תהילים פרק ק״ח

תהילים פרק ק״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   שיר. זה המזמור נכתב רובו במזמור ס' ושם כתוב כי נאמר זה המזמור בהצותו את ארם נהרים שם פירשנוהו. ושנה אותו הנה לא ידענו למה, ואפשר כי שם נאמר על הענין שזכר ועתה אמר אותו על העתיד ליכך לא זכר בזה מאותו ענין המלחמ' דבר, והפסוקי' אשר שנה בזה שנאמרו באותו המזמור נכון פירושם על קיבוץ הגליות שישובו ישראל למקומם כמו ששבו אל המקומות אשר לקחו מהם מלכי ארם ומה שזכר בפרט אלה המקומות שכם וסכות וגלעד, וזר מן השבטים מנשה ואפרים. לפי שמלכות יוסף תשוב לעתיד תחת מלך יהודה: ומה שזכר מואב פלשת וארם, ואינם במקומותם לימות המשיח שכבר גלו כל האומות ונתערבו אלה באלה ואין היום גוי מיוחד אלא ישראל לבדם רוצה לומר המקומות שהיו בהם מקדם אלו האומות. והנה זה המזמור כולו נאמר פעמים כי מתחילת המזמור עד למען יחלצון ידידיך הוא במזמור נ"ג ומן למען יחלצון ידידיך עד סוף המזמור הוא במזמור ה', אלא שיש ביניהם שינוי מעט במלות שונות והענין אחד, והנה הקודמים נאמרים על דוד עצמו וזה המזמור נאמר על ימות המשיח. ואמר המזמור על לשון בני הגלות ועל לשון מי שהוא מזרע דוד שתהיה לו המלוכה:

   מלבי"ם

   שיר מזמור לדוד, המזמור הזה הוא לקוח משני מזמורים שכבר נאמרו, מן פסוק ב' עד פסוק ז' נאמר בסוף מזמור נ"ז בברחו מפני שאול במערה, שהיה בתכלית היאוש ונושע פתאום, והתעורר כבודו ואור שחרו, ומן פסוק ז' עד סוף המזמור הוא סוף מזמור ס' ששם ספר ג"כ שכלל ישראל היו בתכלית היאוש, ונדמה להם שה' עזבום ופתאום נושעו, ואח"כ חבר שני הענינים למזמור בפני עצמו לזמר לה' על תשועת היחיד ועל תשועת הכלל, ולזכור על ידו הנס שנעשה לו ושנעשה לעמו, ופרטי פרושי הכתובים כתבנו למעלה במקומות הנזכרים, עיי"ש:

2. (ב)נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף־כְּבוֹדִי:

   מצודת דוד:אלהים. אתה אלהים הנה לבי נכון עמך להאמין בך ולזה אשירה ואזמרה לך: אף כבודי. אף נשמתי תשיר לה׳ כפי רוחניותם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   נָכוֹן לִבִּי. נֶאֱמָן עִמְּךָ:

   אַף כְּבוֹדִי. הוּא מַה שֶּׁאֲנִי מְשׁוֹרֵר לְךָ. דָּבָר אַחֵר: אַף כְּבוֹדִי. אַף לְפִי כְבוֹדִי לֹא אֶמָּנַע לְשׁוֹרֵר לוֹ, וְלֹא אֲחַלֵּק לְעַצְמִי כָּבוֹד:

   אבן עזרא

   [שיר מזמור לדוד -] נכון לבי - שאשיר.

   אף כבודי נכון, כדרך שמח לבי ויגל כבודי. ורבי משה אמר: אף כבודי תזמר.

   רד"ק

   אמר נכון לבי אלהים. אף על פי שאני בגלות זה כמה שנים לו נואשתי מן הגאולה אבל לבי נכון בטוב האל שיגאלני ואז אשירה ואזמרה: ומלת אלהים. היא קריאה:

   אף כבודי. הנפש תקרא כבוד כי היא כבוד הגוף: והנה טעם אשירה. בפה, ואזמרה. בכלי:

   ואף. נפשי תזמר בעצמה במחשבות השכליות: ויש לפרש אף כבודי. דבק עם עורה ראש הפסוק:

   מצודת ציון

   כבודי. כן תקרא הנשמה:

3. (ג)עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:

   מצודת דוד:עורה. אמר בדרך מליצה אתה הנבל וכנור עורה את עצמך לזמר לה׳ בעת אעירה אותך בשחר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אָעִירָה שָּׁחַר. דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים, הַשַּׁחַר מְעוֹרְרָם, וַאֲנִי מְעוֹרֵר אֶת הַשַּׁחַר; שֶׁאֲנִי קָם חֲצוֹת לַיְלָה (תהלים קיט:סב), שֶׁהַנֵּבֶל וְהַכִּנּוֹר מְעוֹרְרֵנִי; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ג:): כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצִי הַלַּיְלָה, רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְהוּא מְנַגֵּן מֵאֵלָיו:

   אבן עזרא

   עורה דרך משל שיעיר הנבל מאליו בעת שיאיר השחר. ורבי משה אמר: כי אעירה פועל יוצא, כמו וירעני.

