תהילים פרק קל״ח

תהילים פרק קל״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד אוֹדְךָ בְכָל־לִבִּי נֶגֶד אֱלֹהִים אֲזַמְּרֶךָּ:

   מצודת דוד:נגד אלהים. הם השופטים והחכמים כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ״ב:ח׳):

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   נֶגֶד אֱלֹהִים אֲזַמְּרֶךָּ. לְעֵינֵי הַשָּׂרִים (מַלְאָכִים):

   אבן עזרא

   לדוד אודך בכל לבי בנעלם.

   נגד אלהים הם הדיינים המקיימים משפטי אלהים בארץ.

   אזמרך בגלוי.

   רד"ק

   בכל לבי. בכל דעתי ושכלי וכן אזמרך בגלוי נגד אלהים והם השופטים והחכמים, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם, ההודאה תהיה בלב לבדו או עם הפה והמזמור בפה:

   מלבי"ם

   לדוד, ידבר על שני מיני הנהגות שינהג ה' את עולמו, א] הנהגה התמידית שישגיח באמצעות הטבע, ב] הנהגה הנסיית שינהיג שלא ע"י אמצעי ושליח רק הוא לבדו, על ההנהגה הנסיית אומר אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך, שיצייר שבאופן הנהגה זו המודה על הטוב עומד נגד אלהים פנים אל פנים, בלי אמצעי, ורואה את המלך עצמו, איך עשה לו טובה בעצמו ונותן לו הודאה בעמדו נגדו:

2. (ב)אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְאוֹדֶה אֶת־שְׁמֶךָ עַל־חַסְדְּךָ וְעַל־אֲמִתֶּךָ כִּי־הִגְדַּלְתָּ עַל־כָּל־שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ:

   מצודת דוד:ועל אמתך. על שאתה מאמת אמרי הבטחתך לקבל שבים: כי הגדלת על כל שמך אמרתך. כי הנה כל שמות המקום ב״ה מורים על מרבית גדולתו והמורד במלך גדול הלא אחת דתו להמית ואין מועיל שום פיוס ולזה אמר כי אתה הגדלת על כל שם שיש לך המורה על הגדולה ומאשימים את החוטא מאוד הנה על כולם הגדלת אמרתך שהבטחת לקבל שבים ועם כי מלך גדול אתה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ. שִׁמְךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת (תפילת העמידה) ״קַנּוֹא וְנוֹקֵם״ (נחום א:ב), וְאִמְרַת הַבְטָחַת טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ, שֶׁאַתָּה מַעֲבִיר לָנוּ עַל מִדּוֹתֶיךָ וְסוֹלֵחַ לָנוּ:

   אבן עזרא

   אשתחוה יש אומרים: כי היכל קדשך - השמים וזה רחוק, בעבור אשתחוה. והנכון: שהוא המקום שהיה שם הארון, מצאנו בכל ספר כל שמך בקמץ חטף, על כן לא דבר נכונה המפרש שאמר כי הגדלת על כל בחולם. והפעול שמך ותחסר וי"ו ואמרתך. והנכון בעיני: כי יש לשם הנכבד שמות תואר, כמו: אדני הקמוץ גם אלהים ואל שדי רק שם העצם הוא הנכתב ואיננו נקרא, הוא הנכבד והנורא על הכל וזה השם לא נודע, עד שבא משה אדונינו והשם אמר לו זה השם וזה הוא ואודה את שמך - שהוא שם העצם.

   והנה הטעם כי הגדלת על כל שם שיש לך שהם שמות התואר השם הנכבד שאמרת.

   רד"ק

   אשתחוה אל היכל קדשך. הבית שיהיה בו הארון:

   על חסדך ועל אמתך. החסד שנתן לו המלוכה כאשר הבטיחו ארי שעברו עליו צרות רבות ומכולם הצילהו:

   כי הגדלת על כל שמך אמרתיך. כמו הפוך כי הגדלת על כל אמרתך שמך, ופי' בפסוק לענין שאמר ועל אמרתך כמו שפירשנו שקיים לו מה שהבטיחו, אמר על זה הגדלת שמך על כל אמרתך שאתה אומר ועושה גוזר ומקיים, וע"ז הגדלת שמך שיאמרו הכל יגדל ה' כל מה שאומר עושה כמו שעשית עמי מה שהבטחתני אחרי אשר אמרו הכל כי לא תהיה לי המלוכה כי ראו טלטולי גדול:

   מלבי"ם

   אשתחוה, ונגד ההנהגה השנית שהיא באמצעות הטבע, מצייר שאינו עומד נגד אלהים בהודאתו, כי המלך מסתתר בהיכלו, ר"ל בשמים, ולפניו עומדים שלוחיו שהם שרי המערכת אשר באמצעותם ישגיח ויעשה נסים נסתרים, ובזה אשתחוה אל היכל קדשך. ואודה את שמך. כי המלך יושב בהיכלו בחדרי חדרים והוא עצמו בלתי נודע רק שמו, (ומבואר אצלנו תמיד שהשם יצייר את הענין שבו נודע ונתפרסם, ולא עצמו, ואצל ה' יצייר ההנהגה הרגילה הטבעיית), ונגד ההנהגה הראשונה אמר על חסדך, ונגד השניה אמר על אמתך, שכבר התבאר שחסד מציין הנהגה הפלאיית, ואמת מציין הנהגת הטבע. כי הגדלת, ר"ל הגם ששמך (שזה מורה ההנהגה הטבעיית) גדול מאוד, וגם ע"י פרסום שמך בהנהגה הקבועה ההולך בדרך הטבע התגדלת ונודעת לעיני רבים עמים, בכ"ז אמרתך היינו בעת שיתגלה אמרתך, שלא כמלך המסתתר בהיכלו רק כמלך המתגלה ופוקד והכל שומעים אמרותיו ופקודותיו, ר"ל בעת תענה אל הצדיקים המתפללים אליך ותעשה להם נסים שלא ע"פ הטבע, זה הגדלת על כל שמך, זה גדול יתר מאד מן שמך הנודע ע"י ההנהגה הרגילה הטבעיית, עתה באר מה היא אמרתך שהזכיר. היא.

3. (ג)בְּיוֹם קָרָאתִי וַתַּעֲנֵנִי תַּרְהִבֵנִי בְנַפְשִׁי עֹז:

   מצודת דוד:תרהיבני. תחזקני לשום בנפשי עוז ואמצות להתחזק בעבודתך:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תַּרְהִיבֵנִי. הִגְדַּלְתַּנִי:

   אבן עזרא

   ביום, תרהיבני תחזקני.

   עוז פעול והנה מלת תרהיבני יוצאה לשנים פעולים.

   רד"ק

   ביום קראתי. ביום שהייתי בצרה נע ונד וקראתי אליך ועניתני והושבתני במרחב מהצרה:

   תרהיבני בנפשי עוז. בזה הדבר תחזקני בנפשי בעוז כלומר נתת חוזק גדול בנפשי על אמונתך, כי ידעתי כי אין אל זולתך ואתה רואה ומשגיח בענייני בני אדם:

   מלבי"ם

   (ג-ד) ביום קראתי ותענני, בעת שקראתי בתפלה ואתה תענני בעצמך, שאז תתן אמרתך לענות למתפלל ולעשות לו נס, אז יודוך ה' כל מלכי ארץ יען ששמעו אמרי פיך שאינך דומה לעשירי ב"א המסתתרים בהיכליהם ובלתי עונים לקוראים, ואמרותיהם לא נשמעו, רק כי שמעו אמרי פיך, שאתה מדבר ועונה בעצמך (ומ"ש תרהיבני בנפשי עז הוא מאמר מוסגר, ר"ל כן תרהיבני עז בנפשי לחשב שבעת שתענני כי קראתי, יודוך כל מלכי ארץ, כי מה שיענה ה' להצדיק בתפלתו זה מורה על עז נפשו, שהיא חלק אלוה ממעל, וזאת תרהיב אותה עז כי היא דבוקה באלהים, והוא קרוב אליה לשמוע תפלתה):

   מצודת ציון

   תרהיבני. ענין התחזקות כמו ורהבם עמל ואון (לעיל צ):

4. (ד)יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל־מַלְכֵי־אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי־פִיךָ:

   מצודת דוד:כי שמעו. כאשר שמעו אמרי פיך שאתה מקבל שבים אז יודוך:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כִּי שָׁמְעוּ. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ ״לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף״ (שמות כ:יג), הוֹדוּ עַל אִמְרֵי פִיךָ עַל ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ (שמות כ:ב-ג). כְּדַי הוּא לְהַקְבִּילָם עֹל מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִגְזֹר כָּל גְּזֵרוֹתָיו (קידושין לא.):

   אבן עזרא

   יודוך טעם שמעו אמרי פיך - שמשחתני להיותי נגיד ועמים ישרתוני.

   רד"ק

   יודוך ה' כל מעשיך. בזה הדבר שעניתני מצרה וקיימת לי דברך הטוב בדבר המלוכה יודוך כל מלכי ארץ היודעים אוי כי שמעו אמרי פיך שאתה הבטחתני במלוכה וכשראו אותי נע ונד ושאול רודף אחרי להרגני היו נואשים ממלכת והיה רחוק בעיניהם שיוכל להיות ועתה שקיימת לי דברך הטוב, וזה הפירוש מוכיח הפי' שפירשתי בפסוק על כל שמך אמרתיך:

5. (ה)וְיָשִׁירוּ בְּדַרְכֵי יְהוָה כִּי גָדוֹל כְּבוֹד יְהוָה:

   מצודת דוד:וישירו. לא ישירו שירי שחוק וחשק כ״א ישירו בדרכי ה׳ בהנהגת מדותיו: כי גדול וגו׳. וראוי אם כן לשיר בדרכיו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   וישירו לא יהיה להם שירות חשק, או שירות מלחמות, רק שירות בדרכי השם ולספר מעשיו.

   רד"ק

   וישירו. יאמרו שיר ותהילה לה' וישירו בדרכיו ובמעשיו הנוראים כי בידו הכל להשפיל מלהגביה ויאמרו כי גדול כבוד ה', והוא לבדו האל כי במלך דוד אמר ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן על כל הגוים ובפחדם ממנו פחדו מהאל כי הכירו וידעו כי מה' היתה לו ומתוך כך הודו באל יתברך כי הוא אדון על הכל שהמליך את דוד אחר שנתייאשו ממנו כל אדם וכן שלח חירם מלך צור לשלמה ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדוד המלך בן חכם הנה מתוך גדולת דוד ומלכותו הודה באל יתברך כי הוא עשה את השמים ואת הארץ:

   מלבי"ם

   וישירו, ואז ישירו המלכים בדרכי ה', כי גדול כבוד ה', גדול ונעלה הוא, כי כבודו תלוי בו בעצמו ולא יופחת כבודו ע"י שישגיח בשפלים, בהפך,

6. (ו)כִּי־רָם יְהוָה וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע:

   מצודת דוד:כי רם ה׳. עם שהוא רם מאוד מ״מ יראה את השפל וישגיח בו להקימו: וגבוה. עם כי מושבו בגבהי השמים מ״מ ממרחק ייסר את החוטאים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יְיֵדָע. יְיַסֵּר, כְּמוֹ ״וַיּוֹדַע בָּהֶם אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת״ (שופטים ח:טז):

   אבן עזרא

   כי אז יתברר להם כי השם אף על פי שהוא רם על הכל, הוא רואה השפל כמוני שהייתי בתחלה רועה צאן וטעם רואה שיושיעני.

   ומלת יידע מהכבד, כמו ייטיב ונפתח הדל"ת בעבור אות הגרון.

   ממרחק ממקום רחוק כגבוה שמים מעל הארץ.

   ומלת יידע ילמדנו דעת שייסרנו, כמו: ויודע בהם את אנשי סוכות:

   רד"ק

   כי רם ה' ושפל יראה. אז יודו כל כי רם ה' ושפל יראה ומשגיח בתחתונים לא כשהיו אומרים עבים סתר לו, ולא יראה וחוג השמים יתהלך כשראו כי ראה בעניי ובשפלותי הודו כי שפל יראה אע"פ שהוא רם:

   וגבוה ממרחק וידע. מבנין הפעיל בשקל ואלמנה לא ייטיב פירוש והוא גבוה וממרחק שהם השמים שהם רחוקים מן הארץ, משם יודיע דרכיו לבני אדם שידעו כי הוא ראה אותם:

   מלבי"ם

   כי רם ה' ושפל יראה, וזה מרוב כבודו וגדולתו, ואת הגבוה, (רק) ממרחק יידע הפך מדרך ב"ו שאם עומד במקום רם הגבוה הוא קרוב אליו יותר מן השפל, ואצל ה' השפל קרוב אליו יותר מן הגבוה, עד שהגבוה רחוק ממנו והשפל קרוב אליו:

   מצודת ציון

   יידע. ייסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ז):

7. (ז)אִם־אֵלֵךְ בְּקֶרֶב צָרָה תְּחַיֵּנִי עַל אַף אֹיְבַי תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ:

   מצודת דוד:תחייני. ר״ל תחייני מהצרה: על אף אויבי. על כי בערה בהם אפם וחמתם לבלעני לזה תשלח עליהם מכת ידך ותושיע לי בימינך:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אם הנה ידעתי כי אתה רם ותראה השפל, על כן אדע אם אלך בקרב צרה אדע שתחייני. ואיך תחייני? שתשלח ידך הנטויה ותושיעני.

   על אף אויבי אמר רבי משה: אף על אויבי. ולפי דעתי: שהוא כמשמעו, על אף אויבי כמו להכעיסם, והטעם בעל כרחם.

   רד"ק

   אם אלך. אמר דוד כשהייתי הולך בקרב צרה. כשהייתי קרוב למות זהו בקרב צרה כשאני בעמק הצרה אתה תחייני על אף אויבי. על אפם ועל חמתם כלומר על כרחם שלא בטובתם:

   תשלח ידך. בקרב הצרה, ותושיעני ימינך:

   מלבי"ם

   אם אלך, והשגחתך עלי מצויה וקרובה כ"כ, עד שעת אלך בקרב צרה תחייני, ותשלח את ידך השמאלית על אף וכעס של אויבי וימינך תושיעני, באופן שפועל דין ורחמים כאחד:

8. (ח)יְהוָה יִגְמֹר בַּעֲדִי יְהוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל־תֶּרֶף:

   מצודת דוד:יגמור בעדי. כאשר החל להראות חסדי כן יגמור בעדי ר״ל ישלים חסדו עלי לעולם: מעשי ידיך. הלא אני מעשה ידיך כי אתה המלכתני לזה אל תרף ידך ממני ואחוז בי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִגְמֹר בַּעֲדִי. יַסְכִּים עַל יְדֵי בַּקָּשׁוֹתַי:

   מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ. בְּבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״ (שמות טו:יז):

   אבן עזרא

   ה' יגמר חפצי בעדי או יגמור מעשי והנה הוא חסר, כמו תשכח ימיני והנה חסדך לעולם עומד, ואני מעשה ידיך, אם כן לא תרפני.

   ומלת תרף מהבנין הכבד כדרך למעשה ידיך.

   רד"ק

   ה' יגמור בעדי. כמו שהתחיל להטיב עמי כן יגמור חסדו בעדי. ה'. ענין קריאה, ה' חסדך יהיה עמי לעולם ואני מכיר בטובתך, וכי אני מעשה ידיך כי אתה עשיתני ואתה גדלתני והמלכתני, אל תרף חסדך ממני:

   מלבי"ם

   ה', ר"ל מפני ג' טעמים אבטח בישועתו, א] שיגמור מה שהתחיל להושיע כי לא אדם הוא להנחם וזה מצד כבודו בל יהיה חילול השם, ב] מצד החסד כי חסדך לעולם כי החסד אינו תלוי במעשה המקבלים, ג] מצד שמעשה ידיך אל תרף כמו שהאב לא ירף את בנו, וזה קרוב למדת אמת, שאחר שברא את הדבר יחויב מאמתת הבטחתו בל ירף מעזור לו, וזה כמ"ש כי לשמך תן כבוד, על חסדך, על אמתך:

   מצודת ציון

   יגמור. מלשון גמר והשלמה:

   בעדי. עלי:

   תרף. מל׳ רפיון: