

    עצמי. ענין עצמות הדבר ותכונתו כמו הגישו עצמותיכם (ישעיה מא):

    עשיתי. מל׳ עשיה רוקמתי. דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים:

16. (טז)גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:

    מצודת דוד:גלמי. בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך: כולם יכתבו. כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר: ימים יוצרו. אף כי יהיו בימים אשר יוצרו לאחר זמן: ולו אחד בהם. כי לפניו אחד הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן הכל אחד:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ. מֵאָז בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם רָאוּ עֵינֶיךָ אֶת כָּל גּוֹלְמֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים:

    גָּלְמִי. זָהֳרָתִי וְתַבְנִית צוּרָתִי בְּטֶרֶם הִוָּלְדִי וּבְטֶרֶם בּוֹאִי לָעוֹלָם רָאוּ עֵינֶיךָ:

    וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ. וְכָל יְצוּרֵי עוֹלָם, כָּמוֹנִי כָּמוֹהֶם, גַּם כֻּלָּם בְּטֶרֶם הִבָּרְאָם יַחְדָּיו גְּלוּיִים לְפָנֶיךָ:

    יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם. כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם וְתַכְלִיתִיהֶם גְּלוּיִים לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ יֻצָּרוּ כְּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אֶחָד מִכֻּלָּם וְלֹא הָיָה עֲדַיִן כְּאֶחָד בָּעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵם פִּלְאֵי ״מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים סו:ה) וּמִשְׁפַּט גְּבוּרָתוֹ, שֶׁעֲתִידוֹת גְּלוּיִים לְפָנָיו טֶרֶם תָּבֹאנָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן וְגוֹ׳״ (ירמיהו א:ה):

    וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ. סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם שֶׁהֶרְאֵיתָ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ה:א):

    כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ. כְּמוֹ נִכְתְּבוּ:

    יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם. לְסוֹף יָמִים רַבִּים הָיוּ עֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן אֶחָד מֵהֶם נִבְרָא בָּהֶן. לְפִי הַמָּסֹרֶת שֶׁכָּתוּב וְלֹא זֶהוּ פֵּרוּשׁוֹ, וּלְפִי הַמִּקְרָא שֶׁהוּא נִקְרָא וְלוֹ כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: יָמִים יֻצָּרוּ. הֶרְאָהוּ יָמִים הָעֲתִידִים לְהִבָּרְאוֹת, וּלְחֶלְקוֹ בֵּרַר אֶחָד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. דָּבָר אַחֵר: זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים לִסְלִיחָה:

    אבן עזרא

    גלמי הוא הגוף הראשון שהיה כמו טפה קטנה והוא מגזרת ויגלום, וכמוהו וחילופיהן בגולם שאין לו לב רק גוף לבדו.

    וטעם ועל ספרך כולם על איבריו כאילו צורתו כתובה על ספר והיא יוצאה בלא תוספת ובלא מגרעת.

    ימים יוצרו כמו בטעם הרים יולדו מגזרת יצירה.

    וטעם ולא אחד בהם בדרך אל"ף, כי על ספרך כל איברי ומתכונתם נכתבו באותם הימים שיוצרו ולא היה אחד מהם נכר ונבדל, כי בכח התולדת להיות צורת העין והאוזן והלב בטיפה הראשונה ואם אין שם אבר נבדל.

    רד"ק

    גלמי. הוא הטיפה הקפואה קודם שיוכרו האיברים בה כמו שנקרא העץ גולם בטרם שנעשה כלי ואמר ראו עיניך שנתת בהם כח להתייצר בה האברים:

    ועל ספרך כלם יכתבו. פי' לעתיד הם ידועים כמו הדבר הכתוב בספר ופי' כולם, כל האיברים הם טרם ציורם ידועים לפניך, בימים רבים תהיה יצירת האיברים כי אינם נוצרים בפעם אחת:

    ולא אחד בהם. הימים שיוצרו בהם לאל יתברך הם אחד, כי כולם ידועים ברגע אחד והכתיב ולא באל"ף ופירושו ולא אחד בהם שלא ידעו טרם היותו:

    מלבי"ם

    גלמי, מוסיף לאמר כי האדם כפי מה שהורכב מגוף ונפש, הוא העולם הקטן, שכל כחות מעשי בראשית הנמצאים בעולם הגדול כולם התקבצו ובאו באדם, עד שהוא דמות העולם הגדול וצורתו, וכמ"ש הרמב"ם (פע"ג ח"א מס' מו"נ), ובזה ישגיב המשורר הציור הגדול הזה כאלו האדם היה האנדרטא והציור של כל העולם כולו. שכמו שהבונה פלטין יהיה לפניו ציור הפלטין חדריו ואלמיו מחוקה על הגליון, שבו יביט ויעשה את הפלטין, כן הביט ה' על גולם האדם שהוא צורת העולם הגדול כולו, ועשה לפיהו את העולם הגדול, ויאמר במליצתו שהיה לפני הבונה הגדול יתברך ספר אחד שבו כתב כל מה שברא בששת ימי בראשית והוא היה פתוח אז, וגולם האדם הי' לנגדו, וה' הביט בשניהם בגולם האדם שבו חקוק תבנית העולם כולו ופרטיו, ובספר שבו נכתב כל אשר פעל בששת ימי המעשה, וראה ששניהם התדמו יחד, שכל הכתוב בספר הבריאה הכל כתוב וחרות בגולם של האדם, וז"ש שבצד אחד גלמי ראו עיניך, ראית בגולם שלי שבו ציירת צורת העולם, ובצד השני ראו עיניך על ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו על הספר שבו נכתבו כל הפרטים אשר נעשו בימים יוצרו, היינו בששת ימי הבריאה, ואז ראית כי לו אחד בהם, שלו, היינו להגולם, יש לו אחדות והתדמות בהם, היינו עם הימים יוצרו, שכלול בתוכו כל אשר נוצר בימי הבריאה וכל כחות מעשה בראשית:

    מצודת ציון

    גלמי. ענין דבר שלא נגמרה מלאכתו ובדרז״ל גולמי כלי עץ (חולץ כה):

17. (יז)וְלִי מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם:

    מצודת דוד:ולי מה יקרו. ומה מאוד יקרו לפני מחשבותיך ומה מאוד עצמו ורבו ראשי הדברים וכללותיהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת: מַה נִּכְבְּדוּ בְּעֵינַי הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

    וּמֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם. חֶשְׁבּוֹן סְפִירוֹתֵיהֶם, לְשׁוֹן ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות ל:יב):

    אבן עזרא

    ולי, רעיך מחשבותיך כנגד בנת לרעי והטעם כי אתה תדע כל מחשבותי ואני לא אדע מחשבותיך כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם והטעם דבר חדל הוא כמו ויקר פדיון נפשם ולעולם אם המחשבה אחת העלילות תהיינה רבות על כן אמר מה עצמו ראשיהם והטעם ראשי מחשבותיך:

    רד"ק

    ולי מה יקרו רעיך אל. ופי' יקרו שלא אוכל להשיגם כמו ודבר ה' היה יקר בימים ההם ופי' רעיך ומחשבויך כלומר כוונותיך ביצירה:

    מה עצמו ראשיהם. פי' עצמו רבו במספר כמו שאמר אחר כן אספרם כי לשון עצם נמצא בענין החוזק ובענין הריבוי כמו עצמו לי אל מצותיו מחול ימים: ופי' ראשיהם. כלליהם כמו כי תשא את ראש בני ישראל כלומר כללי כוונתיך ביצירתם הם רבים כל שכן הפרטים:

    מלבי"ם

    (יז-יח) לי מה יקרו, אולם על ההנחה הזאת שה' יודע כל פרטי פעולת האדם וכל מעשיו, הגם שהם אפשריים משתנים אחר שהוא בעל בחירה ע"ז טענו הפילוסופים טענות עצומות, שא"כ יתחייבו לו ריבוי ידיעות וידיעות משתנות, שזה סותר חק האחדות, שאחר שידיעתו הוא עצמותו איך נאמר שיודע דברים רבים משתנים, שא"כ יש שינוי בידיעתו שהוא עצמותו, וגם שא"כ תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, שהפרטים המשתנים אין להם תכלית, וכדומה משאלות כאלה כמו שהביא כ"ז במו"נ ח"ג, והתשובה שכל ריבוי הידיעות ושנוייהם אצלנו, תשוב אצלו אל האחדות, כי הוא יודע את כולם מצד שרשם במקורם הנעלם, שהוא יתברך שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, ומידיעת עצמותו יודע את כל בידיעה אחת פשוטה, ודבר זה לא ישיג האדם בעודו קשור בחומר, וז"ש ולי מה, והמאמרים מקבילים, ולי מה יקרו ריעך אל אספרם מחול ירביון, מה עצמו ראשיהם הקיצותי ועודי עמך, שאומר רעיך ומחשבותיך יקרו וכבדו מאד אצלי, שלפי השגתי הוא דבר כבד ויקר מהבין את זאת, איך יתעצמו כל ידיעות אלה ברעיוניך הלא אספרם מחול ירביון, ואיך תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, ואיך יצדקו ידיעות מתרבות משתנות בחק האחד אשר לא יתרבה ולא ישתנה, אולם מה עצמו ראשיהם, כשאשוב אל ראש ומקור ושורש של הרעיונות האלה הרבים, הלא שרשם הוא עצום מאד, שראשם מגיע השמימה בחקר אין סוף, שמשם שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, וכפי שאני וכל פעולותי ומחשבותי נמצא בעצם בראש המקור לכל המעשים, שם כולם באחדות גמור ואין בהם ריבוי ושינוי, והגם שכפי השגתי עתה שאני שכלי קשור בחומר נפרד מאתך, ואני חושב א"ע כעצם עומד לבדו, ידמה לי שפעולותי האפשריים ומשתנים הם מתרבים ומשתנים, אחרי העיון הקיצותי מתרדמת הסכלות, ואשוב אל הראש שמשם חוצבו כל המעשים, וראיתי כי עודי עמך, דבוק במקורי ושרשי, ששם ישובו כל הפעולות האפשריים ומשתנים לענין אחד כולל ואחד מכל צד:

    מצודת ציון

    יקרו. מל׳ יקר וחשוב:

    רעיך. מל׳ רעיון ומחשבה:

    עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיה טו):

18. (יח)אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:

    מצודת דוד:אספרם. איך אספרם והמה רבים מחול הים ואף אם הייתי כל הימים ביקיצה מבלי שינה ואפילו בעודי בעולם אהיה אני עמך בשמים ולא אטרד בטרדות אנושית עכ״ז א״א לספרם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל. אִם בָּאתִי לִסְפֹּר אֶת טוֹב מַעֲשֵׂיהֶם, מֵחוֹל יִרְבּוּן:

    הֱקִיצוֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ. הִנְנִי בָּאתִי עַתָּה לְקֵץ הַדּוֹרוֹת אֲשֶׁר קָצַבְתָּ מֵאָז עַד הַיּוֹם, וְעוֹד דּוֹר זֶה עִמְּךָ וּבְיִרְאָתֶךָ, וְלֹא נָטִיתִי מֵאַחֲרֶיךָ:

    אבן עזרא

    אספרם איך אוכל לספרם והם רבים מהחול אילו הייתי תמיד מקיץ, כי חצי חיי האדם ישן הוא, ועודי עמך. שאהיה עמך תמיד ולא אמות, לא אוכל לספרם והנה הקיצותי ואין שם זכר שינה, כמו: אשבעה בהקיץ תמונתך. ופירוש אחר: אני בצדק אחזה פניך, במראות אלהים בלילה, על כן: אשבעה בהקיץ מתמונת מראות אלהים ומראות אלהים על שנים דרכים, ויהיה רעיך כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך, והנה הוא כמראה אלהים והגוף שוכב בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה, אז תראה תמונות נפלאות, על כן הקיצותי ועודי עמך, כי אין זה כדרך כל החלומות.

    רד"ק

    אספרם. כשאבא לספר אותם לא אוכל כי מול ירביון:

    הקיצותי ועודי עמך. מרוב מחשבותי בהם אני חולם בהם כשאישן וכשאקיץ אני מוצא עצמי שאני עמך כלומר במחשבות נפלאותיך:

19. (יט)אִם־תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי:

    מצודת דוד:אם תקטול. ר״ל אם אמנם הכל גלויות לך ועל כל זה ירשיעו הרשעים לזאת נכון הדבר אשר תקטול את הרשע ואנשי שופכי דמים אשר מאסתי אותם לאמר להם סורו ממני ולא ארצה לשבת עמהם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אִם תִּקְטֹל וְגוֹ׳. הַלְוַאי וְתִקְטוֹל אֶת עֲמָלֵק הָרָשָׁע:

    אבן עזרא

    אם תשובת אם הלא משנאיך, אם אתה הרגת הרשע ואנשי דמים שהם חייבים מיתה, שאני אומר להם תמיד סורו ממני.

    רד"ק

    אם תקטול. דבק למה שאמר הקיצותי ועוד עמך שאני מתעסק תמיד במחשבתי בנפלאותיך ובמעשיך אבל פעמים שמטריד אותי דברי הרשעים, ואם תהרוג אותם שמטרידים אותי והם הרשעים ואנשי דמים שאומר להם סורו מני ולא אוכל להם ואם תקטול אותם יהיו כל מחשבותי וכל עסקי בך:

    מלבי"ם

    אם, ר"ל כל השאלות האלה אשר הקשו בעיני על ידיעת השי"ת, לא יכבד עלי להשיב עליהם תשובה, וכמ"ש הרמב"ם במורה שהפילוסופים הגיעו אל השאלות האלה ע"י רוע הסדר הנראה בהנהגה שיש צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, שעי"כ התחילו לכפור בהשגחה, באשר א"א ליחס להשי"ת עול, ועי"ז באו לכל השאלות המחקריות שעשו להעמיד ולחזק סברותיהם, וע"כ בקש, לבד אם תקטול אלוה רשע, שלא ימצא רשע וטוב לו, וכן אם אנשי דמים יסורו ממני, ולא יוסיפו לארוב על נפש צדיק שלא ימצא צדיק ורע לו:

    מצודת ציון

    אם תקטול. אשר תהרוג:

20. (כ)אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ:

    מצודת דוד:אשר יומרוך למזימה. הם מרוממים אותך למען עשות את הזמה ר״ל שאומרים הנה רם ה׳ ואין זה כבודו להשגיח בעולם השפל וכל עצם כוונת מחשבתם לעשות את הזמה נשוא לשוא עריך. אתה מנושא ומרומם בפי שונאיך למען עשות את השוא ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך וכפל הדבר במ״ש כדרך המליצה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יֹאמְרוּךָ לִמְזִמָּה. מַזְכִּירִים שִׁמְךָ עַל כָּל מַחְשְׁבוֹת רָעָתָם וּמְכַנִּים אֱלֹהוּתְךָ לַעֲבוֹדַת גִּלוּלִים:

    נָשֻׂא לַשָּׁוְא. כְּמוֹ נָשְׂאוּ לַשָּׁוְא:

    עָרֶיךָ. אוֹיְבֶיךָ. נָשְׂאוּ לַשָּׁוְא אוֹיְבֶיךָ אֶת שְׁמֶךָ:

    אבן עזרא

    אשר השם הוא האמור אז יאמרו בך כפי מזמתם. ומלת נשוא פועל עבר והאל"ף נוסף, כמו: ההלכוא אתו, כי הוא, כמו: ונשו את כלמתם.

    ומלת עריך כמו אויביך ותחסר מלת אותך או שמך. ורבי משה אמר: כי נשוא פעול ועריך כנוי שמך, כמו כי נאץ נאצת את אויבי ה', אם כן יהיה נשוא פועל עבר.

    רד"ק

    אשר ימרוך. בחסרון אל"ף פ"א הפועל וכן ולעמשא תמרו ופי' למזימה ולמחשבה כלומר ידברו בך לפי מחשבותם שהיא רעה, ופי' למזימה כמו כי זמה ענין תועבה:

    נשוא לשוא עריך. אלה שהם עריך, ומשנאך נשאוך בפיהם לשוא ומלת נשוא כמו ינשאו:

    מלבי"ם

    אשר, שהלא מטעם זה שהרשעים מצליחים והצדיקים נרדפים מאנשי דמים, עי"כ עריך יומרוך למזמה, ואתה נשוא לשוא, עי"ז שונאיך ועריך יאמרו וישבחו אותך לומר שאא"ל שאתה יודע עניני העולם ומשגיח עליהם, שזה נגד אחדותך הפשוטה הבלתי משתנית, או שאין כבודך להשגיח בשפלים, וירוממו אותך למען יעשו מזימה, באומרם לית דין וליית דיין, או שאתה נשוא אצלם על ידי טענות שוא והבל שיעשו נגד הידיעה וההשגחה, וסבת כ"ז הוא ממה שרואים שאין אתה מעניש את הרשע:

    מצודת ציון

    יומרוך. ענין רוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כו) ובא היו״ד במקום אל״ף וכן ובכבודם תתיימרו (ישעיה סא):

    למזמה. ענין דבר תועבה ומעשה רעה וכן זמה היא (ויקרא כ׳):

    נשוא. ענין הרמה:

    עריך. שונאיך כמו ויהי ערך (ש״א כ״א):

21. (כא)הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:

    מצודת דוד:משנאיך. המשניאים מצותיך בעיני הבריות בדברי רשע כאלה: ובתקוממיך. בהאנשים הרשעים האלה הקמים עליך להכחיש את ההשגחה: אתקוטט. אעשה עמהם מריבה וקטטה:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    הלא אשנאם בכל מאדי.

    ובתקוממיך תאר.

    ואתקוטט כמו: אקוט בדור והטעם כפול.

    רד"ק

    ובתקוממיך. פירושו משנאך כמו ומתקוממים בימינך:

    אתקוטט. ענין קטטה בדברי רז"ל:

    מלבי"ם

    הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך, שהם המתקוממים להכחיש אלהותך ועושים להכעיס, אתקוטט, וזה סימן האוהב ששונא את שונאי אוהבו כאלו הם שונאיו:

22. (כב)תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי:

    מצודת דוד:תכלית שנאה. ר״ל סוף השנאה שאין למעלה הימנה: לאויבים. נחשבו בעיני כאלו היו אויבי ומבקשי רעתי עם כי לא עשו לי מאומה רע:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    תכלית, שנאתים יהיו שנואים לי.

    וטעם לאויבים כאילו עשו לי רעה.

    רד"ק

    תכלית. שנאה גדולה שלא אוכל לשנאותם יותר וכפל הענין לחזק:

    מלבי"ם

    תכלית, ושנאתים בתכלית, עד שגם הם היו לי לאויבים, שהאויב הוא יותר מן השונא שהוא דורש רעתו, כן ידרשו להרע לי:

23. (כג)חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:

    מצודת דוד:ודע. עד שתדע מחשבות לבבי: בחנני וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    חקרני בעבור שהזכיר הרשעים שיאמרו בשם אמרות כפי מזמתם לא כפי האמת, אמר דוד כל שאלתי שתחפש רוחי תמיד.

    רד"ק

    חקרני. לפי שזכר כי מחשבת הרשעים רעה באמונת האל יתברך אמר חקרני האל ית' יודע לבי תראה כי לבבי ישר באמונתך וכפל הענין לחזק:

    שרעפי ומחשבותי, כמו שעיפים שתי הלשונות בענין מחשבה כמו שהם באילן סרעפותיו סעפותיו כי המחשבות ללב כמו הבדים לאילן:

    מלבי"ם

    חקרני אל ודע לבבי, בענין המעשים ששרשם מן הלב שהוא המתאוה והמתעורר אל הפעולות, בחנני ודע שרעפי בענין האמונות והדעות:

    מצודת ציון

    בחנני. ענין חקירה הוא כצורף הבוחן כסף לחקור הטובה היא:

    שרעפי. ענין מחשבה כמו ברוב שרעפי בקרבי (לעיל צד):

24. (כד)וּרְאֵה אִם־דֶּרֶךְ־עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

    מצודת דוד:אם דרך עוצב בי. אם המחשבות דורכים בדרך המרגיז ומעציב למקום: ונחני. ר״ל אם כן הוא נחני בדרך שכל בני עולם הולכים כי טוב לי המיתה משאחטא עוד:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב וְגוֹ׳. אִם דֶּרֶךְ מַעֲצֵבָה וְקִלְקוּל בִּי:

    אבן עזרא

    וראה אם יש בלבי רגע אחד מחשבה בדבריך שאינה כהוגן, שלא תיטב בעיניך המיתני מיד.

    מלת עוצב כמו: מרי, כמו: מרו ועצבו את רוח קדשו, כונים להעצבה. והטעם: שיהיה השם בדרך משל עצב על הדבר ודע כי וי"ו ונחני כמו וי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו, וזה כפ"א רפה בלשון ישמעאל ואין יכולת באדם לדבר בה בלשון אדום.

    בדרך עולם הוא אל בית עולמו, ואורח לא אשוב אהלך, האורח עולם תשמור כאשר פירשתיו במקומו.

    רד"ק

    דרך עצב. דרך מרי כמו המה מרו ועצבו את רוח קדשו:

    ונחני. אם תראה בי שום דרך מרי המיתני מיד זהו דרך עולם כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ כי הולך האדם אל בית עולמו:

    מלבי"ם

    וראה אם דרך עוצב בי אם יש בי דרך מרי ועוצב (או דרך ע"ג ועצבים) אז נחני בדרך עולם, כי טוב שאמות זכאי ואל אמות חייב, ולכן אם תראה שאני מוכן ללכת בדרך רע תקחני מן העולם:

    מצודת ציון

    ונחני. נהגני:

    בדרך עולם. המיתה נקרא כן כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ (מ״א ב) וכמו כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יא):