   וטעם עורה הנבל כי אני אעירך בשחר.

   רד"ק

   ויהיה טעם עורה. לשנים אל הכבוד ואל הנבל, וכן אמר במזמור האחר עורה כבודי עורה הנבל וכנור:

   עורה. על דרך משל, שיעור הנבל מעצמו, ה"א הנבל ה"א הקריאה:

   אעירה שחר. יאמר עורה הנבל ועורה הכינור בעת שאעיר אתכם לזמר בכל שחר ושחר. או פירושו בעת שאעיר עצמי משנתי בשחר להודות שמך בהם אומר להם עורה:

   מצודת ציון

   שחר. בקר:

4. (ד)אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אודך אמר: אזמרך בשחר במסתרים, גם אזמרך ביום בגלוי:

   רד"ק

   אודך. במזמור אחר פירשנו בעמים בלאומים במשפחות ישראל ובזה נפרשנו בכל העמים כי כל העמים ילוו לירושלים בעת הגאולה:

   בלאומים. הלמ"ד שורש מן ולאום מלאום יאמץ, והלמ"ד רפה להקל וראויה להדגש:

   מצודת ציון

   בלאומים. באומות:

5. (ה)כִּי־גָדוֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:

   מצודת דוד:מעל שמים. חסדך עולה מעל השמים ר״ל יותר גדולה מערך גבהות שמים: אמתך. אמתת הבטחתך גדולה כערך גבהות השחקים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   מֵעַל שָׁמַיִם. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר עַד שָׁמַיִם (תהלים נז:יא)? פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נ:): כָּאן בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ, כָּאן בְּעוֹשִׂין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:

   אבן עזרא

   כי מעל יותר.

   וטעם ועד שחקים שאין העין רואה גבוהים מהם.

   רד"ק

   כי. במזמור אחד אמר כי גדול עד שמים שאמרו דוד על עצמו וזהו שאמר על ישועת ישראל אמר מעל שמים כי החסד יותר גדול שיוציא עם אחד מעמים רבים אע"פ שנשקעו בגלות והוא יוציאם מתחת ידם ולא עוד אלא שהם עצמם יביאום אל ארץ ישראל בכבוד גדול בצבים ובפרדים ובכרכרות, זה החסד הוא גדול עד מאד שראוי לומר עליו גדול מעל שמים: ואמר ועד שחקים אמיתך. ולא אמר מעל שחקים כמו שאמר על חסד מעל שמים לפי שאמת אינו דבר יתר אלא דבר הראוי לו לעשות זה כי כן הבטיחנו על כל פנים יגאלנו ומה שהבטיח לנו ראוי לקיים דברו וזהו אמת, ואם נצא בעצמינו דברו יהיה קיים אבל שנבא בכבוד גדול עד שיהיה לנו מה שנאמר והיו מלכים אומניך וגו', ושאר הנחמות הכתובות עלינו זהו החסד הגדול ואם תאמר גם זה הוא אמת כיון שהבטיחנו בו יתכן לפרש כי לא הבטיחנו בזה הדבר גדול אלא אם כן נהיה זכאים, אבל גאולתינו על כל פנים תהיה בזמנה בין זכאים בין חייבים אלא שאם נהיה זכאים יחיש עתה:

6. (ו)רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים וְעַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:

   מצודת דוד:רומה. הרם עצמך לשבת על השמים ר״ל הראה לכל שאתה יושב בשמים ממעל ומשלה ידך בתחתונים כי אפילו חלש למעלה לגבור יחשב וכמ״ש גבור למעלה: ועל. הראה על כל הארץ כבודך:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   רומה הטעם אזמרך בלאומים וזאת היא זמירתי שאודיע כי גדול מעל שמים חסדך ואתה אלהים הראה שאתה רם על השמים בהושיעך אותי, על כן אחריו למען. שאר המזמור פירשתיו במזמור: על שושן עדות והוא במזמור ששים.

