תהילים פרק ק״מ

תהילים פרק ק״מ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור חברו דוד על דואג ועל הזיפים שהיו מלשינים אותו אל שאול:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד בעת גלו הזיפים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, ושאול רדף אחריו, וילך שאול מצד ההר מזה וכו' ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (שמואל א כ״ג:כ״ו):

2. (ב)חַלְּצֵנִי יְהוָה מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:

   מצודת דוד:מאדם רע. מיד אדם רע: מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   [למנצח מזמור לדוד -] חלצני ה' מאדם רע - זה המזמור חברו דוד לפני מלכו בימי שאול, כי היה מפחד מבני אדם שילשינוהו אל שאול. וכן אומר: איש לשון.

   ומלת תנצרני באה שלימה, כמו: וכל עצביכם תנגושו.

   רד"ק

   חלצני ה'. שלא יזיקו לי דבריהם הרעים והפסוק כפול בענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   (ב-ג) חלצני, יש שני מיני רודפים, א] המבקשים רק להרע מבלי תועלת עצמם, והם שהלשינו עליו בסתר, והמאמרים מקבילים, חלצני ה' מאדם רע אשר חשבו רעות בלב, ב] המבקשים לחמסו מצד הנאת עצמם, והם לחמו אתו בגלוי, ועז"א מאיש חמסים תנצרני (אשר) כל יום יגורו מלחמות:

   מצודת ציון

   חלצני. ענין הוצאה ושליפה:

3. (ג)אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל־יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת:

   מצודת דוד:יגורו. יאספו עלי מלחמות:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. יִהְיוּ מִלְחָמוֹת בִּמְגוּרֵיהֶם וּבְמוֹשְׁבוֹתָם:

   אבן עזרא

   אשר, יגורו יקבצו כמו יגורו יצפונו. ויש אומרים: שהוא כמו: אל תתגר בם, והם שנים שרשים.

   רד"ק

   אשר חשבו. מחשבות הרעות בלב ואומרים אותם בפה והם כל יום יגורו מלחמות יאספם כמו יגורהו בחרמו:

   מצודת ציון

   יגורו. ענין אסיפה כמו יגורהו בחרמו (חבקוק א):

4. (ד)שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ־נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה:

   מצודת דוד:שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה״ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך: חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר״ל אין פוסקין מלדבר לה״ר:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֲמַת עַכְשׁוּב. חֲמַת – לְשׁוֹן אֶרֶס, כְּמוֹ ״חֲמַת תַּנִּינִים יֵינָם״ (דברים לב:לג). שֶׁאִם תְּפָרְשֵׁהוּ לְשׁוֹן ׳אַף׳, וְכִי לְשׁוֹן ׳אַף׳ נוֹפֵל אֵצֶל ׳יַיִן׳? אֶלָּא לְשׁוֹן ׳אֶרֶס׳, וִיצוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז; וְכֵן נוֹפֵל כָּאן לְשׁוֹן ׳אֶרֶס׳ תַּחַת הַ׳שָּׂפָה׳:

   עַכְשׁוּב. עַכָּבִישׁ, אִירֵיינָ״א בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   שננו לשונם שהוא נושך כמו נחש עכשוב שם חיה רעה נושכת.

   סלה באמת.

   רד"ק

   שננו. כמו חץ שנון שפירושו מחודד כן הם חדדו לשונם לדבר רעות כמו הנחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:

   חמת עכשוב. חמת הוא הארס שמטיל הנחש ועכשוב הוא ממין הנחש והוא קשה ורע מאד:

   תחת שפתימו. כי בהתקצף האדם ומדבר בחימה תצא לו מפיו ליחה תרב לו תחת שפתיו ודמה אותו לארס שמטיל הנחש. ואחר שסיפר רעותיהם התפלל לאל יתברך שישמרהו שהם חשבו לדחות פעמיו ביד שאול:

   מלבי"ם

   שננו, נגד הראשון אמר שננו לשונם כמו נחש, שהנחש אינו נושך להנאתו רק מצד טבעו להרע, ונשיכתו הוא בלשון שהוא פנימי מן השפתים, כן ידברו לשון הרע בסתר ושלא להנאתם ונגד הב' אמר חמת עכשוב תחת שפתימו, שהעכשוב חמתו גלויה תחת השפתים שהוא חיצוני בערך הלשון, כן יגורו מלחמות בגלוי, וכן העכשוב נושך להנאתו למוץ דם האדם, כן ילחמו בעבור החמס להנאתם, סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   שננו. חדדו:

   חמת. ארס כמו חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד):

   עכשוב. הוא מין פתן ונחש:

5. (ה)שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי:

   מצודת דוד:אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שמרני שב לפרש טעם שמרני ופירש אשר חשבו לדחות פעמי, כמו: ואת רגלי מדחי.