   רד"ק

   רומה. על דרך משל כאילו בימי הגלות אינו רם על שמים למשול על שונאיו להוכיחם:

   ועל כל הארץ כבודך. פירוש להראות על כל הארץ כבודך:

7. (ז)לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:

   מצודת דוד:למען. בכדי שידידיך יחלצון הושיעה למו בימינך וענה אף לי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וַעֲנֵנִי. שֶׁכָּל עַמְּךָ וִידִידֶיךָ תְּלוּיִין בִּי:

   רד"ק

   למען יחלצון ידידיך. מן הפסוק הזה עד סוף המזמור מפורש שם במזמור האחר עם מה שפירשתי במזמור הזה:

   מצודת ציון

   יחלצון. ענין הוצאה:

8. (ח)אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד:

   מצודת דוד:דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״י נביאיו שאעלוז ואשמח במלכותו כי אנצח את העובדי גלולים: אחלקה. מקומות העובדי גלולים אחלק חלקים לישראל בחבל המדה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מצודת ציון

   רש"י

   אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ. שֶׁאֶמְלֹךְ וְיָבֹא הָעֵת וְאֶעֱלֹז בִּדְבָרוֹ (תהלים ס:ח):

   אֲחַלְּקָה שְׁכֶם. אֲחַלְּקָה אֶרֶץ אוֹיְבִי לְיִשְׂרָאֵל, שְׁכֶם חֵלֶק כְּמוֹ (בראשית מח:כב) ״שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ״ (וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד):

   מצודת ציון

   שכם. ענין חלק כמו כי תשימני שכם (לעיל כא):

9. (ט)לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי:

   מצודת דוד:לי גלעד. כי ראה ברוה״ק שבימי רחבעם תחולק המלוכה לכן אמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי: מעוז ראשי. החוזק לשמור ראשי מן האויב: מחוקקי. יהיו שרים שלי הכל ממני:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   מחוקקי. השרים נקראים מחוקקים כי הם ישימו החוקים:

10. (י)מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי־פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע:

    מצודת דוד:סיר רחצי. ר״ל אעשה בהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ: עלי פלשת. על פלשתים אריע בקול להומם ולהפחידם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מצודת ציון

    רש"י

    מוֹאָב סִיר רַחְצִי. כְּלוֹמַר: עַבְדִּי וְשַׁמָּשִׁי, כִּכְלִי תַשְׁמִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ:

    עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ. עֲבוֹדָתִי, שֶׁיִּהְיוּ מַלְכֵיהֶם נוֹטְלִין מִנְעָלַי בְּרַגְלִי:

    אֶתְרוֹעָע. אָרִיעַ לָהֶם קוֹל לְיָרְאָם מִפָּנַי:

    מצודת ציון

    סיר. קדרה:

    נעלי. מלשון מנעול הסוגר:

    עלי פלשת. כמו על פלשת:

    אתרועע. מל׳ תרועה:

11. (יא)מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם:

    מצודת דוד:מי יובילני. מי הוא הנותן כח בידי לכבוש עיר מבצר ומי נחני עד אדום:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מצודת ציון

    רש"י

    מִי יֹבִילֵנִי. לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ לִפְשׁוֹט יָד בְּעֵשָׂו בְּעָרֵי מִבְצָרִים, מִי שֶׁנָּחַנִי כְּבָר עַל אֱדוֹם שֶׁהִכִּיתִי בָהֶם ״בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף״ (שמואל ב ח:יג):

    מצודת ציון

    יובילני. ענין הבאה:

    נחני. נהג אותי:

12. (יב)הֲלֹא־אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ:

    מצודת דוד:הלא אלהים. הלא כל זה הוא ממך אלהים אשר זנחתנו עד הנה ולא יצאת בצבאותינו ר״ל כמו הצרה שהיינו בה מאז היתה על אשר זנחתנו כן התשועה היא ממך ולא בדרך מקרה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    זנחתנו. עזבתנו:

    בצבאותינו. בצבא היוצא במלחמה:

13. (יג)הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:

    מצודת דוד:הבה. אתה תן לנו עזרה מן הצר הצורר והמכחיש בך כי תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הבה. תנה:

    עזרת. כמו עזרה:

14. (יד)בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ:

    מצודת דוד:באלהים. בעזר אלהים נעשה כח להתחזק שהוא ירמוס את הצרים לנו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    חיל. כח ואומץ:

    יבוס. ענין רמיסה ודריסה כמו כפגר מובס (ישעיה יד):