   מלבי"ם

   שמרני, (חלק ב') אחר שדבר דרך כלל נעתק אל הענין שעליו יבקש עתה, א] שמרני מידי רשע המריע בסתר שלא להנאתו רק מרשעו, ב] מאיש חמסים תנצרני העושה רע בגלוי בעבור החמס כנ"ל, והם כת הזיפים שהם הרעו ע"י לה"ר בסתר שלא להנאתם רק מרשעם, ושאול שהרע לו להנאתו בעבור החמס בדבר המלוכה אשר שני אלה חשבו לדחות פעמי אל הפח שהכינו לי:

   מצודת ציון

   פעמי. רגלי על שם שצועדים בהם כמו פעמי דלים (ישעיה כו):

6. (ו)טָמְנוּ־גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד־מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ־לִי סֶלָה:

   מצודת דוד:טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה: וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור״ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני: פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ״ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש״א כג): שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת. דֶּרֶךְ הָרֶשֶׁת לִקְשֹׁר חֶבֶל אָרֹךְ בְּרֹאשָׁהּ, וְהַצַּיָּד, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הָעוֹפוֹת שׁוֹכְנִים תַּחַת הָרֶשֶׁת, מוֹשֵׁךְ הַחֶבֶל, וְהָרֶשֶׁת נוֹפֵל עַל הָעוֹפוֹת:

   לְיַד מַעְגָּל. אֵצֶל נְתִיבָתִי וּפְעָמַי:

   לְיַד. אֵצֶל, כְּמוֹ ״רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי״ (שמואל ב יד:ל):

   אבן עזרא

   טמנו, ליד מקום, כמו: ויד תהיה לך - מעגל המקום הישר הדרוך תמיד.

   רד"ק

   טמנו. שאמרו ולא הסגירו ביד המלך:

   ליד מעגל. למקום שהיה מעגלי ואשורי בו כמו שאמר וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם:

   מלבי"ם

   טמנו מבאר שרוצים לדחות פעמי אל הפח וחבלים אשר טמנו לי, שבעת אבוא אל מקום הפח ימשכו בחבלים לצוד אותי, ומיראתם פן אלך במעגל שהוא הדרך הסבוביי ולא אלך במקום הפח. לכן פרשו רשת ליד מעגל, לצודד אותי שם ע"י הרשת, וגם שתו לי מוקשים שבעת אפול אל הפח אשבר תיכף ואמות ע"י המוקש, סלה סיום הענין הב':

   מצודת ציון

   וחבלים. מיתרי הפח:

   ליד. למקום:

   מעגל. שביל ומסלה כמו ינחני במעגלי צדק (לעיל כג):

7. (ז)אָמַרְתִּי לַיהוָה אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְהוָה קוֹל תַּחֲנוּנָי:

   מצודת דוד:אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אמרתי אין לאל ידי להמלט מהם או לעמוד כנגדם, רק בך ואתה לבדך אלהי.

   רד"ק

   אמרתי. כשהייתי שומע שהיו מארבים לי בכל המקומות אמרתי לה' אלהי אתה חזקי ותקותי אין לי חוזק להמלט מידם אם לא תעזרני אתה:

   מלבי"ם

   אמרתי (חלק ג') אני בוטח על שני ענינים, א] מצד שאמרתי לה' אלי אתה, והוא מושיעי תמיד, ב] מצד התפלה שה' יענה לכל קוראיו גם לאלה שלא הושיעם תמיד, ועז"א האזינה ה' קול תחנוני:

8. (ח)יְהֹוִה אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק:

   מצודת דוד:סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ה', סכותה שיסוך ראשו כמו הכובע ולא יזיקנו חץ. והנה הטעם סכותה - כובע הישועה לראשי, על כן אמר: עז ישועתי.

   רד"ק

   סכותה לראשי ביום נשק. ביום שבאו עלי בעלי נשק ברומח ובחיצים, תסכך חסד לראשי כלומר שתהיה כובע ישועה לראשי, סכותה עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:

   מצודת ציון

   סכותה. מלשון סכך וכסוי:

   נשק. בכלי נשק ועניינו בכלי זיין:

9. (ט)אַל־תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל־תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה:

   מצודת דוד:אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי: זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מַאֲוַיֵּי רָשָׁע. עֲמָלֵק הָרָשָׁע (מגילה ו.):

   זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. מַחֲשַׁבְתּוֹ אַל תַּצְלִיחַ:

   יָרוּמוּ סֶּלָה. כִּי יִתְגָּאוּ סֶלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (בראשית רבה עה:ט): זְמָמוֹ לְשׁוֹן רֶסֶן הַזּוֹמֵם אֶת פִּי הַגָּמָל, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (שבת ה.):

   אַל תָּפֵק. אַל תּוֹצִיא מִלְּחָיָיו:

   אבן עזרא

   אל מלת אל תפק - תשרת בעבור אחרת. וכן הוא זממו אל תפק אל ירומו סלה הוא והדומה לו, או יהיה דבק תפק עם ראש ובא ירומו תחת ירום. ורבי משה אמר: ראשים מה שיקרה מסיבי, עמל שפתימו יכסימו והטעם שהם מתפארים כי יאחזוני במוקשים.

   רד"ק

   אל תתן ה' מאויי. אמר אל תתן לו תאותו כי תאותו הוא ללכדני:

   זממו אל תפק. אל תוציא לאור מחשבתו:

   ירומו סלה. שאם תהיה מחשבותם ירומו וישאו ראשם הוא וחביריו:

   תפק. תוציא כמו ויפק רצון מה':

   מלבי"ם

   אל תתן ה' מאויי רשע, וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו, ר"ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע"ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין:

   מצודת ציון

   מאויי. מלשון תאוה וחשק:

   זממו. מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים יח):

   תפק. ענין ההוצאה כמו ויפק רצון מה׳ (משלי ט׳):

10. (י)רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּמוֹ:

    מצודת דוד:ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי: עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר״ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    רֹאשׁ מְסִבָּי. חֲבוּרַת חֶשְׁבּוֹן גְּדוּדֵי עֵשָׂו הָאוֹמְרִים לְהָסֵב אוֹתִי מֵעָלֶיךָ, עֲמַל שְׂפָתֵיהֶם יְכַסֵּם (מצאתי):

    רד"ק

    ראש מסבי. לפי שזכר רשע יחיד והוא דואג כמו שפירשנו בפתיחת המזמור אמר ראש מסיבי זה הרשע שהוא ראש הסובבים לי ללוכדני עמל שפתימו יכסמו השקר שמדבר עלי הוא וחביריו השקר ההוא יכסה אותם ויפילם:

    מלבי"ם

    ראש, (חלק ד') הראש של המסבבים אותי עתה לתפסני, (כמ"ש ויהיה שאול ואנשיו עוטרים את דוד), יכסו אותם העמל של שפתימו שהעון של הלה"ר ירד על ראשם:

11. (יא)יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל־יָקוּמוּ:

    מצודת דוד:ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם: באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יִמּוֹטוּ. יִהְיוּ מוּטִים הַגֶּחָלִים עֲלֵיהֶם, יִשְׁכְּבוּ בָּהֶם עַד שֶׁיִּתְמוֹטְטוּ וְיִכְבּוּ מֵאֲלֵיהֶם. נִמְצָא הַגּוּף כָּלֶה וְאָבֵד:

    בָּאֵשׁ יַפִּילֵם. הַמַּפִּיל וְנוֹקֵם גֶּחָלִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם (בראשית רבה כ:א) בְּמַהֲמוֹרוֹת יַפִּילֵם לְבַל יָקוּמוּ עוֹד:

    בְּמַהֲמוֹרוֹת. בְּמִלְחָמוֹת וְתָגָר, לְשׁוֹן ״מַמְרִים הֱיִיתֶם״ (דברים ט:כד):

    אבן עזרא

    ימוטו, גחלים מהשמים כמו גחלים בערו ממנו, ברד וגחלי אש.

    באש יפילם היא האבן שהיא ממיתה בריחה ואף כי בגופה.

    במהמורות מקום שפל, בעבור בל יקומו, ואין ריע לו בלשוננו.

    רד"ק

    ימוטו. ינטו גחלים מן השמים עליהם כלומר אף ה' וחמתו באש יפילם, עמל שפתימו שזכר:

    במהמרות. בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם:

    מלבי"ם

    ימוטו עד ששפתימו ימוטו עליהם גחלים, והם עצמם יפלו באש, ולא יוכלו לברוח מן הסכנה, כי יפלו במהמורות שלא יוכלו לקום משם, והמהמורות יהיו מלאים אש, שעליהם ימוטו גחלים מלמעלה:

    מצודת ציון

    ימוטו. מלשון נטיה:

    במהמורות. כמו ובמהמורות ועניינו שוחות עמוקות ובדרז״ל בראשונה היו קוברין אותה במהמורות וכו׳ (ירושלמי מ ק פ״ג):

12. (יב)אִישׁ לָשׁוֹן בַּל־יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ־חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת:

    מצודת דוד:איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה״ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו: רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    אִישׁ לָשׁוֹן. עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו (בראשית כה:כח) – צָד אֶת אָבִיו בְּפִיו (בראשית רבה סג:י):

    יְצוּדֶנּוּ. הָרַע שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא יְצוּדֶנּוּ:

    אבן עזרא

    איש יתכנו לו עלילות שלא יכון בארץ. והטעם: ישב ביישוב.

    יצודנו יצוד נפשו למדחפות, שידחפוהו אנשי ארצו.

    רד"ק

    איש לשון. זה דואג שהוא בעל הלשון:

    בל יכון בארץ. כלומר לא יהיה נכון ונישא בארץ אלא יבא לידי שפלות:

    איש חמס רע יצודנו למדחפות. הרע שהוא עושה יצוד אותו עד שיטילנו למדחפות שיהיה נדחף מרעה אל רעה:

    מלבי"ם

    איש לשון, מוסיף שבעל לה"ר בל יכון בארץ, לא יוכל להתקיים בארץ ויברח לראש ההרים, ומשם איש חמס רע יצודנו למדחפות, מציין את הרע כעצם מופשט, וקורא אותו בשם איש חמס, הרע אשר הוא איש חמס הוא יהיה הציד שיצוד את האיש לשון מכל הר וגבעה שימצא שם, וידחוף אותו מן ההר הגבוה אל המהמורות העמוקים המלאים אש:

13. (יג)יָדַעְתִּי כִּי־יַעֲשֶׂה יְהוָה דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים:

    מצודת דוד:ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה׳ דין עני לנקום נקמתו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    יָדַעְתִּי כִּי. סוֹף הַדְּבָרִים יַעֲשֶׂה ה׳ דִּין עָנִי וְיִנְקֹם נִקְמַת עֲבָדָיו:

    אבן עזרא

    ידעתי אז אדע.

    ומלת יעשה בעבור אחרת יעשה משפט אביונים.

    רד"ק

    ידעתי. קרי וכתיב ידעת פירוש הכתיב כנגד האל אתה ידעת כי מחשבות הרשע עלי עשה לי דין ממנו, והקרי ידעתי פירושו אני ידעתי כי יעשה ה' דין עני ומשפט האביונים כן יעשה דיני ומשפטי וינקם לי מהרשע:

    מלבי"ם

    ידעתי כי יעשה ה' דין עני, שהוא דוד, ומשפט אביונים שהם אנשיו:

14. (יד)אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת־פָּנֶיךָ:

    מצודת דוד:אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַךְ. יְמַהֵר וְיַעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ צַדִּיקִים לִשְׁמוֹ:

    אבן עזרא

    אך טעם אך להוציא הרשעים, והישרים יתמידו לשבת את פניך - בבית התפלה:

    רד"ק

    אך צדיקים. בעשותך משפט ברשעים הצדיקים יתנו שבח והודאה לשמך ואמר אך הם יודו לך ולא הרשעי':

    ישבו ישרים את פניך. ישבו תמיד את פניך לדרוש אותך ולדעת דרכיך:

    מלבי"ם

    אך צדיקים יודו לשמך, והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים הם ישיגו אותך בעצמך, לא שמך לבד, וישבו את פניך כקרובים אל המלך היושב לפניו ורואה אותו בעצמו, כן ישיגו אלהותך וגדלך בעצמך ואת השגחתך הפרטיית:

    מצודת ציון

    את פניך. לפניך: